The queen is dead (תגובה מהמותן)

[הניבלונגים]

נלחמים עם מה שיש לך

משהו ברצינות. רוק אמרקאי זה אחלה דבר, האמרקאים הצטיינו תמיד ברוק שורשי יעיל וטוב, אבל מה, בעוד באירופה, השתלבו בשלב הבגרות של הרוק, בשנות השיבעים צלילים קלאסיים, לצד כלים ומשקלים אקזוטיים, באמריקה בה כל אלה, אינם חלק מהתרבות, לא התפתחה סצנה פרוגרסיבית אמתית, רק כאלה שניסו שמתחו טיפה את החבל מבלי לעבור אותו. זה לא אומר שום דבר רע על אמריקה או על הרוק האמריקאי, זה פשוט מה שיש. וכן למי שתהה זה היה קטע מתוך ספרי:"רוק תרבות והיסטוריה- התבוננות מעמיקה והירהורים בעקבות הזמן והצלילים שאבדו, חלק א' השנים הראשונות".

 

[comfortably pink]

נראה לי שהצ'ט קורא לנו

 

[הניבלונגים]

וואלה רעיון

בכלל הצ'אט והמסרים הם מקום מצויין לדיאלוג הזה

 

[הניבלונגים]

חשבתי שנמאס לך מהומור

 

[yoavsc]

די נו....

בפרוג זה ה-תחום שבו אין לאמריקאים סיכוי.

 

[giloni]

אנגלופילים: God save the Queen

לא נכנסתי לשרשור הזה בעבר, אבל חשוב לי שתדעו שאני מבין הבודדים שלא היה מתנגד לחידוש המנדט הבריטי בפלסטינה-א"י. יקי

 

[Liricooli]

../images/Emo32.gif למה?

לפי מה שלמדתי ושמעתי מסבא\סבתא וכו', המנדט לא עשה טוב במיוחד- אבל זה כי היו לבריטים אינטרסים רחבים יותר. מה יתרום מנדט בריטי בארץ? לירי

 

[הניבלונגים]

תראה תשמע

קודם כל הינו קונים דברים בפאונדים, חוץ מזה לכלונו היה דרכון בריטי, מה רע?

 

[הניבלונגים]

כלונו= כולנו

 

[comfortably pink]

כן, אבל גם היינו סנובים-מתנשאים..

וגם היה לנו מבטא מוזר.. ואני לא רוצה לחשוב איזה מבטא יהיה לפלסטינאים! (ע"ע אירלנד, סקוטלנד).

 

[Liricooli]

היינו מוכרים את אנגליה בפאונד

אבל דרכון בריטי וכסף בריטי לא עוזר הרבה. (לא היה לי כוח לכתוב שתי הודעות) ובקשר למבטא הפלשתינאי- זה דווקא יכול להיות מאוד מאוד משעשע. לירי.

 

[giloni]

איך אמר פעם ראש ממשלה אחד קטן?

למה??? ככה!!! ככה!!! הצעירים אולי לא זוכרים אותו, אבל הוא היה פעם בלח"י ופוצץ מכוניות בריטיות במלחמה למען החופש. ועכשיו לתשובה רצינית: תגידו לי, אתם השתגעתם? חנוך לוין כתב את זה הרבה יותר טוב: מוסיקה טובה, אנשים יותר אדיבים, טלביזיה מצויינת ואוסיף: כדורגל עם ביצים, נהיגה בצד שמאל - כמו שצריך; והמופע המלכותי כל שנה עם כל הגדולים (אפילו כמה אמריקאים אורחים שבאים לעשות כבוד לאמממא של העולם!!!) חברה, אחלה חיים תאמינו לי, רק שאת האוכל ישאירו בבית. יקי

 

[TheFly]

יקי ! איפה היית כשהפרוג פה היה זקוק

לחיזוקים

תראה מה הולדן כתב על הפרוג הבריטי , אה וגם כאן הוא שחרר משהו.

 

[giloni]

חילול הקויידש, מאמעש!!!

מהולדן, לא הייתי מצפה. להתייחס ככה לדודה ברכה??? הנשיקה הלחה לעולם נשארת. בעניין המציצה, נו את זה שוכחים עם הגיל. אני מתנצל שלא הייתי בשדה המערכה בזמן הקרב ונטשתי את האנגלופילים אל מול קני הקוואטרבק האמריקאי, אבל אני כאן כדי לתקן. אמריקה זה מהר, חזק, צעקני וזול. האמנים שהביא הולדן, כולם ראויים לברכה, בלי קשר לדודה ברכה, אבל הם מייצגים מיעוט בקרב היוצרים האמריקאיים. כמו הסרטים. אם ניקח 100 סרטים שהופקו בתקציב של מאה מליון דולר כל אחד, 5 מתוכם יהיו ייצירות מופת - 95 יהיו זבל. ניקח 100 סרטים שהופקו בבריטניה עם תקציב של פאונד אחד: 95 יהיו פנינות אנינות ומרגשות ועוד 5 יהיו זבל לטובת צרכני הגלובליזציה. מוסיקה היא מראה של תרבות. אי אפשר להתכחש לכך שהרוק נולד בארצו של הדוד סאם. אי אפשר להתכחש שהוא נולד מתוך הבלוז, שגם הוא נולד בארצו של הדוד סאם. אבל אם נבדוק מהיכן צמח הבלוז ומהיכן צמח הרוק, נוכל להבין את ההבדל. הבלוז צמח בגטאות השחורים וביטא מעמקים. הרוק כבר היה מוצר מסחרי לטובת אמריקה הפוסט מלחה"ע השנייה. לעומת זאת, הרוק האנגלי שאמנם הגיע מאמריקה, מצא לעצמו מהר מאד מקורות משלו, שהפכו אותו לאחר, מקורי ומרגש. הוא צמח מהבטן של הפולק הבריטי, השתמש במורשת הקלאסיקה האירופית (מה שבאמריקה כמעט ולא היה קיים) ואפילו לקח עוד משהו אוטנטי אמריקאי - הג'אז. מהתבלינים האלה החלה להבנות "הפלישה הבריטית". היא לקחה את הייסודות שהאמריקאים הזניחו אותם, הוסיבה להם תבלינים קונטיננטליים, ויצאה לכבוש את אמריקה. גם אם נחזור אל המוסיקה הפופולארית, זו שקדמה להופעת הרוק'נרול באמצע שנות החמישים, נראה שבאמריקה היא התבססה על הקלאסיקה האמריקאית קצרת הימים (גרשווין ודומיו) ואילו באירופה היא התבססה על מסורת קלאסית הרבה יותר עמוקה. ובכלל, אני הייתי מעמיד לא רק את בריטניה מול אמריקה אלא מנסה אולי להעמיד את היבשת הישנה מול היבשת החדשה. ולא להבין לא נכון. הפסיכדליה האמריקאית, הרבה יותר עמוקה בעיני מהבריטית. אבל כאן אפשר להסביר זאת באווירה שהתקיימה בארה"ב במחצית השנייה של שנות השישים והגיעה לאירופה רק אחרי 68 וגם כך היתה פחות אפקטיבית כמהפכה חברתית מאחותה הביטניקית באמריקה. פרט ליוצא דופן חשוב זה, אני עם אנגליה לפני ואחרי. יקי

 

[LadyG]

הוא משלנו ../images/Emo13.gif הוא משלנו ../images/Emo13.gif

 

[הולדן קולפילד בשדה]

חילול הקודש - my ass

באשר לתסביך שלך עם דודה ברכה, אני יכול להמליץ על פסיכולוג טוב. באשר לחוסר העניין במציצה, יש לי מספר של סקסולוג מצויין. באשר לשאר הקשקושים והממבו - ג'מבו, שדחפת לתגובה הקטנה והבלתי מזיקה שלך - אני מוכן להעמיד אותך על טעותיך הרבות בעצמי... "אמריקה זה מהר, חזק, צעקני וזול" - מהר? בהחלט - אין שני לדווין אולמן במהירות. חזק? אכן, ניל יאנג משדר עוצמה. צעקני? אתה מתבלבל, צעקני זה רוברט פלאנט, צעקני ומגוחך זה פרדי (על הבוקר או בערב), צעקני, מגוחך ונלעג במיוחד זו ההגדרה המילונית לאוזי אוסבורן והשבת השחורה שלו. זול? זה המחיר שבו כל אחד מוכר את עצמו, אם הוא זורק הכללות כאלה מטורפות על הרוק האמריקאי.... הטיעון (משל עמום לטעמי, יקי) בדבר תעשיית הסרטים צולע במיוחד. על כל 100 masterpieces שהפיק הקולנוע האמריקאי - תתקשה להביא בריטי אחד הולם כתגובה. תעשיית הסרטים הבריטית שבקה חיים זה מכבר (עד מתי תמשיכו לנפנף בהיצ'קוק???), והמיטב שבה הוא סרטי מהגרים מהודו ומפקיסטן. האמריקאים הביאו לעולם גאונים דוגמת אורסון וולס, סם פקינפה, וודי אלן, מייקל קורטיז, פרנסיס פורד קופולה, סטנלי קובריק, איליה קאזאן, סידני לומט, מרטין סקורסיזה, בילי ווילדר, רוברט מוליגן, ג'ון יוסטון ואפילו טרנטינו, שפילברג ולוקאס ועוד עשרות אחרים (אנחנו קצת סוטים מענייני הפורום). מוזיקה היא אכן מראה של תרבות, ואם היית כותב טיעונים בזכות המוזיקה הגרמנית, האוסטרית, הפולנית, האיטלקית, הצרפתית או הרוסית - היה משקל מה לטיעוניך. אבל, דווקא הבריטים לוקים במעט בתחום השורשים המוזיקליים הקלאסיים שלהם. האמריקאים, לעומת זאת,כפי שכבר ציינת, הביאו לעולם את הבלוז והג'אז - ובעקבות שני אלה גם את הרוק! המוזיקה האמריקאית האוטנתית אינה חסרה כלל וכלל - ה-folk rock האמריקאי, עם שורשי מוזיקת ה-bluesgrass והקאונטרי הם, בעיניי, ראויים לא פחות (והרבה יותר...) ממוזיקת העם האנגלית (ואל תענו לי בתשובות על סצינת קרנטברי ו - folk rock בריטי. קצה נפשי בזה. מי שאוהב, שיבושם לו). אהבתי (מי שמזהה לשון סגי נהור - מזהה נכונה) את האופן שבו גימדת את חשיבות המוזיקה הפסיכדלית ואת עניין המהפיכה התרבותית - חברתית באמריקה של סוף שנות ה-60 (הזמן העיקרי בו עוסק הפורום שלנו...). נ.ב. כן, ככל שאני שומע יותר קנזס, אני משוכנע שהם עולים על הפרוג הבריטי (יכולתי להוסיף כאן גם את rush ואת ה-styx , זאפה ואחרים - אבל אני עומד על דעתי - קנזס לבדה היא טיעון משכנע).

 

[giloni]

Take it easy

יש בך אהבה עמוקה לקולוניה, וזה לגיטימי. בי יש אהבה, לא יותר מדי עמוקה, למולדת השמרנית. מכאן ועד הגדרת הדברים שהבאתי קישקושים, הדרך קצת רחוקה. בוא ננסה להעמיד דברים באופן קצת פחות אקדמי וקצת יותר רגשני. אתה אוהב את מה שאני פחות אוהב. אני אוהב את מה שאתה פחות אוהב. בזה פחות או יותר ניתן לסיים את הדיון הזה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר ומכיוון שאין טעם להתווכח על מה יותר טוב, פולק בריטי עם שורשים של 1000 שנה או קאנטרי אמריקאי עם שורשים וכובעים של 200 שנה, נעבור למשהו אחר שהעלית: cansas, Styx מול, למשל, Genesis, Yes. ענקיות הפרוג האמריקאי מול ענקיות הפרוג הבריטי. אמרתי צווחני, אתה אמרת שזה קשקוש והבאת את אוסבורן האידיוט כדוגמא. נו, שיהיה. אני מבין מעט בצווחנות ובדיסטורשן צורמני מהיר וחזק, אבל בכל זאת נדמה לי שאת זה יש יותר באמריקאיות החביבות עליך מאשר בבריטיות שציינתי. רוצה פרוג מודרני יותר? איפה נולד והתעצם הפרוג מטאל אם לא בארץ חובבת הוירטואוזיות הצורמנית? אני לא מערער על יכולותיו המדהימות של ג'ון פטרוצ'י, אבל תן לי את הצלילים החלומיים של אנגלגרד השבדים, אפטר קריינג ההונגרים ופנדרגון הבריטים, ואני (למרות עתיקותי) מעדיף אותם - שוב, על פי הפרמטרים שאני ציינתי (ואם לא שמת לב, אה-פרו-פו פולניה ושאר ירקות, טענתי שצריך לעמת את התרבות האירופית כולה מול האמריקאית). בעניין אחר, לעומת זאת, אני חייב להסכים אתך. הSingers-Songwriters האמריקאיים הרבה יותר פוריים מהבריטים, וגם הרבה יותר מגוונים מהם, אם כי קאט סטיבנס ואל סטיוארט, לא עשו דברים נחותים בהרבה מאלה שעשה, למשל, ג'ימס טיילור. בעניין הפסיכדליה. אם זה נראה כגימוד, לא הובנתי נכון ואין צורך בלשון סגי נהור. אינני מגמד כלל ועיקר. ולסיכום, וכדי שזה לא יהפוך לדיון מתחת לחגורה (ונראה לי שאתה שש דוקא אלי קרב...). הכל יורד לטעם ולתפיסות עולם, שמשפיעות על ההעדפות המוסיקאליות, ולכן סבורני שזה לא נתון לויכוח. אני בטוח שיהיו כאלה שיסכימו עם דבריך על עליות הסרט האמריקאי וכאלה שיסכימו עמי על הבריטי; אני משוכנע שיהיו כאלה שיעדיפו את הפולק האנגלי על הקאנטרי האמריקאי (בעניין הבלו-גראס, דווקא יש לי הערכה רבה ואני רואה בה את הפן היותר אותנטי של מוסיקת העם האמריקאית), וההיפך. אין טעם לחלק ציונים והערכות ובודאי שלא להכנס למסקנות מרחיקות לכת על אישיותו של כותב זה או אחר בפורום ולהביא את הדיון לרמה אישית. מאד קל לרדת לשם, ובודאי שלא זו היתה הכוונה שלי כשכתבתי את הדברים בהודעה שהתייחסת אליה. אני מעריך מאד את הדרך בה אתה רואה את העולם (ולא רק במשקפי התקליטיה שלך!!) והלואי וירבו חדי לשון ועזי מחשבה כמוך בפורום האמיתי של החיים המחורבנים שלנו. לכן, עצור מעט, דומם מנוע, אנחנו בסך הכל אוהבים מוסיקה, ובורב המקרים את אותה מוסיקה. על המעט שאנחנו חלוקים חבל לפתח עימות עם טעם מר. יקי

 

[הניבלונגים]

יישר כוייח יקי

 

[הולדן קולפילד בשדה]

יקי, יקירי...

מה נותר לי להגיד - כשאתה צודק - אתה צודק! ניסיתי, בדרכי השלומיאלית והגמלונית, ליצור עניין מסוים בויכוח (כן, גם על חשבון גלישה לפסים אישיים. זה מה ש"מוכר את הסחורה"...). צר לי אם נפגעת מאופן הביטוי הוולגרי שלי (טעות, טועים, טעינו. יש להניח שעוד אטעה..., הדברים כוונו להצחיק ולגרות את הקורא להקשיב, ולא לעלוב בך אישית, חלילה. מודה ועוזב - הולדן!