אז אני יציע לך ההפך, תשארי איתו
קודם כל תחליטי אם את באמת רוצה להיות איתו, בלי קשר לכמה זמן אתם ביחד ולמה קשה היה להיפרד. את צריכה להבין שהוא פשוט שטלתן, זה לא קשור לאבא שלך או דוד שלך, גם חבר או בעל יכול להיות כאלה. זה לא דווקא דבר רע, הייתי אומר שבמקרה שלך זה אפילו טוב, למרות שקצת מוגזם. סך הכל הוא לא גורם לך לעשות דברים רעים או מנצל זאת לרעה, נראה שזה מדאגה ולשלוט על דברים שאת לא שולטת עלהם לבד. ההורים שלך מרשים לך כמעט הכל ומוותרים מהר, זה רק עוד סיבה לדאגה בשבילו, ההורים שלך לא במשרה מלאה אז לפחות החבר כן, ברור שקשה לך המעבר הדרסטי הזה אבל זה בטוח לא נורא כמו שאת מתארת, את פשוט רגילה להפך הגמור. הוא לא סומך עליך בדברים האלה ויש לו סיבה, הוא דואג לנמק תסיבות שלו, ככה שיש לך שני אפשרויות, או לעזוב אותו ולחפש חבר שלא היה שטלתן ושלא היה אכפת לו ממך בכלל, או לתבגר מנטלית קצת יותר ולהיות מסוגלת לדאוג לעצמך, לעשות בחירות נכונות ולעמוד על שלך, עד אז את יכולה להגיע להסכמה עם החבר ולא לעשות רושם זנותי. חבל שתפרדו רק בגלל סיבה כזאת.