אני מסכימה שצריך לקחת בחשבון
את הנזק הנפשי. מה שלא הובהר כאן, בכל הפתיל הזה, זה האם צריך לקחת את הנזק הנפשי באופן קולקטיבי (כלומר, בעצם חקיקת החוק וקביעת העונשים על עבירה מסוימת), או בכל מקרה לגופו. אני חושבת שהצדק מחייב שזו תהיה קביעה קולקטיבית, בדיוק בגלל הבעיות שהוזכרו כאן. חוקים חייבים להתבסס על אילו שהן מוסכמות חברתיות. הווה אומר, חוק נועד למנוע מצבים שמקובל על החברה שהם פגיעה לא ראויה באדם או בחברה. לכן אני לא חושבת שצריך להעניש תוקף לפי הנזק שנגרם לקורבן הספציפי שלו, אלא לפי רמת הנזק שהחברה מעריכה שנגרם מהעבירה שהוא ביצע באופן כללי. זאת, כי אין כל הגיון שעל אותו מעשה, עם אותה כוונה, ייענש אדם אחד פחות כי הקורבן שלו היה יותר חזק, ואדם אחר יותר כי הקורבן שלו היה יותר שברירי. זה לא צודק כלפי הפושעים, אבל מה שיותר חשוב - זה לא צודק כלפי הקורבנות. החברה חייבת להעריך את רמת הנזק במעשה מסוים, שהיא הגורם לכך שאותו מעשה הוא בגדר "לא מקובל ולא ייעשה", באופן כללי, ולקבוע אותה כחוק כללי, ולא בכל מקרה לגופו. יש מדדים להערכה של פגיעה נפשית, כמובן שיש. מדדים הנוגעים גם לאבחון פסיכולוגי וגם לשינויים בתפקוד ולסיכויי ההחלמה. ובמדדים האלה אפשר להשתמש לצורך החקיקה.
ענבל