The Lamb Lies Down on Broadway

עזוב את הביקורת שלי

עזוב את מה שאני אומר, קח את מה ששאר חברי הלהקה אומרים: ווטרס אמר שהלהקה הפסיקה להתנהג כמו להקה אחרי התקופה של Wish. גילמור אומר שלא היה לו כמעט input על האלבום הזה. רייט אומר שהוא בקושי ניגן שם, ובקושי תיפקד. מייסון מתעלם מהאלבום הזה עד היום. אז מה אתה רוצה ממני?
 
זה לא מדויק במקרה של פלויד

לאף אחד מחברי הלהקה לא היתה בעיה להודות, למשל - ש: א) 'החלילן' היה הברקה גאונית ב) האלבום 'מדל' היה מושלם ג) האלבום 'דארק' היה יצירת מופת מחושבת-מראש ד) האלבום 'וויש' גם הוא היה יצירת מופת מהונדסת ה) שכל מה שבא אחר כך היה בעייתי ומתסכל
 

amit7349369

New member
בגלל זה

אמרתי שהוא לא האלבום הכי טוב שלהם. ויכול להיות שהוא יצר תסכול בין שאר חברי הלהקה, שאני מודה אני פחות בקיא בסיפורים והרכילויות מאחורי הדיסק ,למרות ששמתי לב שווטרס רשום אחרי כל שיר והוא האחראי למילים ולכן של רוב הדיסק. ולמרות ההשתלטות הברוטלית שלו ,לפי מה שאתה אומר, זה האלבום שבו הוא הוכיח את הכישורים המבריקים שלו.
 
תראה תשמע

זו לא רק המוסיקה. גם הליריקה, לדעתי, מאוד פשטנית ומאוד חד-מימדית. ווטרס היה מאוד מריר בתקופה הזאת, והליריקה שלו פשוט היתה שטחית. אם משווים את הליריקה ליצירות ספרותיות מקבילות, רואים שווטרס לא הבריק כאן ואי אפשר להתייחס לאלגוריה שלו (חזירים, כלבים, כבשים) ברצינות. זאת בניגוד ל'החומה', שם הליריקה היתה הרבה יותר עמוקה וייחודית.
 

FunkyMonk

New member
דווקא מאד אהבתי את המטאפורות

ומישהו מוכן להגיד לי מה אלו החזירים?
 
כדאי לקרוא את ג'ורג' אורוול

כל מי שקרא את חוות החיות יכול לפזם: חזירים = מנהלים ובעלי-הון כלבים = בוסים זוטרים, מנהלי עבודה נמוכים יותר בהיררכיה כבשים = שאר הציבור העמל, שכמובן נשחט בסוף
 

amit7349369

New member
טוב נו

כבר אמרתי לך שאני לא חושב שזה האלבום הכי טוב, ברור שהחומה ודארק יותר טובים ומעבר לזה זה עינין של טעם וריח. לפי דעתי dogs זה השיר הכי טוב שלהם ,אבל אני חושב שהבהרנו את עצמנו ,כל אחד וטעמו
 
בהחלט, כמה פעמים

אני לא חושב שזה ספר טוב של אורוול, אבל הוא מאוד פופולרי כי הוא מאוד פשוט, כמו ספר ילדים. 1984 של אורוול, לעומת זאת, היא יצירת מופת ענקית.
 
עזוב את הביקורת של ברייטמן

תהנה מהאלבום ואל תנסה לשכנע אותו שיאהב אותו גם, כי אי אפשר.
 
למעלה