אני מתנדב, מרצון
ישנם שני דברים שונים מהותית. מחד, הם מופרדים בקו ברור ועבה, מאידך, למתבונן מבחוץ עלול להיות קשה להפריד בינהם, אם לא היה במקום ממש. ישנו חלק של משחק החיזור בו נשים רבות מפגינות סוג של פיק ברכיים. המסר העובר הוא "תחליט בשבילי, קח אותי". אינני יודע למה זה טוב, ובהיותי צעיר יותר זה הרגיז אותי מאד, אבל כנראה שמדובר במשהו שהרוב מקבל אותו כ"חלק מהמשחק", ואפילו קראתי מאמר שטוען שה נותן הטעם העיקרי למעשי עגב. ישנה כפיה כנגד הרצון. לא מישחק שכלליו מובנים ע"י שני הצדדים, אלא רמיסה אכזרית של רצונו של צד אחד ע"י האחר. המתח בין השניים אינו מתקיים במציאות האונס. הרי ברור שאם האשה בוכה בכי תמרורים או שרועה באפתיות ומבטה ריק וחלול אין שום רצון מצידה להשתתף במעשה. אלא שבסקירה ותיאור חיצוני קל לבלבל את האויב (השופט, קצין המשטרה) ולגרום לו לפקפק האם ברצון עסקינן או שלא. אני חושב שהעובדה המוכחת שפושעי מין מועדים המה באה להעיד שעל אף עמימות-מה רוב בני-האדם - מה שבלשון משפטית מכונה "האדם הסביר" - מבדילים היטב בין השניים, אם לא בצורה שכלתנית אז בהבחנה בעולם המעשה. גררררר, נושא מצמרר. אפשר לעבור לדברים פחות מעיקים, בבקשה?