nשבר בחיי המין

משבר בזוגיות

אני בתור אישה חושבת שאתה מגזים...אתם נשואים מלא שנים אולי הדברים הסטנדרטים והשיגרתיים בחיי המין שלכם מתחילים לשעמם את אשתך וגם אותך...הגיע זמן לגוון :)., צעצועי מין זה לא מילה גסה :)., אומרת מניסיוני האישי...ממליצה בחום על חנות סופר טויס.
 

danidin333

New member
הצעה מעניינת

וגם העלתה חיוך על פני כיוון שאשתי לא יוצאת מהתנוחה הכי בסיסית את מדברת על חתיכת שינוי מהותי.
בכלל זה לא המצב אני לא מגזים באמת, לא מדובר בסתם שעמום מדובר בתקיעות שאני פשוט חי איתה. תביני שלקח לנו בכלל חודשיים לעשות את זה בפעם הראשונה כי היא פחדה. כל הנושא הזה עטוף אצלנו באווירה קצת כבדה. אני מתחילת הנישואין מתבשל עם זה אבל לא עשיתי כלום עם זה כי אני מפחד לפתוח, וגם היא כל הזמן אומרת הכל בסדר
 
ברוך הבא למין הגברי -

1. אתה לא לבד - כמוך יש הרבה גברים, כמוה הרבה נשים.

2. בשביל זה המציאו עולם שלם של תחליפים - מפורנו באינטרנט דרך בובות גומי מתנפחות ועד נשים אמיתיות בתשלום או שלא בתשלום.

3. הרבה אנשים, נשים וטף עבדו קשה בשביל לפתור לך את הבעיה. להתעלם מהם יכול להיחשב, בחוגים מסוימים, לכפיות טובה אבל אם זה מה שאתה רוצה ת'פאדל רק אל תבוא לפה להתבכיין.

4. וכמובן - להשתנות זה לא ישתנה.
 

danidin333

New member
תודה על העידוד

זה עוזר לדעת שאני לא לבד.
אבל עכשיו ירד לי האסימון, סליחה על הביטוי המיושן. עברתי פה קצת בפורום על בעיות של אנשים אני חושב שראיתי פה בעיקר תלונות הפוכות, של נשים שבעליהין לא בענין. אז איך נסביר את זה? בהתחלה חשבתי שפשוט אין הרבה מקרים של גברים כמוני אבל לאור דבריך יש כמה אפשרויות נוספות: או שגברים לא באים לפה להתבכיין והולכים לתחליפים כמו שהצעת או שהם לא גברים בשביל לכתוב את זה פה או שנשים פחות בוחרות בתחליף ורוצות את הדבר האמיתי. או שכל התשובות נכונות. אם יש לך עוד רעיון להסבר התופעה אשמח לשמוע. עזוב כרגע את עולם הערכים שלי שמה לעשות, חזק ממני. אתה לא חושב שמדובר בתחליף זול ליחסים טובים עם בן זוג שאתה באמת אוהב והוא באמת אוהב אותך? חוץ מהצעת הבגידה ששם זה כן מתאפשר אבל לא פשוט, כי עכשיו אתה צריך למצוא בן זוג חדש שקיימת ביניכם אהבה הדדית, חתיכת פרוייקט כפי שאתה יודע (ואני מתעלם מכל הסיפור המוסרי של פגיעה עמוקה בבן הזוג שלך ובערכי משפחה שלטעמי הם בסיסיים). אז אם בשני המקרים כדי להגיע למטרה זו חתיכת פרוייקט אני מעדיף להשקיע בקשר קיים שאני יודע שיש לו סיכוי מאשר בהרפתקות חדשות. אני לא אומר שאני לא אשבר יום אחד, אבל ביום שזה יקרה אני אתגרש קודם, כי כמה שזה יהיה קשה לה, זה יהיה פחות קשה לה ולי מלדעת שהלכתי מאחורי הגב.
חוץ מזה לא באתי להתבכיין באתי למצוא כיוונים, דבר אחד כבר יצא מפה והוא שאני הולך לטיפול וזה כבר שווה את ההתבכיינות. כי אם זה לא ישתנה כפי שכמה פה אמרו לי, אז לפחות שאני אעשה הכל מצדי ואעזוב את הקשר הזה בידיעה שעשיתי את זה.
 
גברים לא באים לפה להתלונן

מפני שבניגוד לנשים, גברים לא מצפים מנשותיהם לפתור עבורם את כל הבעיות. בגלל זה גבר יכול לאהוב את אשתו באמת ובתמים ועדיין לזיין את כל העולם כי זה שהיא פותרת עבורו בעיה אחת או כמה בעיות לא גורם לו לצפות שהיא תפתור עבורו את כולן.

אשה כן מצפה מהגבר שלה לפתור עבורה את כל הבעיות - גם אהבה, גם סקס, גם פרנסה, גם ביטחון, גם יציבות. לכן הבעיה שלה במקרה של בעיה ספציפית הרבה יותר קשה - מה, להתגרש רק כי אני לא גומרת כשכל השאר טוב?

אני במקומך הייתי מתחיל להשקיע מאמץ בלמצוא את האשה הנכונה בסביבתך שתתן לך מה שאתה צריך בדיסקרטיות המתבקשת ואם יעלה כמה שקלים - לא נורא.
 

danidin333

New member
יש הרבה אמת במה שכתבת

ואני מודה שחלק מהנשים שקראתי פה שברו את ליבי (באמת שאין צדק בעולם הייתי מת שאישתי תרצה קצת שאני אענג אותה). אני מעריך את דאגתך ואת הניסיון שלך לעזור לי. למרות שבאינסטיקנט אני יכול לומר, אתה צודק, למה לא בעצם? אבל אני לא אוכל לחיות בכפילות הזו. יש הרבה גברים וגם נשים שיכולים, אני לא. לא מוסרית, לא רגשית ולא משום כיוון אחר. במובן מסוים היה טוב אם הייתי יכול כי זה היה פותר הרבה בעיות אבל זה מה יש. אז אולי אתה צודק אולי אין לי מה להתבכין.
 
שאלת האורגזמה פה היתפספסה בגדול

אישתך גומרת?
היא יודעת בכלל מה זה לגמור?
היא אי פעם נגעה בעצמה? היא בכלל יודעת איך לגמור מבחוץ?
ברור שהיא יבשה אם היא לא מגורה, ברור שאם היא יבשה היא כואבת, ברור שאז החדירה היא טראומטית בשבילה ופעם אחרי בגלל הכאב היא מתכווצת יותר... ויש פה מעגל שלא נגמר.
בתור שלב ראשון היא צריכה לגמור לפניך, זה אומר שאתה צריך לענג אותה בידיים או בפה או עם אביזרים... אישה בדיוק אחרי שהיא גמרה היא א. רטובה מאוד כי לגמור זה מאוד מרטיב. ב. רגועה מאוד עם שרירים רפויים (שני אלו ביחד = חדירה קלה יותר)
 

danidin333

New member
שאלות קשות

לא יודע מה להגיד לך. היא עושה קולות שכן. דבר אחד בטוח היא לא!!!! רטובה. היא תמיד גומרת לפני בדרך כלל פעם אחת או פעמים, היא בשום אופן לא תתן לי לגעת שם ביד (בפה אסור לנו בכל מקרה וגם ככה בחיים לא היתה מסכימה), פעם מזמן בתחילת נישואינו דווקא רצתה את זה עם היד אבל היא הופכת לקשה יותר בנושא המגע עם השנים. ובקשר להרפיה: סיפור חיי, הבחורה מגיעה לשם מתוחה כמו קפיץ, בשביל הרפיה אני אצטרך לתת לה חומר מסמם.
 

ravit1974

New member
דנידין יקר

בד"כ אני קוראת סמוייה בפורום זה, אך משקראתי את הודעתך ואת כל (!) ההודעות שבעקבותיה באו.. בער בי לשבת ולכתוב לך מנק' מבטי.
אנסה לתאר לך איך הדברים נקראים/נשמעים מהצד שלך :

1. אני לא יודע אם אשתי נהנית מהמין בינינו.
2. כואב לה בחדירה, אינה מגורהֿ, יבשה ורק רוצה לסיים עם "המטלה" כמה שיותר מהר.
3. היא שוכבת איתי רק בשבילי.
4. אני לא יוזם, אני מחכה שזה יבוא ממנה.

עם כל זה שאתה, לדברייך, בעל מתחשב ואוהב, בן זוג טוב ורק רוצה שיהיה לה טוב - איך אתה רוצה ש"יבוא לה עלייך" בהתחשב בכל הסעיפים הנ"ל ?
שים לב, אני לא כותבת את זה כביקורת עלייך / אלייך. נהפוך הוא. אני מנסה להראות לך כיוון חשיבה אחר.
אני גם לא אומרת שאתה אשם במשהו.
יש פה זוגיות ובתוכה מיניות מקרטעת. יש פה אחריות של שניכם למצב. שוב, אני אומרת, לא אשמה. אחריות של שניכם.

הלא המיניות היא מעין מראה של התקשורת ביניכם. אם אתה במצב בו אתה לא יודע/יכול לדבר איתה (לא ממקום מבקר וביקורתי, אלא ממקום מתעניין ומכיל) ול"היכנס לראש שלה", והיא איננה פתוחה מספיק או מרגישה בטוחה מספיק לחשוף בפנייך את מה שהיא מרגישה/חושבת בנושא המין, הרי שיש פה בעיית תקשורת.
מבחינתך פעמיים בשבועיים זה ממש מעט, מבחינתה זה ממש פעמיים בשבועיים זה ממש כואב...
אז אתה לא יוזם כי אתה לא רוצה "לכפות" עצמך עליה, והיא סובלת בשקט כדי לא לראות אותך עם פרצוף חמוץ...
בפועל -
שניכם מתוסכלים - היא - כי לא מצליחה לספק אותך..הלא לא מספיק שהיא שוכבת איתך, אתה גם רוצה שהיא תחשוק בך! שתעוף עלייך! שתיזום...איך, למען השם, אם היא כ"כ סובלת מזה - איך אתה רוצה שיבוא לה?
ואתה - כי אתה רוצה יותר פעמים, יותר טוב, יותר מגוון, יותר שיתופי, יותר הדדי (ח"ח לך על כך שאתה רוצה לספק אותה ושתהנה, אבל אתה חייב להבין שיש פה משהו עמוק יותר מאשר האם היא הגיעה לאורגזמה או לא...)

שוב, אני ממש לא התכוונתי להישמע או להיקרא כמבקרת המדינה, ואני מקווה שתיקח את דבריי ממקום בונה.
תתחיל לבד טיפול מיני/זוגי. וכשהיא תשאל לאן אתה הולך, תשתף אותה שאתה מרגיש שיש לך (הכוונה אלייך) קושי בתקשורת הזוגית . אל תפיל עליה את הבעייה.
אני מאמינה שהיא תצטרף אלייך באיזהשהוא שלב
 

danidin333

New member
רוית היקרה

כתבת דברים נפלאים ונכוחים ובעיקר יצאנו משיח האשמה.
אני כבר אמרתי לה שאני הולך לטיפול ושיש לו קשר לזוגיות שלנו אבל הוא בעיקר טיפול אישי. את סיכמת את הדברים נכון אני חיב להוסיף נקודה. כולכם שואלים איך אני מצפה שיבוא לה עלי אבל אף אחד פה לא מסביר איך אני יוצא מהמלכוד. אם אני כופה זה רע ואם אני נותן לה את הזמן והמקום זה רע ולא יבוא לה. אף אחד לא מצליח לומר לי איך אני שובר את החומה הזו. זה המלכוד שאני בתוכו וקשה לי להסביר לך כמה צער יש לי בתוך מעגל הקסמים הזה. אני בתחילת הנישואין חשבתי בשיא הטבעיות שאם אישה בחרה להתחתן איתך (לא ציינתי וזה חשוב שהיא דווקא זו שדחפה לחתונה, אני זרמתי) אז מן הסתם היא גם חושקת במגע איתך. אבל הסתבר שזה לא בהכרח כך. אני כלוא בתוך הדבר הזה ואני מקווה שהטיפול יועיל משהו אבל משהו בתוכי פתאום אומר לי שזה יהיה קשה מאד לפרוץ את המעגל הזה.
תודה על התגובה הבאמת מועילה ולא לקחתי אותך כמבקרת המדינה פשוט כמישהי שמנסה להועיל
 

danidin333

New member
אני מתבשל יומיים עם מה שכתבתם לי

אני חושב שאני מתחיל להפנים כמה דברים חשובים. אני מתחיל להבין את עומק האחריות שלי על המצב שנוצר כאן, זה מצד אחד, מהצד השני אני חושב שמחלחלת בי ההכרה שכנראה אצלה לא הולך להשתנות הרבה מה שאני לא אעשה. זו הכרה מייאשת, כואבת ובעיקר מבלבלת. אני אפילו לא יודע איך לגשת ולומר לה את מה שמתחולל בי כרגע, כי לפי מה שאני מבין פה כרגע אין בכלל ענין שנקיים יחסים איך שלא יהיה, גם אם זה יהיה סיוט בשבילי, זה לא יכול להמשיך ככה כשזה סיוט בשבילה. הדבר הזה אומר אנחנו נכנסים לשלב של ריחוק ואולי לכיוון של פרידה (זה כמובן עדין לא על הפרק כי החיים שלנו הם מכלול עצום של דברים שמין ואינטימיות הם רק חלק מתוכם וכמו שאמרתי יש בינינו אהבה גם אם לא תקשורת מי יודע מה). אני בשבוע הבא אגיע לטיפול ונראה אם זה יתן לי יותר כלים להתמודד עם המצב, כרגע מה שאני כותב כאן זה עוגן הצלה שלי, זה נותן לי מקום לפרוק ולהתמודד. תודה לכל מי שקורא וכותב לי, אתם ממש נשמות טובות
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
שיהיה בהצלחה!

(למרות שלא תרמתי כלום, בעיקר כי לא היה לי משהו מיוחד להוסיף מעבר לנאמר)
 

danidin333

New member
דכאון רצח

היא יזמה מין, תמיד כשהיא רואה שאני במצב כזה היא עושה את זה. אחר כך הייתה לנו שיחה ארוכה מאד וחשובה על כל הנושא שלמדתי ממנה הרבה ועדין אני מרגיש רע. הכל מרגיש כבד עלי. לפחות דברתי עם חבר והוא סדר לי כמה דברים בראש. אני מבולבל לגמרי. הכל מתערער, המקום שלי בבית, הזוגיות, המיניות, העבודה פתאום לא מתחשקת לי. בגדול, אני מרגיש שלא חוויתי גבריות בשנים שהייתי צריך ועכשיו מתחיל להיות קצת מאוחר. מה שעובר עלי כבר לא קשור רק לזה, הקשר הזוגי הוא רק אלמנט בתוך הענין הזה. (אולי בגלל זה כשפתחתי את השרשור הזה התמקדתי במיניות - מרכיב גברי מרכזי לפחות אצלי) אני יושב ובוחן הכל מחדש וזה מפחיד! כשכל המובן מאליו עומד שוב בסימן שאלה. אז אולי זה אפילו לא הפורום המתאים אבל אשמח לשמוע אם יש למישהו תובנות.
בענין הזוגיות בתוך כל זה, רווית צודקת שאלת הסיפוק שלה היא שאלה משנית, השאלה המרכזית פה היא מה זה הקשר הזה? למה הוא לא עובד? למה אין תקשורת כמו שצריך. דבר אחד שהבנתי מהשיחה שלי עם החבר דווקא בגלל שבשנים האחרונות עבדנו קשה על לקבל אחד את השני, דווקא בגלל שהזוגיות השתפרה הכל מתפוצץ אצלי עכשיו. כי עכשיו שאני בתכל'ס מכיר בכך שהיא זו היא והיא לא תשתנה אני שואל את עצמי, אם ככה מה אני עושה פה בכלל? באמת, למעט החברות הטובה אין לנו הרבה במשותף. אנחנו שונים אחד מהשני בקיצוניות, הכל הולך קשה, זה יופי לקבל אבל בסוף עם כל הקבלה העסק לא עובד. חברים - יש לי הרבה וחברות יש גם לה בזוגיות צריך משהו קצת מעבר לזה. זה שאני מקבל דברים זה טוב, אני כבר לא מאשים אבל בפנים נוצר משקע. גם אצלה זה ככה. וככה שנינו יוצאים מסכנים וממורמרים. אז למה אנחנו סובלים כל כך הרבה זמן?? ולמה להמשיך לסבול?
ואחרי כל זה שאל אותי החבר, נניח שאין ילדים ואין את כל הסיפור הכלכלי אלא רק אתה והיא, היית קם והולך? התשובה לא הייתה חיובית ולכן אני עוד יותר מבולבל.
 
בעניין המגע

מאד יכול להיות שיש לה רגישות למגע. אני לא יודעת האם היא נוגעת הרבה בילדים, מחבקת ומלטפת אותם, אבל אם גם שם יש מגע מינימלי אז מאד יכול להיות שזה זה. אנשים עם רגישות למגע בדרך כלל לבושים באופן כזה שהבגדים לא צמודים לגוף, לא אוהבים תכשיטים ומעדיפים ללכת יחפים בכל הזדמנות. האם היא במקום הזה?
התופעה הזאת בהחלט ידועה וקיימת וברגע שמודעים לה, זה שם את הדברים במקום קצת יותר מובן. לגבי הדיכאון רצח, אם הוא שלך אז הוא שלך. אולי גם היא, אבל זה שלה. טפל אתה בדיכאון שלך.

לא מעט פעמים אנשים שחיים עם דיכאון ואינם מודעים לו, מנסים להשליך על כל העולם ועל אחרים את הקושי שלהם ובמיוחד על בני הזוג. כמובן שזה לא אפקטיבי. ממש נראה שאתם זקוקים לאיזושהי הכוונה, מישהו שישאל אתכם את השאלות הנכונות (גם אם נוקבות) ויעורר כיווני התבוננות וטיפול שעד עכשיו אולי לא חשבתם עליהם.
 

danidin333

New member
לא האשמתי

הדכאון הוא של שנינו! לא ניסיתי להשליך עליה. אנחנו צריכים טיפול זה ברור.
יש לה רגישות למגע וזה מתבטא בהרבה דברים. המודעות לזה לא עוזרת לי הרבה כי אני כל הזמן מרגיש שיש גם רגישות למגע וגם וגם (תקראי קצת למעלה ולא כתבתי על עוד כמה בעיות רפואיות כי אני ממש רוצה להשאר אנונימי) אז ברור שהיא מסכנה אבל איך אני לעזאזל צריך להתמודד עם כל הדבר הזה?
 
המילה אשמה

לא נכתבה על ידי. להשליך על מישהו את הקושי שלי זה לא להאשים, אלא לחפש את המניע וגם את הפתרון במקום הלא נכון. אין כאן עניין של אשמה.
דיכאון לא מתחלק לשניים. לך יש את שלך ולה יש את שלה. הסיבות הן אינדבדואליות ואישיות ואכן, יכולה להיות גם סיבה משותפת, כללית. זה לא מה שחשוב ולא זה העניין. העניין הוא שאם אתה מרגיש שרע לך וקשה לך, ברר וטפל קודם כל במה שאתה יכול לעשות למען עצמך ומתוך כך זה יהיה למען שניכם.

תראה, אם יש אהבה כזאת, כמו שאתה מתאר, אז גם בסיפור של המגע והמיניות ויתר התחלואים, מתמודדים בעיקר בתבונה ורגישות. היא בן אדם בדיוק כמוך ואתה יודע היטב שגם לה קשה. הייתי נמנעת מלתייג אותה כמסכנה משום שכמו שאימא שלי הייתה אומרת לי, אם את אומרת לאחותך שהיא מפגרת אז לך יש אחות מפגרת (עם דגש על ה- לך). משמע - לך יש אישה מסכנה וזה לא ממש עוזר לך או תורם להתבוננות אפקטיבית עליה ועל החיים שלך אתה.

בסוף בסוף, אי אפשר לעשות יש מאין. זה מה יש ומה שאין - אין. יש כאן שרשור שלם שבו הציעו לך ים של הצעות ועצות אבל כנראה שאתה מבקש את מה שלא בחרת מלכתחילה ומה שיש לך זה מה שכן בחרת. גם זה שלך. מה שדי ברור זה שדרך ההתמודדות עם המצב לא יכולה להיות נסתרת ולא יכולה להתרחש אם לא תניחו את הכל באופן גלוי. ההימנעות והבושה מלדבר על מין, עד כמה שהיא מובנת, בעיקר מצערת משום שזאת הסוגיה הכי קריטית בחיים הזוגיים בשלב הזה ואם לא מדברים על זה, אז הכל באמת הולך לעזאזל.

לכל דבר בחיים יש רווח ויש תשלום. את הרווחים כולם רוצים. את התשלום כולם היו רוצים למנוע. אבל אין מצב כזה. ותשלום יש לך בכל מקרה. גם אם תישאר וגם אם תלך. רק אתה יכול לדעת לעצמך היכן הוא נסבל והיכן הוא בלתי נסבל.
 

danidin333

New member
כמעט מאה אחוז נכון

אבל זה לא שלא לקחתי כלום מהשרשור, אני הולך לטיפול, לבד כרגע, כי היא לא ממש מעוניינת אז לשים את הדברים על השולחן בלעדיה יהיה יעיל, אני מניח שחלקית. ברור לי שאני צריך טיפול לגביה היא תחליט. אם עברת על כל השרשור אז את מבינה שחלק ממה שאני כותב זה פשוט כדי לפרוק, לא בשביל שתפתרו לי את הבעיה, זה ברור שזה לא יקרה כאן. את כל מה שכתבת על תשלום אני כמובן יודע.
 
משהו על טיפול

מעולה שאתה הולך לטיפול ומעולה שבעתיים שאתה הולך לבד.
יש איזו תפיסה כזו שכאשר יש בעיה במערכת היחסים (לא חשוב איזו בעיה ולא חשוב איזו מערכת, זה יכול להיות עם אימא, עם הילדים שלי ועם קולגה לעבודה), צריך טיפול שבו יהיו נוכחים כל השותפים. זה כמובן תפיסה לא בהכרח נכונה בכל המקרים ובטח שלא בכל שלב.
התפיסה שלי, וכך אני נהגתי, היא, שהאדם, לא חשוב באילו מערכות יחסים הוא ממוקם, הוא קודם כל עם עצמו ועם מערכת היחסים האישית והפנימית שלו עם עצמו. ולפני שהוא מטפל במערכות חיצוניות, הכי עדיף שיטפל ויגע קודם כל באלו הפרטיות שלו עם עצמו.
כי זה שם. כל מה שקורה לנו מושפע ונובע ומדבר קודם כל עם עצמנו ועם מי שאנחנו.

אתה עשוי להיות מופתע עד כמה הטיפול הפרטי שלך יכול לחולל שינוי. משום שמספיק שאתה מחולל שינוי קטן בעצמך, אפילו פצפון, של דרך התבוננות, תשומת לב למשהו שלא חשבת עליו קודם, מודעות למה שלא היית מודע לו, השינוי הפצפון הזה משפיע על כל המערכת. זה לא אומר שפתאום הכל ישתנה והחיים יזרמו ויהיו כמו שאתה מבקש אותם. לא, ממש לא. אבל גם אם זה יביא אותך לבחון מחדש את כל בחירותיך, לקבל אותן כפי שהן או לעשות שינוי כלשהו, תהיה תזוזה מהמקום הבלתי נסבל שאתה נמצא בו.

לדעת משהו על תשלום זה לא בעיה. כווולם יודעים לדקל את תובנות המחץ של החיים. הפער הוא בין רמת ההצהרה (אני יודע) לבין רמת הפעולה (אני עושה ומשלם). החיים הם סט של פערים בין מה שנדמה לנו, מה שאנחנו יודעים, מה שאנחנו חולמים ומפנטזים ובין מה שקורה במציאות ומה שאנחנו מוכנים לעשות. הפער הזה הוא מאד לא נוח ומערער. אתה עושה טוב בכך שאתה מבקש לצמצם את הפער ולצמצם את אי הנחת העצומה שלך.
קח רק בחשבון שאין כאן קסמים ומבנים רגשיים והתנהגותיים שנבנו במהלך שנים רבות לא ניתנים לשינוי בן לילה. זה אורך זמן.
 

ravit1974

New member
tאולי, רק לרגע, תשאירו את עניין המין בצד?

דנידין יקר,
אולי תנסה לשים את נושא המין בצד? כרגע הוא עומד ביניכם כמשקולת, כחומה....והוא בוודאי לא מקרב שלא לומר, תורם לקשר ביניכם. הייתי אומרת בזהירןת - אפילו גורם לריחוק ביניכם - ברור שפיזי, וכפועל יוצא - נפשי.
אני מציעה לא לשכב. פשוט כך. הרי כשזה קורה (המין) - גם ככה הוא אינו מהנה עבורכם.... אז בשביל מה ?
שימו את זה בצד. התרכזו בקשר ביניכם.
נסה לשחזר את תחילת הקשר. מה משך אותך לאשתך מבחינה נפשית ? מהן התכונות הטובות שלה ? מה אהבתם לעשות יחד , לא מכורח (כמו מין, עניין הנידה וכו') אלא מתןך חברות, מתןך תחומי עניין משותפים, מתוך כייף של פשוט לצאת יחד לצעיגה בערב, לדבר סתם כך על החיים, לשבת לשתות אייס קפה ביחד, אולי איזו הצגה יומית, משהו שובר שגרה....
משהו שיחזיר / יבנה את האינטימיות הנפשית שלכם, לא הפיזית ! משהו שהוא ללא ציפייה למין בסופו!! חיבוק נעים, ליטוף נעים, מילה טובה.... ערב בו אתה מפרגן לה זמן לעצמה ו / או עם חברות והילדים עלייך!
בוא נסה להחזיר קצת שקט לקשר.... קצת רוגע... כרגע יש מתח ששומעים ומרגישים גם דרך המילה הכתובה...
ושוב, המין הוא לא העניין. יש פה משהו בסיסי יותר שלקוי ביניכם. יש פה תיק גב גדול וכבד ששניכם סוחבים ולא בכייף.... תניחו אותו בצד ושבו להביט על הנוף

back to basic ....
 
למעלה