Stormy Atmosphere

[Blade2]

Stormy Atmosphere

לפני כשבוע קראתי את הביקורת של אורי ברייטמן על hand of hope, והורדתי את השיר, אך עד שנתפניתי לשמוע אותו, כבר היה מאוחר והלכתי לישון, (וגם תכננתי ללמוד מנסיונו המר של אורי ולהכין לי שקית קטנה, חבל לי להרוס מקלדת אלחוטית

) למחרת שכחתי מהעניין, וככה אתמול, הכנתי שיעורי בית במתמטיקה ושמעתי לי Van Der Graaf Generator ברקע, כאשר אחרי רצף השירים הופיע שיר לא מוכר, נשמע כמו רוק/מטאל סימפוני, עם זמר וזמרת ופזמון סוחף, דווקא מאוד אהבתי. אני מסתכל בפלייליסט ולהפתעתי הרבה זה hand of hope, הייתי מופתע, דווקא יצא שיר מאוד נחמד, יש כמה דברים קטנים שאפשר ללטש כמובן (משהו בהקלטה אני חושב, חסר לי איזהשהו "עומק" לצליל, אני לא בטוח איך להגדיר את זה, או מה גורם לזה), אבל בגדול השיר טוב, אהבתי את הפתיחה, את החלוקה שלו, את הסולו, ולגבי הזמרת לדעתי היא צריכה להשאר שם, זה ממש יפה! לשמחתי הרבה, לא רק שהמקלדת שלי לא נזדקקה לניקוי יבש, אלא דווקא נהניתי מהשיר ושמעתי אותו עוד כמה פעמים מאז. יניב.

 

[מאיה מבולבלת]

אנשים הם אנשים...

לכל אחד יש דעה... וכל דעה היא מקובלת.. לא כל דבר שברייטמן מוציא מהאסלה בשביל להראות לחבר'ה ראוי לתגובה, אפילו שאחיין שלי בן ה-3 עושה את זה ,זה כבר לא חמוד....

לחטט בקיא של ברייטמן זה לא מנת חלקי , אני מקווה שגם לא שלך (לטובתך!) זכויות שמורות לשותף היקר(אני אוהבת אותו המון)...

 

[Blade2]

לא הבנתי את דעתך מההודעה שלך.

 

[אורי ברייטמן]

תקרא את הליריקה

לא משהו, במילים עדינות.

 

[Blade2]

עכשיו קראתי, ובכן...

נכון, בגדול הליריקה לא מדהימה, צודק, זה לא הצד החזק של השיר. הבית הראשון - אני נייטרלי לגביו, לא עורר בי תחושות מיוחדות. כמו כן, בבתים השני והשלישי הפריע לי הגודש של השימוש במילים כמו ,eternal, depth of centuries , arisen וכו'. זה קיטשי לטעמי ולא עורר בי שום תחושות מיוחדות גם כן. לעומת זאת, את כל מה שבא אחר כך (מ"please reach your hand..." והלאה)דווקא חיבבתי, זה מעורר רגש וזה הרבה יותר ממוקד משאר השיר. יניב

 

[אורי ברייטמן]

אוקיי - כאמור, עניין של טעם

אני מאוד רגיש לקיטש...

 

[שיר דויטש]

ובכל זאת

אין לך בעיה עם Scenes from a memory

 

[אורי ברייטמן]

תקרא את הביקורת

המילה 'קיטש' מוזכרת שם כמה פעמים, ואפילו השוויתי אותה לשמן-בישול.

 

[שיר דויטש]

עזוב את הביקורת לרגע

אתה אוהב את האלבום, לא? זה בסדר... אתה יכול להגיד את זה. קדימה... יש באלבום קיטש, ואני אוהב אותו! כולנו אתך.

 

[אורי ברייטמן]

עוזב ומודה ירוחם

הליריקה של "סינס" כוללת סיפור אמיתי, עם עלילה, התפתחות, מידע, גיבורים, דרמה, מסרים, קונפליקטים וכו'. הליריקה של ס"א היא בולשיט צרוף, לדעתי הצנועה.

 

[שיר דויטש]

אמיתי? לא הבנתי.

לגבי הליריקה של Stormy... לא ממש הקדשתי לזה קריאה, למען האמת.

 

[אורי ברייטמן]

צפוי, האמת

לא קראת את הליריקה של ארט ברז וטענת כל מיני טענות לגבי הלהקה. זה מצחיק - כמו לראות את "שר הטבעות" בקולנוע ולהתלונן על הכתיבה של טולקין...

 

[שיר דויטש]

המוסיקה של ארט ברז מסריחה

בלי שום קשר לליריקה שלהם. כמו שהמוסיקה של סטורמי נחמדה (לא מדהימה או משהו כזה), גם אם הליריקה שלהם לא משהו. כמו שהאלבום סינס הוא מדהים מוסיקלית, למרות שאם בוחנים את ה"סיפור האמיתי" שלו, הוא די מטופש, בסופו של דבר. חבל שאתה לא מסוגל לעשות את ההבחנה הזאת.

 

[אורי ברייטמן]

מסריחה?

הבי-בי-סי חושב אחרת: In their existence of less than two years, the trio of Dagmar Krause, Fred Frith and Chris Cutler spent 40 days in the studio. In the same amount of time it probably took Pink Floyd to get a drumkit miked up, they'd recorded some of the most carefully crafted (and indeed timeless) music you're ever likely to hear.

 

[שיר דויטש]

מעניין את ישבני הלבן מה הBBC חושב

זה ממש נוח לך, אה? כשאתה בדעת מיעוט, אז לא איכפת לך מה כולם אומרים כי אתה יודע שאתה צודק. אבל כשאתה רוצה גב חזק שיתמוך בטענות שלך, אז פתאום כל המבקרים והאנשים שבדרך כלל לא נחשבים כי הדעה שלהם המונית מדי, פתאום הם רלבנטיים. שמעתי את הארט ברז, ותסלח לי, אבל זה עשה לי בחילה, כאב אוזניים וכאב בטן. המוסיקה שלהם פשטנית, מכוערת, עם לחנים גרועים, עם עיבודים חסרי טעם ועם סאונד של קופסת נעליים. זה לא פרוג, זה אפילו בקושי ריו, ואם תשאל אותי, ארט ברז הם להקת האינדי הראשונה. להקה שדוגלת בחוסר השקעה בסאונד, בהלחנה ובנגינה. הזמרת שלהם צייצנית וזייפנית, התופים שם נשמעים כאילו הקליטו אותם במימד אחר, כל המקצבים שם פשוטים וחסרי כל עניין, זה פשוט אלבום חרא. אז יכול להיות שהליריקה שלהם גאונית, אבל זה בכלל לא מעניין אם המוסיקה לא טובה. המוסיקה באה קודם, תמיד. שוב, תן מובאה אחת, אחת! ונבחן את העניין, אלא אם כן אתה מעדיף להמשיך להתחבא מאחורי מה שמישהו מתישהו בבי-בי-סי אמר עליהם. אם אתה מפחד וזה מה שנוח לך, סבבה. אגב, קראתי את הליריקה של סטורמי. לא התלהבתי, לא התרגשתי, אבל בהחלט קראתי דברים גרועים יותר בחיי.

 

[אורי ברייטמן]

אין בעיה

http://www.progreviews.com/reviews/display.php?rev=ab-twaiit http://www.progreviews.com/reviews/display.php?rev=ab-ws http://www.progreviews.com/reviews/display.php?rev=ab-haf אלו שלוש ביקורות מ'גראונד אנד סקיי'. באתר 'גנוסיס' - השיקלול של שלושת האלבומים הוא בציון 11 בערך. זה נחשב מצויין. ולסיום - אולמיוזיק: the Art Bears wrote and recorded bold, challenging, idiosyncratic music that, despite its occasional difficulty, is ultimately very rewarding. אתה פשוט לא מבין אותם בכלל. אתה כמו ילד קטן שרואה משהו מסובך ולא מבין מה עומד לפניו. לא הבנת את הליריקס, לא קלטת את הסגנון האירוני שלהם, לא נכנסת לראש שלהם. תמשיך לשמוע פלאואר קינגז.

 

[שיר דויטש]

אה, אוקיי, אם כן

על אותו משקל, סטורמי קיבלו הרבה ביקורות טובות. אז כנראה שאתה לא מבין אותם. הפלאוור קינגז קיבלו אינספור ביקורות נפלאות ואפילו נתתי לך קישורים מדויקים בעבר. אתה לא אוהב אותם? הופה! כנראה שאתה לא מבין אותם! תשמע, זה לא הולך ככה. כל אחד יכול להגיד "מה? אתה לא אוהב את דיוויד בואי? כנראה שלא הבנת אותו, תקשיב עוד פעם, ואז אולי תבין. זה אלבום למבינים...". וזה גם יהיה נכון, במידה מסוימת, למעשה. אני לא אוהב את המוסיקה של דיוויד בואי בדרך כלל, ולמרות שהיא לא הכי מורכבת, כנראה שאני פשוט לא מבין אותה. אני לא מבין מה מושך בה יותר ממוסיקה אחרת. ואני חושב שזה מה שקרה לך במקרה הזה. המוסיקה של ארט ברז לא מורכבת, אפילו לא קצת. היא פשטנית. היא רוק ישראלי. הספייס גירלז יותר מורכב מזה. אתה כנראה מסנוור מהליריקה שלהם וזה גורם לך לחשוב שהמוסיקה מורכבת. ובכן, זה לא עובד ככה. אם אני רוצה לקרוא פואטיקה מתוחכמת בזמן שאני שומע מוסיקה, אני יכול לפתוח ספר שירה של אדגר אלן פו (למשל, נניח) בזמן שאני שומע פלאוור קינגז להנאתי. אבל לשמוע מוסיקה מחורבנת רק בגלל שהמילים שהזמרת שרה (ושבכלל לא מבינים אותה שרה כי יש לה דיקציה של סמור שדרכו לו על הזנב), זה לא הרעיון שלי לזמן טוב. אתה יכול להמשיך עם הדמוגגיה שלך עד מחרתיים, אבל חביבי, אתה עושה צחוק מהעבודה. אני שומע thinking Plague, אני שומע Sleepytime gorilla museum, ועוד הרבה דברים שהם קשים מאוד להבנה, אל תנסה להוציא אותי כאיזה טירון שלא מצליח להבין את המסר של פיל קולינס. אתה אוהב את ארט ברז? אחלה, תהנה, אבל כל הביקורות שבעולם לא יצליחו לשכנע אותי שזה לא זבל מוחלט.

 

[אורי ברייטמן]

אה. אוקיי

"הפלאוור קינגז קיבלו אינספור ביקורות נפלאות ואפילו נתתי לך קישורים מדויקים בעבר. אתה לא אוהב אותם?" אני אוהב פלאואר קינגז, אבל אני חושב שהם עושים פרוג קלישאי ואין לי יותר מדי הערכה כלפיהם. אני מכיר פלאואר קינגז עוד לפניך, אתה לא היכרת אותם לי. "המוסיקה של ארט ברז לא מורכבת, אפילו לא קצת. היא פשטנית. היא רוק ישראלי. הספייס גירלז יותר מורכב מזה" לא ראוי לתגובה. "לא מבינים אותה שרה כי יש לה דיקציה של סמור שדרכו לו על הזנב" תקנה את הדיסק, קמצן. "אתה אוהב את ארט ברז? אחלה, תהנה, אבל כל הביקורות שבעולם לא יצליחו לשכנע אותי שזה לא זבל מוחלט" זה יפה שאתה מתעקש לא לקרוא ליריקה. זה מעיד על בעיה כלשהי.

 

[שיר דויטש]

ואני אומר לך שוב

אם כל מה ששמעת של הפלאוור קינגז זה Stardust we are, אז לא שמעת את הפלאוור קינגז באמת. יסלח לי רמי, אבל לדעתי זה אלבום ממש גרוע ולא מעניין, מלבד קטעים מסוימים מאוד. נדבר אחרי ששמעת את כל Retropolis, Flower Power או Unfold The future. לא טענתי שהכרתי לך אותם, אבל אתה מתעקש באופן שיטתי להסתמך רק על ביקורות שתומכות בדעה שלך, ולהתעלם לחלוטין מכל דעה אחרת. לכל מטבע - שני צדדים. "תקנה את הדיסק, קמצן." מעניין למה כל הלהקות הכי מסחריות בעולם מציעות את הליריקה שלהן חינם באתר האינטרנט שלהן, ורק ארט ברז, הלהקה האמנותית והאנטי קפיטליסטית צריכה שישלמו להם על עטיפה עם מילים ופלסטיק. זה נראה לך הגיוני? אני אומר זאת שוב: אני לא הולך לבזבז כסף על דיסק של להקה עם מוסיקה שאני חושב שהיא גרועה, אך ורק בשביל הליריקס. אני מעדיף להוציא את הכסף על ספר שירה טוב. אולי כשכריס קטלר יוציא ספר שירה, אני אקנה אותו, במקום את האלבום הנורא הזה. תבין, כשמדובר במוסיקה, אז המוסיקה נמצאת במקום ראשון, והליריקה במקום השני. אם המוסיקה לא הוכיחה את עצמה, גם הליריקה הכי מדהימה בעולם לא תגרום למוסיקה להישמע טוב. נ.ב: אני מסכים איתך שהפלאוור קינגז עושים הרבה קיטש, אבל זה קיטש טוב ואני אוהב את זה, כמו שאני אוהב את הקיטש של דרים תיאטר בScenes ובImages & Words.

 

[אורי ברייטמן]

ואני אומר לך שוב

הויכוח הזה מעייף וחוזר על עצמו.