The Lamb Lies Down on Broadway

[jbloo]

למה לצאת מהארון?

תמיד טענתי שויניל (חדש או במצב חדש) נשמע הרבה יותר טוב מדיסק... הבעיה היא שהתקליטים רחוקים מהפטיפון, וגם הפטיפון שלי לא מי יודע מה ועושה בעיות, (אוטומטי מידי...), בקיצור- הנוחות של הדיסקים ניצחה, במקרה הזה... ולגבי דארק סייד- הסאונד באמת מרשים אבל אני פשוט לא אוהב אותו

. סתם חשבתי שתהנה לשמוע אותו בויניל אם לא יצא לך עדיין, מה חשבתי לעצמי

 

[dpascal2]

תציץ שוב בתרד הזה ../images/Emo8.gif

אתה יודע לאיזה ארון התכוונתי.

 

[FunkyMonk]

אה, לא הבנת אותי... =/

הצד האפל הוא בהחלט יצירת מופת מבחינה מוסיקלית כלפי כמעט כל אלבום שקיים. אבל אני משווה לפינק פלויד. ומול פינק פלויד הוא לא כל כך טוב... WYWH ו-Animals הרבה יותר טובים, לטעמי. ברור שאי אפשר להגיד שהוא גרוע - גם מי שלא סובל את פינק פלויד - הוא קבע שיא של כמה מאות שבועות במצעד הפזמונים הבריטיים אאל"ט.

 

[orbiti]

מצחיק

חשבתי בדיוק כמוך לפני כמה שנים. הערצתי לחלוטין את אנימלס, ודארק סייד נראה לי כמו משהו מינורי ביחס אליו ולוויש יו וור היר. איכשהו עם הזמן התחלתי לראות את הדברים אחרת - דארק סייד קודם כל, הרבה יותר מורכב מוזיקלית משני האלבומים האלה. במיוחד ברמת ההרמוניה, אבל גם ברמת המלודיה וגם ברמת העיבוד. ברמת ההפקה והצליל בכלל אין על מה לדבר. לא שאנימלס ווויש לא מופקים נהדר, אבל רמת ההשקעה בפרטים שקיימת בדארק סייד היא פשוט לא מהעולם הזה. לא מדובר כאן רק בסאונד גיטרה או תופים, אלא בתזמור של ממש, שמתפתח באופן דינמי לכל אורך האלבום, משתמש באופן חכם במוטיבים, והופך לשחקן של ממש במכלול. מבחינת הלחנים - לדעתי דווקא Time הוא אחד הלחנים החלשים והבנאליים באלבום, ואני מעדיף יותר קטעים כמו מאני או ההופעה הגדולה בשמיים, אבל בכל מקרה אני לא חושב שהלחנה היתה אי פעם הצד החזק של פינק פלויד. הם עושים את זה בסדר גמור, כמובן, אבל הקטע שלהם היה יותר טקסטים, תזמור והפקה.

 

[FunkyMonk]

Money

בהחלט שיר מעולה. אני לא אומר שאין שם שירים טובים. פשוט קצת מזכיר לי את הדה למב, מבחינתי האישית. יש שם הרבה שירים (יחסית לפינק פלויד) - אבל רק מעט מהם באמת טובים. (שוב, טובים יחסית לפינק פלויד)

 

[The West Star]

אזה אלבומים שמעת קודם?

 

[FunkyMonk]

לפניו?

שמעתי רק את The Wall לפניו. אבל כרגע יש לי במלאי את: Atom Heart Mother Meddle Wish You Were Here Animals Relics ואת החומה והצד האפל...

 

[The West Star]

יכול להיות אז שזה השפיע עליך לרעה

החומה הוא כמעט ההפך של הצד האפל.

 

[FunkyMonk]

את החומה

אני לא סובל - ככה שלפי המשוואה שלך אני אמור לאהוב את דארק סייד. (ד"א, את החומה אני לא אוהב מאותן סיבות שאני לא אוהב את דה למב... שירים קצרים ובלי קטעים אינסטורמנטליים טובים. ושוב - יש כמה טראקים טובים, אם כי מעט [ואף אחד מהחלקים של עוד לבנה בחומה לא נכלל בהם, ד"א] יחסית לכמות השירים באלבום הזה)

 

[RedCherry]

יש לך טעם מאוד מיוחד

אבל בסופו של דבר עם אתה גם לא אוהב את Meddle ואת Piper אז וותר על פינק פלויד.

 

[FunkyMonk]

את מדל דווקא כן

את פייפר לא שמעתי.

 

[מורנא007]

פייפר

הוא יותר פסיכדלי, השפעתו של ברט חזקה שם.

 

[FunkyMonk]

שמעתי את Relics

ואהבתי. הטראק השני (נדמה לי, האינסטרומנטלי עם השם המוזר) הוא מאד מאד נחמד, bike משעשע למדי, ארנולד ליין ענק, די אמילי פלייס גם טוב. אני מאד אוהב את הבארט הזה... ^_^ (יש לי כמה תקליטי סולו שלו אבל לא שמעתי אותם מעולם)

 

[RamiSun]

לא יודע, לדעתי אלבום מעולה.

In the Cage The Carpet Crawlers The Chamber of 32 Doors And The Lamb Lies Down on Broadway הם שירים פשוט מעולים

 

[FunkyMonk]

אבל היחידים.

טוב נו נוסיף את Cukoo Cocoon עכשיו כשאני חושב על זה - בהתחשב בעובדה שרוב האלבומים שלהם הם 7 שירים, אפשר לקחת רק את הטובים מכל דיסק ולהתייחס אליהם.

 

[orbiti]

לקח לי זמן רב להכיר בזה

אבל לדעתי כל הקטעים בדיסק הראשון (למעט back in NYC, שאני פשוט לא סובל) פשוט מדהימים, וכמעט בכולם יש הברקות מלודיות ועיבודיות, וגם סאונד וביצוע ממש יוצא דופן (במיוחד בכל מה שקשור לשירה, אבל לא רק). לfly on a windshield, למשל, יש פשוט מלודיה יפהפיה, אם כי חייבים להודות שצריך מאד לאהוב את הקטע של האלבום ואת סגנון העיבוד שלו בשביל להתחבר למעברים דמויי רוק האיצטדיונים שיש בקטע האינסטרומנטלי בו. The Chamber of 32 Doors הוא באמת קטע מצמרר. אחד הקטעים היפים של ג'נסיס לטעמי. בדיסק השני כבר אין יותר מדי דברים ששווים האזנה - carpet crawlers יפה (בעיקר הבתים שלו, הפזמון די משעמם, ומזכיר לדעתי יותר את ג'נסיס של פוסט גבריאל), ויש עוד כמה רגעים יפים, אבל זהו בערך. כאמור, זה אלבום שמאד צריך להיכנס לראש שלו. אישית, אני רואה את זה כאלבום שהייחוד בו הוא השירה. כמעט כל דבר שקשור לשירה בדיסק הראשון (וגם קצת בשני), פשוט נשמע מדהים גם מבחינה מלודית, גם מבחינת ביצוע, וגם מבחינת סאונד, וזה מה שבמיוחד הכניס אותי אליו, לעומת selling england, שתפס אותי יותר ברמת העיבוד, הדינמיות של הלהקה, ההלחנה ההדוקה, וכו'.

 

[Papillion]

מסכים איתך.

דה למב יחסית אלבום כושל של ג'נסיס. אני הכי אוהב את פוקסטרוט ואחריו את סלינג אינגלנד, טרספאס וטריק אוף דה טייל. דה למב ונרסרי קריים נופלים מהם בהרבה.

 

[FunkyMonk]

.......

אבל שיבחו בפני את האלבום הזה, כל כך הרבה זמן ניסיתי להשיג אותו, ועוד הייתי מוכן לשלם עליו 100 שקל (טוב נו פחות כי זה היה עם המבצע של טאוואר רקורדס), ולקבל כזו אכזבה... זה סתם מתסכל...

 

[אורי ברייטמן]

באמת אלבום בעייתי

הם לא התכוונו להוציא אלבום כפול - פשוט היה להם הרבה חומר, וזה לא נכנס בתקליט ויניל רגיל, אז הם נאלצו למתוח את הסיפור לשני תקליטים. מסכים איתך שזה לא האלבום הכי טוב שלהם, הנה ביקורת מלאה

 

[amit7349369]

מה שאני לא הבנתי

זה את הביקורת שלך (ברייטמן) לאלבום animels זה נכון שהיו בעיות בלהקה ושווטרס קצת השתלט, אבל משם ועד ללהגיד שזה דיסק Funk קל להאזנה עם מסרים ולחנים קלילים וקליטים מידי זה ממש לא נכון! האלבום לדעתי מאוד ייחודי ,למרות איכות הסאונד הקצת נמוכה. האלבום מצליח לתת תחושת סגרירות אובדנית, בעזרת טקסטים שאם מתעמקים בהם , הם מזעזעים, כשאתה קורא את הטקסטים האלה אתה רק יכול לחשוב מה עבר על ווטרס בחיים שלו לעזאזל? בנוסף השיר dogs היא אחת מיצירות המופת של פינק פלויד, נכון שביצירה כמו גם הדיסק יש פחות שימוש בסינטיסייזר וקלידים ויותר שימוש בגיטרה אבל בdogs יש שינויי מקצב מעולים ו3 סולואים נהדרים של ווטרס ,שישר גורמים לך להחסיר פעימה. אני מסכים שזה לא האלבום הכי טוב שלהם ושווטרס קצת דחק את השאר החוצה (ובגלל זה האלבום נשמע בהתחלה כמו רוק רגיל) אבל ככה זה שיש בהרכב אחד הרבה אגו ביחד ,יש לזה חסרונות ויתרונות