ועוד איך יצא לי לחשוב
במשך כל תחילת כיתה י' עסקתי כמעט אך ורק בדיסק הזה. תירגמתי, ניתחתי, למדתי כל פסיק מוסיקלי. מה שאהבתי בעיקר בדיסק וגם בשיר שציינת פה זה שהוא לא מתייחס ישירות לבעיית הסמים של ליין, כמו שעשו רבות באליס, אלא באופן כללי להרגשה שלו ולעצב שלו, וכך יצא לנו לראות צד אחר שלו, יותר אישי, שקצת חסר לי באליס, הצד שלא עוסק בהרואין. וכמובן המוסיקה העצמה, השילוב בין גראנג' לבלוז, והקול החד פעמי שלו. הוא השפיע עליי מאוד, לא יודעת למה, אולי בגלל התקופה שאליה הוא מתקשר לי. אחרי הפעם הראשונה ששמעתי את wake up בכיתי במשך שבוע. זה היה יותר נורא מלשמוע את iieee בלופים.