תראה
אני חושבת שאתה פספסת את הנקודה שלה אז אני אנסה להסביר את זה קצת אחרת. קודם כל, אתה מסכים איתי (ובעצם עם כולם) שיש את המשתמטים, שהסיבה שלהם לאי שירות היא עצלנות/אי אכפתיות/וכו'. ומצד שני יש את האנשים שמסיבות שונות לא מסוגלים לשרת. (חוסר התסגלות- שלא נחשבת להפרעה נפשית, אלא פשוט בן אדם שאישיותו באמת ובתמים מביאה אותו לידי סבל עצום במסגרת הצבאית. כן, זה קורה, וזה לא אשמתם ואלה לא משתמטים, דכאון קליני, הפרעות למיניהן וכן הלאה) מה שאקונומיקה מנסה להסביר (ואני חושבת שהסיבה שלא ראית את זה היא כי היא לא הדגישה את זה מספיק וכי הוויכוח שלכם נגרר לפסים אישיים) זה שאולי יש עם ההצעה של שטרן צדק בכך שזה ירתיע את המשתמטים, אבל מצד שני, והצד השני הזה מאוד משמעותי ולדעתי, דעתה, ודעת הרבה אחרים- כבד מן השיקול הראשוני, הוא- (וכאן אני אעבור פסקה בכוח כי אני לא מצליחה לצאת מהפסיקים) לדרג המקצועי- פסיכולוגים ופיסכיאטרים, אין את הכלים הדרושים היום כדי לזהות מי באמת בעל בעיה אישיותית המונעת ממנו לשרת, לבין אלו שמנסים לעבוד על כולם לצאת בכיף עם פרופיל 21 עמום. אנשים שאין להם שום כוונה רעה ועצלנית, אנשים שבאמת לא מסוגלים לשרת, עלולים להשאר עם כתם (ועוד וואחד כתם) של "התנהגות רעה" במכתב שחרור שלהם. בנוסף לכתם הזה, מצב כזה של הפחדה אולי מצד אחד יוביל לירידה בכמות המשתמטים, אבל מצד שני עלול להביא המון אנשים ששירות צבאי יפגע בבריאותם הנפשית, לפחד משיחרור. אנשים כאלה יתגייסו, ויפגעו. ממש יפגעו. השאלה המהותית מכל הדיון הזה, שאתם בכשרון רב הצלחתם לצאת ממנו (ואני לא מצדדת באף אחד) היא מה יותר חשוב- בריאות נפשית של צעירים רבים, או הורדת מספר המשתמטים. אני מעדיפה ילד שלא יצא מהשירות הצבאי שלו עם צלקות עמוקות מאשר ילד עצלן שהתגייס כדי לא לדפוק לעצמו את העתיד=>יותר לוחמים. הכל תלוי בסדר עדיפויות- פרט או כלל? זהו, לילה טוב.
אני חושבת שאתה פספסת את הנקודה שלה אז אני אנסה להסביר את זה קצת אחרת. קודם כל, אתה מסכים איתי (ובעצם עם כולם) שיש את המשתמטים, שהסיבה שלהם לאי שירות היא עצלנות/אי אכפתיות/וכו'. ומצד שני יש את האנשים שמסיבות שונות לא מסוגלים לשרת. (חוסר התסגלות- שלא נחשבת להפרעה נפשית, אלא פשוט בן אדם שאישיותו באמת ובתמים מביאה אותו לידי סבל עצום במסגרת הצבאית. כן, זה קורה, וזה לא אשמתם ואלה לא משתמטים, דכאון קליני, הפרעות למיניהן וכן הלאה) מה שאקונומיקה מנסה להסביר (ואני חושבת שהסיבה שלא ראית את זה היא כי היא לא הדגישה את זה מספיק וכי הוויכוח שלכם נגרר לפסים אישיים) זה שאולי יש עם ההצעה של שטרן צדק בכך שזה ירתיע את המשתמטים, אבל מצד שני, והצד השני הזה מאוד משמעותי ולדעתי, דעתה, ודעת הרבה אחרים- כבד מן השיקול הראשוני, הוא- (וכאן אני אעבור פסקה בכוח כי אני לא מצליחה לצאת מהפסיקים) לדרג המקצועי- פסיכולוגים ופיסכיאטרים, אין את הכלים הדרושים היום כדי לזהות מי באמת בעל בעיה אישיותית המונעת ממנו לשרת, לבין אלו שמנסים לעבוד על כולם לצאת בכיף עם פרופיל 21 עמום. אנשים שאין להם שום כוונה רעה ועצלנית, אנשים שבאמת לא מסוגלים לשרת, עלולים להשאר עם כתם (ועוד וואחד כתם) של "התנהגות רעה" במכתב שחרור שלהם. בנוסף לכתם הזה, מצב כזה של הפחדה אולי מצד אחד יוביל לירידה בכמות המשתמטים, אבל מצד שני עלול להביא המון אנשים ששירות צבאי יפגע בבריאותם הנפשית, לפחד משיחרור. אנשים כאלה יתגייסו, ויפגעו. ממש יפגעו. השאלה המהותית מכל הדיון הזה, שאתם בכשרון רב הצלחתם לצאת ממנו (ואני לא מצדדת באף אחד) היא מה יותר חשוב- בריאות נפשית של צעירים רבים, או הורדת מספר המשתמטים. אני מעדיפה ילד שלא יצא מהשירות הצבאי שלו עם צלקות עמוקות מאשר ילד עצלן שהתגייס כדי לא לדפוק לעצמו את העתיד=>יותר לוחמים. הכל תלוי בסדר עדיפויות- פרט או כלל? זהו, לילה טוב.
