מה שהופך אותך לאבא זה מה שאתה
...עושה או כמו שאמר לי פעם מישהו: "זה שאתה מסוגל לתרום זרע לא הופך אותך לאבא". אני אבא של הילדה שלי בזכות זה שאני מגדל אותה, נמצא איתה, מטפל בה, לא בגלל שיש ביננו תאימות גנטית. תינוק נקשר למי שמטפל בו, בין אם זו אימו הביולוגית, אביו, הורה מאמץ או זאבה. אין לקשר הגנטי שום תפקיד ביחסים שנרקמים בין עולל למי שדואג לו. זה גם נכון מבחינה אבולוציונית, אחרת תינוקות שאימותיהן נפטרו בלידה (מאורע נדיר בימינו אבל נפוץ מאוד בעבר) היו נידונים לכלייה. מה שקשה לך לתפוס זה למה אין זהות בין הרגשות שלך לבין אלו של האב הביולוגי של בתך. אני לא יודע, כי אני לא מכיר את סיפור חייך, אבל ברגע בו תביני שהוא לא את, שהוא בנאדם אחר, אולי גם תראי את נקודת המבט שלו (ולראות זה לא להזדהות). אולי גם אז תוכלי לשנות אותה, אם בכלל תרצי. אם הוא בכלל רוצה. אולי שווה לדבר איתו, לשאול אותו, לנסות למצוא איתו את דרכו להיות אבא. המשפט (הגס...) שנאמר לי גרם לי לא לצפות לאותו קשר מיתי, אוטומטי עם ילדתי כשהיתה תינוקת. הוא נתן לי סבלנות לבנות את הקשר הזה לאט. אבי ילדתך לא שם. אולי הוא לא יודע כיצד להיות אבא בסיטואציה הקיימת.