אני חושב שאת מעניקה לשפה, במקרה הזה
, כוח רב יותר משיש לה. השורשים של הבעיות שאת מתארת הם עמוקים מאד, ולדעתי הם מגיעים עד הביולוגיה ממש. חלק עצום מהמבדיל בין אדם חשוך לנאור הוא היכולת להבחין ביצרים ככלאה והיכולת לשים להם מעצור, ואני חושב שזה קדום לשפה. האם המשחק פיתוי-חיזור הוא תלוי תרבות? ככל שאני קורא יותר על הנושא אני משתכנע שלא (ואשמח ללמוד אחרת). אם זה כך, המונחים באים מתוך ההתנהגויות, ולא להיפך. במלים אחרות, אני לא חושב שאדם שמשתמש באוקסימורון "אונס מרצון" בהכרח מביט על אישה כעל יעד מבוצר שיש לכבוש אותו, רצוי במלח. הוא משתמש במונח בעייתי מתוך שהתחום עצמו יש בו מהבעייתי. ועדיין, למרות כל הבעיתיות ותחומי אי ההבנה ואי ההסכמה, אני משוכנע שיש פער עצום בין אנס, איש שפל ומרושע שרצון הקורבן חשוב בעיניו כקליפת השום, לבין אדם מהשורה, שהוגה את הצירוף האידיוטי "אונס מרצון".
, כוח רב יותר משיש לה. השורשים של הבעיות שאת מתארת הם עמוקים מאד, ולדעתי הם מגיעים עד הביולוגיה ממש. חלק עצום מהמבדיל בין אדם חשוך לנאור הוא היכולת להבחין ביצרים ככלאה והיכולת לשים להם מעצור, ואני חושב שזה קדום לשפה. האם המשחק פיתוי-חיזור הוא תלוי תרבות? ככל שאני קורא יותר על הנושא אני משתכנע שלא (ואשמח ללמוד אחרת). אם זה כך, המונחים באים מתוך ההתנהגויות, ולא להיפך. במלים אחרות, אני לא חושב שאדם שמשתמש באוקסימורון "אונס מרצון" בהכרח מביט על אישה כעל יעד מבוצר שיש לכבוש אותו, רצוי במלח. הוא משתמש במונח בעייתי מתוך שהתחום עצמו יש בו מהבעייתי. ועדיין, למרות כל הבעיתיות ותחומי אי ההבנה ואי ההסכמה, אני משוכנע שיש פער עצום בין אנס, איש שפל ומרושע שרצון הקורבן חשוב בעיניו כקליפת השום, לבין אדם מהשורה, שהוגה את הצירוף האידיוטי "אונס מרצון".