אבא לא קיים

[mishimashu]

אבא לא קיים

בדרך כלל אני צופה מהצד אבל היום שהתסכול צף וגולש מכל הכיוונים אני מניחה שרק אתן תוכלו להבין. איך יכול להיות שהטמבל(אבא) לא רוצה לראות את הילדה. הוא לא ראה אותה אף פעם. איך מסתובב לו אדם בעולם בידיעה שיש לו ילדה והוא לא מראה שום סימן של התעניינות. לא ברור לי, לא אצליח אף פעם להבין. אני מנסה תמיד להתמודד עם העניין שכך הם הדברים ואין דרך לשנות אבל התסכול הוא עצום!!! לפעמים אני מרגישה כאילו נטשו אותי. אני יודעת שילדתי המתוקה לא בהכרח תרגיש ננטשת והכל תלוי בי אבל ככל שהיא גדלה התסכול שלי גדל. היא כל כך מתוקה וכל כך דומה לו ויזואלית. אני ממש לא רוצה איתו קשר, לא רוצה לתבוע אותו במזונות אבל לפחות שיגלה עניין. והמחשבה שייתכן (אני מניחה שזה מה שקורה) הוא בונה חיים אחרים, משפחה משל עצמו עם ילדים....איך אפשר להתעלם מילדה שאמנם לא הגיעה כמו שרצה אך עדיין היא שלו. אני שמחה שבחרתי לא להישאר איתו ושמחה שהחלטתי להביא את ילדתי לעולם למרות הנתק בינינו אבל זה שהוא מתעלם לחלוטין....משגע אותי. אוף הייתי חייבת להוציא. תודה למי שתקרא

 

[עליזה 63]

וולקם

גם אני אותו דבר ולומדים לחיות עם זה ולהעניק אהבה ומה שצריך. אבל אין ספק שהתסכול גדול אבל במשך השנים למדתי להרפות קצת ולהיות ממוקדת בחיי ובחיי בני ,ולפעמים בני שואל על אביו אז אני נותנת תשובות אמיתיות ולפעמים גם בני מתוסכל מיזה אבל אין מה לעשות אלא הם החיים שלנו וצריך להפיק מזה את הטוב ביותר למעני ולמען בני. וכן אני חושבת שצריך לתבוע מזונות ולא צריך להעמיד פנים שאת הכח העליון וכיוצ"ב . מאחלת לך ולבתך חיים טובים ומאושרים. אמן.

 

[mishimashu]

מזונות זאת מלחמה אחרת

לאחר בירורים ארוכים הבנתי שאני לא נכנסת למלחמת המזונות. לא רוצה גורמי רווחה וסעד שיחליטו מה טוב עבורי ועבור בתי. איך מפיקים טוב מדבר כזה? אני לא מצליחה לשחרר את זה ממני....

 

[חלב לובית]

בת כמה הילדה שלך ?

רוצה להגיד לך שאצלי זה היה בדיוק אותו דבר ... חכי בסבלנות כי הוא יתעורר בסוף . הילדה שלי בת 4 ובחודש האחרון הוא התחיל להיות אבא בהצלחה לך תחזיקי מעמד

 

[mishimashu]

חלב לובית

הילדה שלי בת חצי שנה. הוא לא ראה אותה מעולם וגם לא רצה לשמוע עליה

 

[ממי101]

מה - אותו סיפור שוב

בת 1.5 . אבל אני כן תובעת מזונות. זה מגיע לה !!!

 

[אלן 1 היחידה]

שלום לכן,,לי יש בן מתוק בן שנה וקצת

ותבעתי מזונות,,ויש דיון בעוד חודש ואקבל גם רטרו,,למרות שהוא לא מכיר בו,לא וויתרתי,,, ואני שמחה על ההחלטה,אז בתעודת הזהות הוא יהיה רשום כאבא,,אז...שיהיה,, שבת טובה אילנה

 

[מבט אל האופק]

אין לי להוסיף

על הדברים החכמים שנכתבו כאן,אולי רק על נושא המזונות. מזונות זו חובתו,ואסור לך לשכוח שהוא משלם אותן עבור הילדה,ולא עבורך. לא חושבת שנכון לוותר על זה.

 

[mishimashu]

לגבי מזונות

יש מקרים שאם אפשר אז עדיף לוותר מראש. המקרה שלי הוא כזה.

 

[tookmy]

אני מאד מסכימה לגבי המזונות

למרות שהמקרה שלי שונה מאד. במקרה שלי, אולי כן היה עדיף להתעקש על מזונות אבל אצלי אני נתתי לו בחירה ללכת או להיות בקשר, הוא בחר להיות בקשר. הוא לא משלם מזונות אבל בא לראות את הילדה. בדרך כלל אני אומרת כפרה, לפחות הוא חוסך לי כסף לפעמים (אחרי שהיא עברה את גיל שנה התחלתי קצת להשאיר אותם לבד וללכת לסידורים) אבל אין ספק שזה מתסכל, בכל פעם שאני רואה שהוא קנה איזה ג'ינס חדש או נעליים אני מתבאסת כי בחיים הוא לא יחשוב לשאול אם צריך משהו עבורה. אמנם הוא תפרן ואין לו גרוש על התחת ואחד השיקולים שלי זה שגם אם אני אתבע בטח לא אראה אגורה, לפחות ככה הילדה רואה אותו ואוהבת אותו.

 

[EFRATY10]

ולמה שתוותרי?זו חובתו לשלם.

 

[aviavram]

חובתו להשתתף החובה לשלם היא של 2 הה

ההורים לא כך? למה האב שונה מהאם בגלל מוסכמה דתית מימי מתושלך?

 

[אלן 1 היחידה]

חובתו להשתתף כלכלי,,כמובן שלא רק הו

הוא,,אני חושבת שהבנות התכוונו שגם האבא צריך לקחת אחריות ולעזור בכלכלה ובצרכים של הילד וכי למה לא? האימא מגדלת ודואגת להכול,והסביבה והחברה מצפה גם שתהיה"מושלמת",,האבא צריך לדאוג כמיטב יכולתו ,,את שלי תבעתי ולי תינוק קטן,,ויש באמת דיון למזונות בפב',,ועו"ד מהסיוע המשפטי ולא וויתרתי למרות שניסיתי בלי מלחמה ובהרבה התחשבות למרות מצבי הכלכלי הקשה והשכירות ועוד,,,שווה בשווה.כך צריך להיות,,,, וזוהי דעתי ,, אילנה

 

[EFRATY10]

האמא כמשמורנית משלמת מעל ומעבר

לילדיה,בטוח שהרבה יותר מתשלום מזונות של האבא.

 

[m i c h a l i]

"לפעמים

אני מרגישה כאילו נטשו אותי"... אני חושבת שכאן הבעיה המרכזית מבחינתך... סביר להניח שבתך לא מרגישה נטושה או מתוסכלת אך את מרגישה כך. אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך מדוע את מרגישה כך ואיך את יכולה להשתחרר מהתחושות האלה. אני מבינה את הכאב בהתעלמות שלו ממנה... גם אצלנו זה קיים, אבל אני כבר לא כואבת בשבילה (רוב הזמן) אלו הם חייה והיא תצטרך להתמודד איתם ואת צריכה להיות שם לצידה, לנחם ולהרגיע, לאהוב ולתת, כפי שאת וודאי עושה גם כיום. אל תנסי להבין למה לא תמיד יש בידינו את התשובות... אני מודה שגם אני התחבטתי בשאלה הזו לא מזמן והחברים כאן נתנו לי נקודות מבט שונות כיצד להתמודד... אני הנחתי לזה לעת עתה למרות הקושי אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי...

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

נשמה ../images/Emo24.gif

אני מצטרפת למה שכתבו לך עד כה ומבינה לגמרי את הכאב שלך האם תוכלי מעט להרפות מהמחשבות עליו? ברור לי לגמרי כמה שזה קשה ויכול לשאוב את כל הכוח אבל אין ברירה אחרת, וכמו שכבר כתבו, עם הזמן זה נעשה נסבל יותר הגלים של הכאב קיימים גם כשהם בתמונה למענך ולמען בתך המתוקה את צריכה להמשיך הלאה, להשקיע את האהבה בגידול הקטנה שלך ואולי גם (כן, כן!!) למצוא לך גבר חדש לחיים ואיתו לבנות את המשפחה שאת חולמת שתהיה לך אי אפשר להבין אדם שבוחר להתעלם מהילדים שלו אני יכולה לומר לך מהכרות שלי עם אדם כזה (שהוא דווקא איש טוב במהותו) שהוא סובל בתוך תוכו סבל עצום שלא ניתן לפיצוח אני לא מאחלת לאבא של ביתך לסבול את הכאב הזה ובעיקר לא מאחלת לך ולקטנה לסבול ממהבחירות שלו אני מקווה בשבילך שתעשי את הבחירה הנכונה עבורכן לחיים שלווים יותר גם אם הוא לא שם לצידכן נשיקות אהובה

 

[מונה של אהבה]

איזה כיף שבאת../images/Emo24.gif

התסכול שלך מוכר וידוע לחלקנו ואת מנת הכאב שלך אפשר לחוש מבין המילים. אנשים עושים , לעתים, בחירות שאינן נתפסות בעינינו ולהם הן הכי נכונות באותו רגע. את בחרת להביא לעולם את הגוזלית הקטנה והוא בחר חיים בלעדיה. אני בוחרת לשתף אותך במשהו שלמדתי בקורס מאמנים - יש הבדל עצום בין כאב לסבל ואנשים לא תמיד מכירים אותו. כאב הוא משהו שאנו חווים באותו רגע בין אם זה כשנפרדים ממישהו שאהבנו בין אם זה כשאנו מועדים פיזית, רגשית או נפשית. סבל הוא סיפור אחר - סבל הוא בחירה של דפוס התנהגות אשר מוביל אותנו בחיים למקום של חוסר אונים. כשאנו הופכים כאב לסבל הוא מוטבע בנו כדפוס וקשה להשתחרר ממנו. אני מזמינה אותך לשאול את עצמך באיזה מקום מבין השניים את נמצאת כרגע ולזכור שיש לך, בכל רגע, את הבחירה לצאת משם. אם תרצי, אני כאן ואשמח להמשיך את השיחה מחוץ לדפים האלה.

יום נפלא מתוקה

 

[mishimashu]

בנות מקסימות-איזה כיף שאתן כאן!

יקרות שלי, אני בחרתי בילדתי המקסימה שמביאה לי אושר אדיר! האבא בחר להתעלם לאחר שפעל באלימות שאותה אני מייד דחיתי. יש בי צד שמנסה להיות רך ואמפתי כלפי האבא. אולי הוא "תקוע" במקום שהוא לא יכול לצאת ממנו ומצד שני יש בי צד מיליטנטי שאומר שצריך להיכנס בכל החזיתות העיקר שילדתי תקבל חיים נורמטיביים. בסופו של דבר קיים האיזון שמשאיר אותי שפויה. אני מבינה את כל התמונה אבל לא יכולה להבין את הבחירה שלו. אני לא בוחרת לסבול! אני לא טיפוס קורבני שמנסה להגיד שכל העולם "דפק" אותו. לפעמים יוצא לו מן תסכולון קטן/גדול על כל הסיפור שלי. וכן, מיכלי זה שאני מרגישה נטושה זו אכן בעיה שלי ולא של ילדתי. אני יודעת את זה וזה מכניס אותי לפרופורציות. התסכולון הזה מכיל את התסכולים של ההתמודדות לבד. אני יודעת שהבחירה שלי היא ממקום בטוח ויציב אך לפעמים רגע של רחמים עצמיים נורא "עוזר"... אתמול פגשתי (כנראה שלא סתם) בחורה שעזרה לי בתקופת ההריון כשהוא ניסה לאיים עליי ובחרתי להרחיק אותו ממני בצו הרחקה (סיפור ארוך). הבחורה החכמה הזו מיד שאלה אותי האם אדם שהוא חסר אחריות, אלים, חסר ביטחון, מלא שנאה כלפי, קורבני, האם זה האדם שאני רוצה שיהווה מודל חיקוי לילדתי?!....באותו רגע נפל לי האסימון! לא אני לא רוצה את כל הדברים האלה בחיים שלי! אני מניחה שעוד יהיו רגעים של תסכול ואפילו כאב על הבחירה שלו לפעול כמו שהוא פועל אבל הבחירה שלי טובה לי ולילדתי וזה מה שחשוב. אוףףףף כמה קשקשתי...כשהכל בפנים מבולגן צריך לעשות סדר. אני עושה אותו בלכתוב ואולי לשקף לעצמי את המצב. תודה לכן בנות מקסימות

 

[ויהי נעם ויהי אור]

משתתף בכאבך,העולם הזה הוא מקום

עם המון כאב,לפעמים התחושה היא שיש בו יותר כאב מעולם,מאחר ואני מכיר אותך באופן אישי,אני יודע כי: א. הילדה שלך בידיים אוהבות ב. אין תחליף לידיים אלה,לילדה המתוקה שלך. כרגע זה נראה לי הדבר הכי חשוב בעולם,תמשיכי בעבודה הטובה

 

[Desslok of Gamilon]

רק שאני אבין... הרחקת אותו מעליך בצו של בית משפט, ועכשיו את מתפלאת שהוא לא מעורב? אני לא בא לשפוט את המקרה, אבל תסכימי איתי שיש פה סתירה מסוימת? (ההודעה בשער תפוז, בגלל זה כל המגיבים המשונים, כולל אני).