חכם, חכם.
באמת שלמדתי את הלקח שלי. אני לא מטומטמת כמו שאני נהנית לעשות את עצמי לפעמים, ואני יודעת יפה מאוד מה הגבולות שלי ומאיזה טעויות אני צריכה ללמוד... הגזמתי, זה נכון. לא ידעתי איפה לעצור. אבל... באמת שזה לא המצב עכשיו. השהייה האינטנסיבית הזאת בבית, כש-6 שעות ביום אני תקועה בעמותה בשיחות עם פסיכולוגים, גבתה ממני מחיר לא קטן. ולימדה אותי לא מעט. אין שום סיכוי שאני חוזרת למצב הקודם שהייתי בו... אבל גם להישאר במצב הנוכחי אני לא מסוגלת. אני מתחילה ללמוד ביום ראשון. וכנראה גם לעבוד בתחום שאני מאודמאוד רוצה [*טפוטפוטפומלחמיםמלחמים*]. זו כבר לא השגרה המצמיתה הזו של כלום ושעמום קיומי. ואני עדיין בטיפול. ויש לי חוקים חדשים, שאני חייבת לעמוד בהם. אבל חלאס, אני סומכת על עצמי. מותר לנסות לחזור לנורמליזציה לפעמים, לשפיות שלי זה יעשה רק טוב...