תראה
התגובה שלך די מדויקת, ואני באמת מסכים עם רובה.
עדיין, משהו מאוד מפריע לי בחברה שמתעקשת לייצר רק את אותם שלושה - ארבעה כלים במשך 60 שנה, כמעט בלי שום ניסיון להתאים את עצמה לקהל הנגנים. תסתכל על לאו פנדר בשנים הראשונות: הוא תמיד ישב עם נגנים וניסה להבין מה הם צריכים, וכך נולדה כמעט כל שנה גיטרה חדשה. אז נכון, היו דגמים שפחות תפסו, עוד בתקופתו, אבל זו לא סיבה לעמוד במקום.
וגם אם יש דגם כלשהו שתפס, ומקומו בשוק בלתי מעורער - כמו הסטראט - אין מקום להוריד את איכות הבנייה שלו רק בגלל זה.ולא הכל קשור למספר שעות אדם - מדובר באיכות החלקים - בעיקר הפיקאפים, הגשרים, השריגים. לוקח את אותו הזמן להרכיב. ואם יש פה ייצור המוני - זה רק אומר שהחברה עושה יותר כסף, לא צריך להוריד איכות.
וכן, זה ידוע שקהל הנגנים הוא הרבה יותר מונחה 'רגש' בבחירת הכלים, ואפילו קצת מקובע בכל מה שקשור למקוריות. אבל לדעתי לפעמים חברה צריכה לתפוס קצת ביצים ולקבוע עובדות בשטח. לא חייבים לעשות את זה בצעד דראסטי, כמו שגיבסון ניסו לעשות עם ה - firebird x. אפשר להתחיל מלשים פיקאפים נורמליים בסטארט, לעשות משהו עם פיקאפ הגשר הנוראי הזה שדוקר באוזן (למה אין לו טון נוב?), להוסיף שילובי פיקאפים - זה הרי יגרום לגיטרה להיות הרבה יותר מגוונת, למה צריך לקנות דלוקס בשביל זה? (שגם לה אין את כל השילובים). אלו רק כמה דוגמאות בסיסיות. אפשר לעשות את זה בהדרגה, גם בלי להפוך את הסטראט לגדג'ט.
זה פשוט נראה כאילו פנדר תקועים בלופ אינסופי שיווקי כבר כמה עשורים.
שוב, נראה שגיבסון עשתה את הצעד והתייחסה להרבה בעיות ובקשות שהיו בלס פול - כמו הפידבקינג, הרצון לפיצול פיקאפים, המוד של out of phase, וכו'. וכאמור - לא צריך לקנות ק"ש בשביל זה. אני חושב שנגנים שיוולדו לתוך העידן בו יש את כל האופציות האלה בלס פול, לא ירגישו שזה מוזר, ואפילו לא יבינו איך לא היה אותן בעבר, כמו שלנו נראה מוזר שלסטארט היו פעם רק שלושה מצבי פיקאפים.
