זאת שיחה מיותרת
כי את באמת לא יודעת כלום על השירות שלי ובצבא אתה לא בוחר מה תעשה אני מאוד מאוד מאוד מאוד. מרוצה מהמקום שבו אני נמצאת. אין על הת"ש שלי בעולם כולו, והעבודה שלי מעניינת וסובבת סביב אנשים מאוד איכותיים שמאוד טוב לי איתם. את אומרת ש"כל בורג במערכת הזו וכל תפקיד הוא חשוב" זה קצת מצלצל לי כמו "כל עבודה מכבדת את בעליה" כשמה שאני עושה משתווה למנקה רחובות בערך. אז וואלה, לא. אני מכירה מליון אנשים שהיו מתים לעשות מה שאני עושה עם התנאים שלי והאנשים שאיתי, באמת. ובכל זאת אני לא חושבת שלתפקיד שאני עושה עכשיו, וגם אם הייתי מאבטחת מתקנים עם מתאם קצונה מספיק טוב (יש כזה דבר?), יש איזשהו קשר עם ההתאמה שלי לצאת לקצונה או לא. התפקיד הוא התפקיד ואיך שהוא בא ככה אני מקבלת אותו ואין לי יותר מדי מה לעשות עם זה, יש תפקידים (לא רבים) שהייתי מעדיפה יותר, וכן, הייתי ממצה את עצמי יותר (נגיד בתפקיד שלך), אבל אין לי איך להגיע לזה, ואין מה לעשות. אז משתדלים לתת את המקסימום מעצמך גם לתפקיד הזה. ואם זה אומר להשאר הרבה יותר שעות מהשעות שלי, ואם זה אומר לחפש בנרות דברים לעשות מעבר, וזה אחד הדברים שהמפקדת שלי הכי העריכה אותי עליהם בחוו"ד, כי וואלה, אני באמת מחפשת לתת מעבר. אבל מי את שתדעי את זה. לפני שבוע הגיע אלינו להתראיין להאזנות מלש"ב עיוור לחלוטין שבכלל לא רצו למיין אותו. אני הפכתי עולמות בשביל שייתנו לילד הזה הזדמנות. אני נלחמתי בשבילו בטירוף, אם זה לפנות לכל קצין אפשרי, ואז לקצין שמעליו, אם זה לעשות טלפונים לכל העולם, אם זה להעביר מסמכים, אם זה בשביל למצוא מישהי שתשב איתו במבחנים ותקריא לו את השאלות, אם זה להשיג קובץ שיועלה למחשב ברייל שלו כדי שיהיה לו יותר נוח. לא, זה לא במסגרת התפקיד שלי. ברגע שהילד מתקשר, והתקבלה ההחלטה לא למיין אותו, התפקיד שלי הוא למסור לו את התשובה הסופית ולנתק את השיחה בלי יותר מדי התרעמויות. אבל לא. מה שאני רוצה להגיד בזה, זה שאם אתה רוצה אתה יכול לתת מעצמך בכל תפקיד שתקבל. אתה יכול לתת מעבר גם אם אין הרבה מקום שדורש ממך לעשות את זה, אתה יכול להשקיע את הזמן הפרטי שלך ואתה יכול לעבוד קשה גם אם העבודה היא קלה.