כמו שכתבת, ניצחון והפסד נמדדים ע"י התוצאה.
והתוצאה היא תחושת כישלון. נכון, מטולה לא נכבשה. אבל כל הצפון הופגז בטילים, ועם ישראל חוץ מלהתפלא שזה אפשרי ולהתפלל שזה לא יזיק לא יכול היה לעשות כלום. אז התפיסה שאנחנו יכולים לתת מענה לאיום צבאי התפוצצה לרסיסים. זה כישלון. וזה שאת האיום הצבאי הזה לא חזו כראוי גם זה כישלון. וזה שהעובדה טילים יכולים להגיע לכל חור בארץ היא איום קיומי ממש ולא מתייחסים לזה ברצינות זה כישלון. במלחמה הבאה הטילים הללו יהיו ממולאים בנשק כימי. גם אז נשב במקלטים ונתפלל? וזה שחזבאללה נתפס כ300 אנשי גרילה ולא כצבא מאומן ומיומן, זה כשלון. כי לא רק אני כאזרח הפשוט תפסתי אותם כך, אלא מי שיצא למלחמה הזו. ויש לזכור, זו מלחמה שאנו יזמנו, זה לא התסריט של 1973. יזמנו מלחמה בלי להעריך נכון את האוייב, ובלי לדעת מה אנו מצפים לראות בסוף הקרבות. זה כשלון. הדבר היחיד שנשאר הצלחה, כמו שהיה בכל מלחמות ישראל עד כה, זהו הדרג הלוחם הזוטר. כך את זה עד רמת מג"ד או מח"ט, אפילו אולי אוגדונר - אין לי עניין לפרוט את זה לפרוטות ולברר מאיזה דרג החלו הפאשלות. אבל ברור שהעם, קרי החיילים והמפקדים הזוטרים , נלחמו כאריות, ואף היו מנצחים ניצחון מכריע, לולי ניצחו מעליהם הגנראלים.