Stormy Atmosphere

[RamiSun]

טוב, אז כאן אני כנראה טועה

וזה אפשרי.

 

[RamiSun]

נכנע ומדמם......

 

[שיר דויטש]

תלוי איזו להקה, תלוי איזה נגנים

יש הרבה מוסיקאים חסרי דימיון, או חסרי ניסיון באילתור (או שסתם אין להם עניין רב באילתור), שנכנסים לג'אם ותמיד יוצא להם בלוז על G, או Am G F וכדומה. אני לא חושב שיש חוקים לשיטת כתיבת הג'אמים. עומר רודריגז מאלתר כמעט אך ורק על דיסוננטים, כי אישית, לא נראה לי שהוא יודע לעשות משהו אחר. זה לא מצורך להיות שונה, או תוצר של מחשבה תחילה והחלטה מראש לעשות משהו אטונאלי, זה פשוט הסגנון שלו. אם כבר, במארס וולטה הם קודם מוצאים הבסיס האטונאלי, ואחר כך מוסיפים לו מלודיות ומסדרים קצת את הבלאגן. "בעצם אפשר להסביר את כוונתי בצורה טובה יותר ע"י הדרך בה נכתבת פוליריתמיקה. זה בא בהשראה לדעתך?" באותה מידה אפשר להגיד שלכתוב בכל משקל שהוא לא ארבעה רבעים זה משהו שכלתני. זה פשוט לא נכון בכלל, ואישית אני יכול להעיד שבמשך תקופה מסוימת, כל מה שהלחנתי באופן אינטואטיבי היה על 8\7. השאלה היא, בסופו של דבר, למה אתה מתכוון כשאתה אומר "השראה", בעצם.

 

[orbiti]

לא הבנתי

אם אתה חושב שאפשר להינות ולהתרגש מזה כמאזין, למה שמלחין לא יוכל לכתוב את זה באופן אינטואיטיבי? בסה"כ רוב המלחינים הטובים כותבים מוזיקה שהם גם ירצו לשמוע ולהתרגש ממנה, לא? ואגב, אם ליל הוד לא נכתבה מתוך השראה, אני פשוט צנצנצת, כי היצירה הזאת מפוצצת בהשראה לדעתי.

 

[RamiSun]

זאת דעתי,

ויכול להיות שאני טועה. אבל אני לא מאמין שמוזיקה אטונאלית כל שהיא נכתבה באמת מתוך השראה, וודאי שזה מרגש ומעביר אמוציות, אבל בצורה שכלית. ולדעתי חלק מהמלחינים הטובים כותבים מוזיקה , תוך כדי רצון להרשים את חבריהם לקבוצת האיכות.

 

[orbiti]

עדיין לא הבנתי

מה ז"א "מרגש ומעביר אמוציות, אבל בצורה שכלית"? יש רגשות שלא מועברים בצורה שכלית? אני לא לגמרי מבין. תסביר את עצמך, אם תוכל.

 

[RamiSun]

אתה צודק, סתרתי את עצמי

הכוונה שלי היתה: מרגש ומעביר אמוציות ברמת התוצאה , אבל נוצר בצורה שכלית.

 

[שיר דויטש]

כל המוסיקה נוצרת בצורה שכלית

אין מוסיקה שנוצרת על ידי רגשות בלבד. גם מה שנכתב באופן אינטואיטיבי, מגיע מאיזשהו מקום של הבנה תת-מודעת ומחשבה מהירה. יצירה אינה רגשות גרידא, אלא תרגום הרגשות הללו לתוך משהו מוחשי (מוסיקה, סיפורת, ציור, וכו').

 

[RamiSun]

השראה מבחינתי -

בגדול זה משהו כמו מנגינה שמתנגנת לך בראש, ופורצת החוצה...כאילו נכתבת מעצמה.

 

[karpada1]

שנברג ידוע כמי שהתבטא

כך:"תוך עשרים שנה ,אנשים יזמזמו מלודיות אטונאליות להנאתם"(פחות או יותר) השאלה היא האם הוא טעה באופן מהותי וטואלי ,או שמא טעותו נעוצה בהערכתו לזמן הדרוש על מנת שאבולוציה מעין זו תתרחש.

 

[RamiSun]

לדעתי הוא טעה מהותית,

אתם יודעים מה, אולי יחידי סגולה בודדים.... כי כמו שאמרתי בהתחלה, מלודיה אטונאלית היא דבר לא טבעי.

 

[שיר דויטש]

גם משחת שיניים זה לא דבר טבעי

אבל כמעט כולם משתמשים בזה!

 

[RamiSun]

כן...אבל אני מניח

שרובנו, לא מזמזמים אותה... או יותר נכון להגיד...אני מקווה.

 

[L i z a r d]

אני לא מסכים

הרבה פעמים אני מזמזם פראזות אטונאליות להנאתי.

 

[שיר דויטש]

נ.ב - אל תדאג

אני אמשיך לשמוע פלאוור קינגז, ואני מתכנן ליהנות מכל רגע. את אבק כבר הרסת לי, כי הכנסת לי את הטראומה לפני שהכרתי את האלבום, אבל את הפלאוורז אני כבר מכיר מספיק ואוהב יותר מדי בשביל להיות מושפע מהקטגוריה שלך. נסה להיזכר מה שאמרתי לך מחוץ לבארבי. עכשיו כל פעם שאני שומע את אבק אני נזכר באותו ויכוח מכוער, ויוצא לי כל החשק להקשיב. ותחשוב על זה שאם לא הייתי מתחיל את אותו ויכוח, שבוע-שבועיים אחרי זה אני כבר הייתי מוכן לכתוב על האלבום ביקורת חיובית.

 

[אורי ברייטמן]

לא דואג

"עכשיו כל פעם שאני שומע את אבק אני נזכר באותו ויכוח מכוער" מה אני אעשה שאתה רגיש? יש לי הרבה ויכוחים עם הרבה אנשים על הרבה נושאים, וזה לא מפריע לי להאזין למוסיקה שהיתה מוקד הויכוח. להיפך - הדיונים גורמים לי לתת למוסיקה צ'אנס נוסף. "שבוע-שבועיים אחרי זה אני כבר הייתי מוכן לכתוב על האלבום ביקורת חיובית" אבק לא זקוקה לביקורת שלך. היא קיבלה ביקורות נפלאות מכל מגזיני הפרוג הנחשבים בעולם, ועכשיו היא כבר בגדר אגדה חיה. לא היה אף אמן פרוג או הרכב פרוג ישראלי שקיבל ביקורות כאלה.

 

[שיר דויטש]

אני בסה"כ בנאדם, אתה יודע

ולבני אדם יש זיכרון אסוציאטיבי. אלבום שמאוד אהבת בגיל 17, תמיד יזכיר לך את התקופה הזאת. זוג אוהבים תמיד יזכרו בפגישה הראשונה שלהם כשהם שומעים את אותו השיר שהם שמעו אז. ובאותה מידה, חוויה לא נעימה יכולה לגרום לך לשנוא שיר שפעם אהבת, רק בגלל אותה החוויה. אורי, זה לא דיון. אתה מדבר באוויר, ומנסה למקד את הדיון על זה שאני טיפש. אתה פועל כמו פוליטיקאי מצוי, שבמקום להדגיש את התכונות החיוביות של עצמו ושל מה שיש לו להציע, הוא מציג את התכונות הרעות של יריבו. וחבל. אתה יודע שאני אוהב דיונים סוערים, אבל רק כשיש להם איזושהי מטרה. אם המטרה שלך היא לגרום לאנשים אחרים שעדיין לא שמעו את ארט ברז לשמוע אותם, ולעשות לי רצח אופי על מנת שאני לא אשפיע עליהם לרעה, זה לא ממש יעבוד. תזכור, אני הגעתי לארט ברז דרך הביקורת שלך במדריך העברי, לא דרך זה שהוכחת שמזמור ג'רמן, פלוני בפורום שטען שארט ברז זה לא טוב, לא יודע על מה הוא מדבר. "אבק לא זקוקה לביקורת שלך" רק לפני שבוע בכית על זה שאף אחד לא כתב ביקורת על אבק בשרת העיוור. אז אבק לא צריכים את הביקורת המקומית, או שהם פשוט לא צריכים את הביקורת הספציפית שלי, כי סביר שאני אכתוב עליהם דברים לא מחמיאים?

 

[אורי ברייטמן]

גם אני, אתה יודע

"אלבום שמאוד אהבת בגיל 17, תמיד יזכיר לך את התקופה הזאת" לא כל אדם הוא אסוציאטיבי. יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. אני כבר מנתק בין האלבומים ובין התקופה ששמעתי אותם. זה עניין של כמות ההאזנות. "אם המטרה שלך היא לגרום לאנשים אחרים שעדיין לא שמעו את ארט ברז לשמוע אותם" כרגע אין מטרה. אנחנו מדברים באופן פרטי. "רק לפני שבוע בכית על זה שאף אחד לא כתב ביקורת על אבק בשרת העיוור" אם צריך, אז אני אכתוב. אבל הם לא צריכים את זה ממש.

 

[שיר דויטש]

אנחנו מדברים באופן פומבי, למען האמת

ומה בדיוק המטרה? לאן הדיון הזה הולך? אולי תסביר למה אתה חושב שכל כך חשוב לקרוא את הליריקה של ארט ברז ולראות את הציורים בבוקלט על מנת להבין את המוסיקה? תראה, אם היה מדובר למשל במוסיקה שמחה שמדברת על נושאים עצובים או מורבידיים, אז זה היה אירוני, אבל אם אתה מתכוון להגיד שהארט ברז החליטו לכתוב ליריקה מעולה ולהדביק אותה על מוסיקה גרועה, ושזה אירוני, אז אני לא יודע. אולי זה באמת אירוני, אבל זה לא הופך את המוסיקה ליותר טובה. ליריקה טובה יכולה להוסיף למוסיקה טובה, וליריקה מעולה שמעורה עם מוסיקה מעולה זה הדבר האידיאלי, אבל אני מעדיף מוסיקה טובה עם ליריקה פחות טובה כל יום על פני ליריקה מעולה עם מוסיקה שהיא צואה. אתה מעדיף אחרת?

 

[אורי ברייטמן]

בקצרה, כי אין זמן

האלבום של ארט ברז כולל מוסיקה וליריקה. תקרא את הליריקס לפני שאתה מפטפט בלי חשבון. בהצלחה ודי עם השטויות.