אבחנה מבדלת

[מלאת תקוות]

"המאבחן יכריע נכון לנקודת הזמן הנוכחית,

האם הוא יותר בפנים או יותר בחוץ."

ושוב כאשר ילד ממש ממש גבולי "הקצת" הזה שמשפיע על ב"פנים או בחוץ", הוא כל כל סוביקטיבי.

מה שלמאבחן אחד נראה "תבניתי" למאבחן אחר נראה רגיל. וכדו'
כל הקריטריונים הם כל כך מוגדרים בכללי...

 

[אמא מודאגת3]

מניסיון שלי

אנשי מקצוע שנתקלתי בהם לא הכניסו ילד גבולי לספקטרום, וגם לא הושפעו מלחצי הורים, מנגד גם נתקלתי בהורים שבכלל לא רצו שיכנסו את הילד והיו שמחים שהוא לא בפנים.
משום מה יש שמועה שאנשי מקצוע מתנהלים על פי לחצי הורים אני לא מסכימה עם זה כי ראיתי דברים אחרים..

 

[מלאת תקוות]

אני מסכימה שאנשי צוות לא מתנהלים לפי לחץ

ההורים.
לפחות מניסיוני..
להפך, אנו התוכחנו עם מאבחנים שמה שהם כתבו זה לא נכון. אבל הם עדיין כתבו את זה. למרות שידענו שאנו לא מסכימים איתם...

 

[schlomitsmile]

הם מוגדרים בכלליות כי מדובר בישויות מורכבות- בני אדם, ובסוגיה מורכבת- זהות, מהות, הוויה.
לא בצורת העלים או צבע הגבעול.
ולכן המקצועיות והרגישות והחוכמה של המאבחן
עשויים להיות קריטיים כשמדובר באותם אנשים
שנמצאים ממש על הגבול.
נראה לי שאין הרבה אנשים שנמצאים ממש על הגבול,
יש יותר כאלה שנראים ככה,
שחיצוניותם/תפקודם מטעה את העין הלא מעמיקה.
שהם לגמרי בפנים למרות שהם "לא נראים ככה".

 

[מלאת תקוות]

"הכלליות" הזאת נותנת הרבה גמישות וחופש

על אחד הבנים שלי כשהוא היה בגיל 1.9, מרפאה בעיסוק אמרה שיש לו "חיוך תבניתי" . הילד פשוט נכנס לכיתה וחיוך לה. אני ראיתי את החיוך ולי הוא היה נראה רגיל לכל דבר.

זאת הפרשנות של מרפאה בעיסוק. האם הפרשנות נכונה? לא נכונה?... זה מה שקבע שלילד יש פעילות תבניתית...

לתאום שני בגיל 2.9 - הפסיכולוגית הראתה לו משחק חדש והוא חזר על זה כמה פעמים - בעינייה זה חזרתיות. בעיני חזרתיות - זה חזרה על אותו הדבר בלי מטרה ומשמעות ברורות.
אבל כאשר לילד קטן מראים משהו חדש והוא מתלהב מזה בעיני זה טבעי שהוא רוצה לחזור על זה בלי קשר לספקטרום...

 

[schlomitsmile]

ראוי שתהיה גמישות, חשוב שהמאבחן יהיה מספיק רציני, מקצועי, חכם ורגיש
כדי להשתמש בה בחוכמה להבנת המאובחן ולטובתו.

 

[dina199]

מאבחן לא אמור להכריע לפי 'נקודת זמן נוכחית'.

הוא אמור לדעת את כל ההיסטוריה החל מההריון.

 

[מלאת תקוות]

זה היה ציטוט מההודעה של שלומית

 

[dina199]

אני יודעת

וזה בדיוק התאים למה שרציתי להגיד.
אף מאבחן רציני לא אמור לקבוע על מצב ברגע מסויים שהוא רואה את המאובחן (ולא חשוב באיזה גיל).
הוא אמור להשקיע בכל ההיסטוריה כי גם אם האדם א"ס וגם אם הוא לא - את זה יכולים לראות במשך כל החיים ולא ברגע ספציפי בהווה.

 

[אמא חמסה]

ומי מספר לו על זה? ההורים!

ואם ההורים לא זוכרים כל כך או לא שמו לב לדברים עליהם הם נשאלים כשהילד היה פעוט?

אם נניח, הילד מאובחן בגיל 6 עוד קל יחסית לזכור, אבל אם הוא מאובחן בגיל 15? לא תמיד אפשר לזכור...

ואם להורה יש רצון לכאן או לכאן, הוא יכול, אחרי שהוא קרא היטב מה מאפיין אוטיסט, לענות לפי הרצון שלו להשפיע על התוצאות, לכאן או לכאן.

 

[אמא מודאגת3]

לי יש תיק מסודר של תיעוד

ומסמכים מהיום שהבת שלי נולדה

 

[dina199]

ההורים זוכרים הכל.

לכן הם הורים ולכן הם מחליטים ללכת לאיבחונים. אם הם היו שוכחים, מי היה צריך איבחון ?

ומאבחן רציני לא מסתמך רק על הראיון עם ההורים . זה הבסיס.
הוא מבקש גם חוות דעת מגגנות , מורים, רופאים, עו"סים וגם כל איבחונים הקודמים.
בהצלבת מידע אפשר למצוא הרבה דברים , רק אם אותו מאבחן מוכן להשקיע .

 

[אמא חמסה]

לא הבנתי את הקשר בכלל.

הורים לא יכולים לזכור הכל וגם לא תמיד שמים לב אם לא מפנים את תשומת לבם, כי משהו לא חשוב להם.

והם באים לאבחון לא תמיד בגלל שהם זוכרים משהו מהעבר, אלא בגלל שהם רואים משהו עכשיו.
ואם הם גם זוכרים משהו מהעבר, זה יכול להיות רק אחד או שניים שהדאיגו אותם.
אבל אם למשל לא מדאיג את ההורה שהילד לא יוצר קשר עין אז הוא לא ישים לב לזה בכלל
ובטח שהוא לא יזכור אם הבן שלו הביט בעיניים של אנשים בגיל 3 או לא.

ברור שמאבחן רציני משקיע גם בשיחות עם הגננות, מורים וקורא גם אבחונים קודמים כדי לקבל רושם איך היה הילד באותו הזמן (מאבחן רציני גם לא מקבל אוטומטית את האבחון הקודם אלא את התמונה שבה מתאר המאבחן הקודם את הילד).

 

[אמא מודאגת3]

כי אוטיזם לא הופיע פתאום בגיל 15

אין כזה דבר הוא היה שם תמיד, רק שלא ידעו זאת, ומאבחן רציני רוצה להבין ולעשות אבחנה מבדלת על מנת להבין מתי החלו הקשיים,
וזה חשוב ביותר על מנת לאבחן נכון!

 

[אמא חמסה]

קשה מאוד לא לטעות אף פעם

ואין מאבחן שלא טועה, גם להפך, כלומר, ילדים שאובחנו בטעות על הספקטרום גם קיימים, וזה דבר שתמיד יקרה, כי אין אדם שאף פעם לא טועה, כולל רופאים בטיפול בחולים.

ודרך אגב, גם בגיל 15 המאבחן יכול לטעות. זה שהוא אובחן בגיל 15 לא אומר שזו לא טעות.
(אני מדברת ברמה העקרונית ולא על ילד זה או אחר).

 

[אמא מודאגת3]

ושוב כתמיד אנחנו לא מדברים על מקרים נדירים

 

[schlomitsmile]

נכון, התייחסתי לאותם אנשים, מעטים לדעתי שאחרי שיקלול הכל, המאבחן מוצא שהם ממש על הגבול, ואז-
"ועדיין, יש רצף, ובני אנוש הם יצורים דינאמיים,
לכן יתכן מצב שמישהו יהיה בדיוק "על הגבול"
והמאבחן יכריע נכון לנקודת הזמן הנוכחית,
האם הוא יותר בפנים או יותר בחוץ."

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

צר לי לומר אבל במקום מאוד מפורסם ונחשב

מאוד לא התייחסו לעבר (למרות שהדגשנו שהייתה טראומה אובייקטיבית) והסבירו לנו שמסתכלים על מה שקורה היום ואם ככה ילד מגיב לטראומה אז הוא אוטיסט כי ילד לא אוטיסט לא מגיב בצורה אוטיסטית לטראומה (שזה כמובן לא נכון כי עיקר הבעיות שלו הן חרדה שגורמות להרבה סמפטומים דומים...). בגיל שנתיים ו7 הבאנו סרטים של גיל שנתיים ואמרו שלא רלוונטי, הבאנו סרטים לדוגמא שחצי שללו כי זה היה עם ילדה שגדולה ממנו בשנתיים (היינו מביאים אחרים אבל לא אמרו לנו שזה מוגבל בגיל...)-
גם במקומות מאוד מאוד נחשבים לפעמים מאוד מוטים.
הילד שלי אוטיסט לדעתי אבל יש עליו חילוקי דעות,חלקם בגלל התעלמות האבחון המקורי מהמצב בו הוא אובחן ומהתעלמות מההיסטוריה....

 

[schlomitsmile]

אז זה פיקשוש שלהם

 

[אמא מודאגת3]

יש לי בעיה עם מקום מאוד מפורסם ונחשב

מרוב פרסום הם שוכחים למלה את התפקיד נאמנה!
צריך לחפש מקום רציני ומנוסה על מפורסם נחשב כי לפעמים יחסי ציבור ופרסום לא תמיד מייצגים נכון מה שקורה באותו מקום..