אבחנה מבדלת

[רותי311]

אבחנה מבדלת

שלום לכולם,
בני בן ה 8 מאובחן עם ADHD מגיל 5! ומטופל מאז ברטלין.
לאחרונה התחלתי לחשוב (עקב חשיפה שלי מהתקשורת ) ועקב הבעיות הרגשיות וההתנהגותיות שלו שאולי הוא גם PDD-NOSE
סלחו לי על חוסר ההבנה במונחים וכו' . אגב הרבה ילדים עם הפראקטיביות - אמפולסיביות חווים בעיות רגשיות והתנהגותיות שמשפיעות על תקשורת בלתי מילולית ויצירת קשרים חברתיים. שאלתי היא בנוגע לאבחנה מבדלת. איך הפסיכיאטר שעושה את האבחון ל ADHD (עשינו דרך קופת חולים מרפאת קשב וריכוז) יכול לדעת בגיל 5 , שמדובר רק ב ADHD ולא גם ב PDD
האם יתכן שהאבחון לא מספיק. מה אתם חושבים? יכול להיות שהאבחון שעשינו אז לא מספיק?

 

[אמא חמסה]

תמיד קיימת אופציה כזו,

כי הרי אי אפשר לבדוק הכל, נכון?

אני מציעה לך לקרוא על אוטיזם (על ההגדרה לפי ה-DSM5ׂ) ולראות אם זה נראה לך מתאים לילד שלך.

אם כן או שאת חושבת שיש כאן עוד משהו חוץ מהפרעת קשב וריכוז ושלא עלו עליה יש לך שתי דרכים לפעול, לדעתי.

לחזור להתפתחות הילד ולבקש אבחון מקיף יותר או אבחון ממוקד יותר לכיוון של אוטיזם (תלוי מה הכיוון שנראה לך או אם יש לך כיוון בכלל)
ללכת למקום שעושים בו אבחונים מקיפים, כמו בית החולים שערי צדק, שניידר ועוד.
ללכת למקום שעושים בו אבחון לאוטיזם כמו בית החולים אסף הרופא, בית אחד ועוד.

מטבע הדברים שתי האפשרויות האחרות יותר יקרות.

אני לא מכירה את הילד ולא יודעת אם האבחון מתאים או לא,
ולכן חשוב איך את מרגישה בקשר לאבחון

כיום בוטלו האבחנות הנפרדות כמו PDD, PDD-NOS ואספרגר והכל נחשב תחת הקשת האוטיסטית.

דרך אגב, במקום של אבחון הפרעת קשב וריכוז יושבת לעתים משהי שמומחית להפרעה מבדלת, אבל לא תמיד זה כך. אתם יכולים להתייעץ אתה. תבדקו גם באבחון אם משהו בכלל בדק קושי תקשורתי והשתמש באחד מהכלים לבדיקה.

 

[רותי311]

האבחון נעשה עי שאלונים

יש הרבה תופעות דומות אצל ילדים עם ADHD וילדים על הקשת האוטיסטית. לפי מה שאני קוראת ב DSM5 זה כללי מידי, מה זה אומר חזרתיות? רב ילדי ADHD מעדיפים שגרה ומתקשים בשינויים - השאלה מה העוצמה של הקושי, האם בכל שינוי קטן או בשינויים משמעותיים בלבד .
לפי האמור שלם די ברור שהילד שלי נכלל בגדרה כי היא נראית מקיפה.
הבעיות שלו העיקריות הם היפראקטיביות, מרדנות, קושי וויסות רגשי .
האבחון נעשה ע"י שאלונים, הפגישה עם הפסיכיאטרית הייתה קצרה למדי.
האם פסיכיאטר יכול להתרשם מפגישה קצרה ולהחליט האם הילד נמצא גם על הקשת האוטיסטית.

ושאלת השאלות, גם אם הילד יאובחן והוא נמצא על הקשת בתפקוד גבוה, איזו תועלת יש באבחון. האם ניתן להעניק טיפולים גם ללא האבחון והסטיגמה. כי הרי הילד שלי לא התשנה זה רק האבחונים הם שמשתנים (אם ובמידה). זאת אומרת הקשיים הם אובייקטיבים וצריך להתמודד איתם ללא כל קשר ל"תווית" שיש להם

 

[אמא חמסה]

לדעתי חשוב לדעת איפה נמצאים

אבל כמובן שאפשר לטפל גם בלי האבחון.

חזרתיות זה כשחוזרים על משהו שוב ושוב.
למשל, בסדרה פלפלים צהובים הילד שואל את ההורים כל הזמן המון פעמים "אפשר?"
או רוצה לשמוע את השיר שוב ושוב בלופ או סרט בלופ ועוד.
כך לפחות אני מבינה את זה.
חזרתיות נחשבת לקושי אם היא מפריעה לילד והוא לא יכול לעשות משהו אחר, אפילו שהוא רוצה.

 

[רותי311]

האם פסיכיאטר יכול לזהות ילד

על הקשת האוטיסטית בפגישה של 20 דקות?
האם החומרה הקלה שמוגדרת ב DSM-5 היא עד כדי כך קלה שקשה לאבחן אותה ע"י פסיכיאטר מפגישה כזו.

 

[אמא חמסה]

זה תלוי גם בנסיון של הרופא

אבל השאלה באיזה כלים התשמשו אצלכם באבחון.

תסתכלי באבחון. כתוב בו באיזה כלים השתמשו בו. תראי אם אחד מהם קשור לאוטיזם.

אם לא מחפשים משהו, גם לא מוצאים אותו...

אצלנו הבן אובחן שנים כבעל הפרעת קשב וריכוז ושנים הייתי בטוחה שהאבחון לא מדייק ולא מספק.
המשכנו בחיפושים אבל לא חשבתי בכלל על כיוון של אוטזם.
מיש חשב ע זה היכ דווקא פסיכולוג שהיה מתחום אחר והיה אמור לבדוק משהו אחר לגמרי.
הספקי לו 3 דקות.
הואל לא אבחן כמובן את הבן שלי אבל שלח אותנו לאבחון מקיף (אנחנו עשינו בשערי צדק) ואמר שהוא חושב על אספרגר ולבן בקשנו בשערי צדק שיבדקו גם את הכיוון הזה.

 

[רותי311]

גם אני חושבת

שהאבחון לא מספק. אבל חוששת לעשות אבחון לאוטיזם. שואלת את עצמי מה יצא לו מזה? והאם החסרונות עולים על היתרונות?
יש ימים שאני חושבת ש"מה פתאום" , הוא בסדר גמור ואין לו שום בעיה.
ויש ימים קשים שנראה לי שהכל!! לא בסדר

סליחה שאני משתפכת אבל נמצאת ממש בדילמה.
ברור לי שכשמחפשים אז מוצאים.

 

[אמא חמסה]

קשה לי לעזור לך.

בניגוד לאחרים שממליצים על אבחון רפואי אני דווקא ממליצה להתחיל בפסיכולוגי כי נראה לי שהוא מקיף יותר.

אבל קודם את צריכה להחליט אם את מעוניינת או לא, וזו אכן החלטה לא קלה.

השאלה אם הקשיים יגדלו בחלוף השנים או לא ואם לא תצטרכו בסוף בכל מקרה לפנות לאבחון.

ודרך אגב, לא תמיד כשמחפשים מוצאים. כבר היו הורים שהגיעו עם חשש לאבחון ואמרו להם שזה לא אוטיזם אלא קושי אחר. לדעתי, כדאי תמיד לדעת איפה עומדים אבל זו החלטה שלך.

 

[schlomitsmile]

כשמחפשים דבר שלא נמצא, לא מוצאים אותו

אם סימני השאלה מציקים לך, המלצתי היא לפנות
למאבחן מנוסה ורציני, ולפרוש בפניו/ה את ספקותייך.
עשיתי את זה בעצמי עם הפיצקי שלי, כשפניתי לד"ר צחור
עם בקשה לאבחנה מבדלת: אילמות סלקטיבית או ספקטרום אוטיסטי (יש לו 2 אחים גדולים על הספקטרום).
היא וצוותה ערכו איבחון מקיף ומעמיק, ובסופו היא פסקה-
אילמות סלקטיבית.
מאבחן רציני לא ימצא אוטיזם כשאין.

אם יש, חשוב לדעתי לדעת זאת, כדי להבין טוב יותר
את צרכיו של הילד, ולתת להם מענים מתאימים,
בבית ובביה"ס.
ואם לא ראים באוטיזם כתם, ולא מעבירים מסר כזה לילד,
אז מנסיוני זה חשוב גם לילד להבין את עצמו טוב יותר,
עוזר לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, עם שונותו.

 

[רותי311]

ילד בגיל שמונה לא רוצה להיות שונה

הדבר היחיד שמעסיק אותם בגיל הזה זה איך להיות כמו ועם כולם.
לא כל ילד מסוגל להתמודד עם שונותו - ובעיקר הילד שלי.
זה קשה לו, ויושב עליו כמעמסה . אני לא רוצה שהוא ירגיש עוד יותר חריג.

האם האבחון בקופת חולים עובר אוטומטית למערכת החינוך?

 

[אמא חמסה]

עד כמה שידוע לי - ממש לא.

 

[dina199]

זה לא עניין של רצון.

מי שנמצא בספקטרום - נמצא שם.
ואם הילד בספקטרום אבל לא מאבחנים זה לא משנה, הילדים מזהים הכל.

 

[schlomitsmile]

ילד בן 8 יודע שהוא שונה אם הוא שונה, הוא יודע את זה. הוא מרגיש את זה.
גם אם הוא לא מדבר על זה.
אם הוא מבין למה, ומקבל הסבר שמאיר את שונותו כמשהו לגיטימי,
זה עוזר לו לחיות איתה טוב יותר.
ללא הסבר כזה, הוא עלול לחוות את עצמו כפגום,
או כמו שבני נהג לומר לפני איבחונו: "אני דפוק".
מעתיקה לכאן שוב הודעה שכתבתי בעבר, על השיחה שהיתה לי
עם ה

בהיותו בן 6 וחצי, בעקבות איבחונו:

אמא: אתה יודע חמוד, יש כלמיני סוגי אנשים בעולם,
למשל: גבוהים ונמוכים, מצחיקנים ורציניים, יהודים, צרפתים,
ערבים, סינים.

:גברים ונשים, שחורים ולבנים...
אמא: נכון! ויש גם סוג שנקרא אספים. אתה אספי, וגם אבא.

: מה זה אספים?
אמא: כל אחד שונה, אבל יש להם כמה דברים משותפים,
למשל- מח חקרן וסקרן.
כמו שכשהיית ממש קטן, שאלת אותי :מה זה מיים? למה הברזל חזק? למה הזכוכית שקופה?

: ממממ
אמא: אספים לפעמים לא כ"כ יודעים איך להסתדר עם בני אדם.
כמו למשל כשסבא וסבתא באו, ונורא שמחת, אבל לא ידעת מה לעשות, אז ברחת, עד שהצעתי לך לומר להם "שלום".

: כן, אני זוכר.
אמא: כשצריך לעשות משהו, הם צריכים שזה יהיה מסודר להם
שלב-שלב, כמו שכשצריך ללבוש פיג'מה למשל, אתה צריך שאומר לך- עכשיו להוריד מכנסיים, עכשיו להוריד תחתונים, עכשיו ללבוש מכנסי פיג'מה וכו'.

:נכון.

בקיצור, ציינתי כמה מאפיינים- חוזקות וחולשות,
הצגתי את זה כחלק מהפסיפס האנושי ולא כפגם,
אמרתי לו שהוא חלק מקבוצה (יחד עם בנאדם שהוא מכיר מעריך ואוהב).
בסוף השיחה הזאת הוא יצא בדילוגי שימחה בסלון.
אמא: נראה לי שאתה שמח, זה נכון?

:כן!!
אמא: למה?

: מכל הדברים שאמרת, מה שגורם להרגשה, גורם לי שימחה!

הילד שנהג לדפוק את ראשו ולמלמל "אני דפוק, אני דפוק" חדל לעשות זאת.

אגב, אם אתם לא מכירים א"סים, אפשר להזכיר דמויות מפורסמות שככל הנראה היו א"סים, כגון אלברט אינשטיין, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.

 

[schlomitsmile]

ולגבי העברת מידע מקופ"ח יש חוק שמירת סודיות.
אם אינך חותמת על ויתור סודיות,
אסור לקופ"ח להעביר מידע לשום גורם.

 

[אמא חמסה]

לדעתי, ילד בן שמונה,

שיודע שהוא שונה, יכול לקבל עצמה מכך שהוא לא ילד משונה, אלא יש לו אבחון. הוא שייך לקבוצה אחרת.

משהו כמו הברווזון המכוער. הוא פשוט היה בקבוצה הלא נכונה, וכשהוא הבין שהוא ברבור - חייו השתנו לטובה.

לעתים עצם מתן השם לשוני והשתייכות לקבוצה יכולה להביא הקלה.

כך למשל אדם שמרגיש שהוא מפוזר ואומרים לו שהוא בסדר, פשוט יש לו קושי אובייקטיבי, יש לו הפרעת קשב וריכוז והוא שייך לקבוצה גדולה, ושיש להפרעה הזו גם יתרונות, מרגיש לדעתי יותר טוב.

 

[dina199]

 

[kagome10]

את בטוחה?

אני לא רציתי להיות כמו כולם בגיל 8, וגם לא אחי הקטן.


ילד לא מסוגל להתמודד עם שונותו אם שונות הי אמשהו שצריך להתמודד איתו, אם אמו חושבת שהוא חריג ולא בר מזל באופן מיוחד.

אני לא יודעת על הילד שלך כלום. אך ההכללה שלך על כל הילדים והיוהרה לטעון מה מעסיק את כל הילדים <בהתבסס על מה? על זה שאת מכירה את כולם ועל היכולות הטלפתיות שלך?> היא לדעתי מתקפ ישירה על כל הילדים שלדעתך לא קיימים, ושלא מאושרים במיוחד מכך שעוד אישה בעולם הזה עיוורת לקיומם.

 

[רותי311]

על מה את מדברת? למה עיוורת?

זה הגדרה שלו ולא שלי. למרות שאני מסבירה לו אלף פעמים בתגובה שהוא מיוחד הודות ליכולות המיוחדות שלו (ותאמיני לי יש לו כאלו)
וכן יש הרבה תחומים שהוא בר מזל באופן מיוחד.

אבל - יכול להיות שהוא שייך לשלב ההפתחותי שבו ילד רק רוצה להרגיש דומה לקבוצת השווים לו. אולי זה בגיל 8 ואולי זה בד"כ בגיל 7 אין לי מושג - אבל העקרון זהה
ישנו שלב בחיו של כל ילד שבו הוא ממש לא רוצה אחר, למשל - ילד שמן שקשה לו עם זה (שהחברים לועגים לו או שמתקשה בפעילות גופנית) - אני מאמינה שהוא רוצה להיות כמו כולם ובטח לא רוצה תשומת לב שלילית מאף אחד בנושא הזה.
ילד שיש לו קשיים התנהגותיים ומקבל פידבק שלילי מהחברים ולמעשה סובל מזה- אין מה לעשות - מרגיש שהוא אחר- לא בגלל שאמא שלו אמרה לו או רמזה. והוא משליך את זה על השונות שבו. בדיוק כמו ילד שמן שלועגים לו.

 

[kagome10]

גם ילדים מחוננים סובלים מבעיות חברתיות

לעיתים קרובות. לא שמעתי אף אמא לילד מחונן אומרת "אני לא רוצה שהוא ירגיש עוד יותר חריג.", או חוששת לעשות אבחון.

ובוודאי שלא נתקלתי באמא כזו שטוענת שכל הילדים כולם מגיעים לשלב בו הם רוצים להרגיש דומה לקבוצת השווים.

זו טענה שמבוססת על כל כך הרבה הנחות יסוד מובלעות שקשה אפילו להתחיל.
למשל, אני לא מסכימה עם "קבוצת השווים". המונח הזה בעייתי, ולדעתי זה מיתוס שגוי שגורם נזק להרבה ילדים.

אבל אני לא בטוחה שכדאי לי להתחיל להסביר - האם יש טעם להתחיל בדיאלוג עם מישהי שבעקשנות מכחישה את הקיום שלי ושל אחי?

לא *כל* ילד מגיע לשלב כזה. אני בכלל לא בטוחה בקיומו של שלב כזה. אבל אני לא חושבת שיש טעם להמשיך - חילוקי הדעות מתחילים ברמה הרבה יותר עמוקה מדעתי על חינוך ילדים - אני מנסה מאוד לא להגיד דברים על כל הילדים או כל הגברים או כל הנשים או כל האנשים. ובטח שלא חוזרת על זה אחרי שמישהי נותנת דוגמא נגדית.

ובכל זאת אחזו על זה - לא כל הילדים הם אותו הדבר, ויש ילדים שלא עורים שלב התפתחותי של לרצות להיות כמו קבוצת השווים. יש ילדים שקבוצת הייחוס שלהם היא קבוצת השונים מלכתחילה. יש הרבה אפשרויות שונות בעולם הזה, והרבה ילדים שונים, ואין כלל שנכון לכולם.

 

[dina199]

אפילו אם את עושה את האיבחון במערכת ציבורית

הוא חסוי ולא עובר לשום מקום.
ואם הילד אכן על הספקטרום עדיף לדעת את זה.