אני כגלתי עם אח רגיל ולא היו בעיות.
אני רוצה לומר שאני גדלתי עם אח רגיל, ולי היו הרבה בעיות ורוב תשומת הלב היתה מופנת אלי והוא ממש לא התנהג אלי בצורה אחרת ולא יפה, הינו החברים הכי טובים תמיד הינו אחד עפ השני
וברמת כל הזמן, אני לא הרגשתי שהוא מקנא או שהוא כועס עלי בגלל שאני מיוחד הוא דווקא עזר לי שהיו לי בעיות בבית ספר וקשים עם ילדים אחרים שהציקו לי, הוא היה תמיד מגן אלי ומעודד אותי אבל זה היה שהינו ילדים, היום אנחנו כבר גדולים ואני עדין נורא אוהב אותו ודואג לו אבל הקשר נהיה פחות קרוב, יש לו את החברים שלו ואת החברות שלו, את העסוקים שלו והוא נהיה בדיוק כמו כל בן אדם אחר בגילו, שעסוק הרבה מהזמן בעצמו ובמה יחשבו עליו להצטלם ולעלות תמנות באנסטגרם ולקבל לייקים, ולצאת לבלות למעודונים, ללכת לבלות מסעדות -ים, וכולי ואני עכשיו מרגיש שאני דווקט בפניה אני בלי צומת הלב, כי הורים יותר מרוצים מהתנהגות שלו, מזה שהוא תמיד מתותק תמיד הוא הכי בסדר אף פעם לא צועק, לא מרביץ גם לו יש בעיות משמעת אבל לא כמו שלי וזה מורגש, מה שאני מנסה לומר שזה לא חובה שאצל כל האחים היה מריביות בגלל שאל המיוחד קיבל יותר יחס מאח אחר ולא רק בהקשר של אחים מיוחדים אלה גם סתם אחים, שאחד מקבל יותר יחס בגלל שהוא יותר מוצלח או ההפך. זה מה שיש לי להגיד.