איזה קטע מצחיק היה בגן ביום שישי...הגננת ערכה קבלת שבת..ואיתי [בקמץ] היה אבא של שבת...שמו לו כיפה על הראש..ואיתי [בקמץ] היה אבא של שבת על ההליכון...כשראיתי היום את התמונה...התגלגתי מצחוק...אבא של שבת עאלק...אחכך ..הלכנו לבקר את סבתא רבא גולייט וסבא רבא חזקאל [החמות שלי לשעבר ] ואיתי ניקה את השולחן...משיכה אחת במפת השולחן והפירות, השתייה..הכל על הרצפה...יש לו כוח הקטנציק הזה...כולה בן שמונה חודשים...נדב קצת יותר סולידי...ובונבון חבל"ז...זהו ..לילה טוב לכולם..וחלומות פז..
הלכתי לישון עם חיוך אחרי שקראתי את הסיפור שלך אמי נהגה לךספר שאני גמרתי לה את הואזות בגלל המשיכה של המפה ושהלכנו לסבתא מהר מאד רוקנו את השולחן קפה בגלל זה עד שסבא שלי אילף אותי לא למשוך מפות ונעשתי ילדה שקטה שיושבת על ברכיו שלא אעשה נזקים הבבית
להיות דומה לבדוואית... בעוד כמה שנים תגיע לכאן אחות רפואית ותספר לנו : כשניידת של בדיקה ממוגרפית מגיעה לכל פינה גם במדבר... ואני עם רפעה, זינב, פטמה, אמנה וגם ערדייה.
מה עושים? קופאים מקור או נשרפים מחום..לא שותים [גם המים פועלים בעזרת הכח של הגנרטור] לא עושים צרכים [יש כאלה שעושים בחוץ] וכן הלאה וכן הלאה....ועברנו ימים כאלו בחרוף....קטן עלינו...