והרי לי הזדמנות-פז לדחוף
תרגום שלי לשיר נונסנס של לואיס קרול: "בנו של הגנן המשוגע" (סליחה על כל סימני הפיסוק שלא הצליחו לעבור) נִדְמָה לוֹ שֶרָאָה הוּא פִּיל נוֹשֵף בַּחֲלִילוֹ; הִבִּיט בּוֹ שוּב, וְאָז גִילָה מִכְתָּב מֵאֵת אִשְתּוֹ. "סוֹף-סוֹף הֵבַנְתִּי," כָּךְ אָמַר, "אָדָם וְגוֹרָלוֹ." נִדְמָה לוֹ שֶרָאָה הוּא תְּאוֹ תָּקוּעַ עַל גַגוֹ; הִבִּיט בּוֹ שוּב, וְאָז גִילָה אֶת אַחְיָנִית גִיסוֹ. "אִם לֹא תִּתְעוֹפְפִי מִכָּאן," אָמַר, "הַמִשְטָרָה תָּבוֹא." דִימָה הוּא קֶנְגוּרוּ לִרְאוֹת פּוֹלֵי-קָפֶה קוֹלֶה; הִבִּיט בּוֹ שוּב, וְאָז גִילָה שֶהוּא עַכְבָּר צוֹלֶה. "לוּ אַךְ אָכַלְתִּי זֹאת," אָמַר, "הָיִיתִּי כְּבָר חוֹלֶה." דִימָה לִרְאוֹת הוּא מֶרְכָּבָה לְרֹחַב מִיטָתוֹ; הִבִּיט בָּה שוּב, וְאָז גִילָה דֹב עֲרוּף-רֹאש אִתּוֹ. "מִסְכֵּן," אָמַר, "זֶה הַטִפְּשוֹן מַמְתִּין לַאֲרוּחָתוֹ." דִימָה לִרְאוֹת הוּא שַעַר קָט פָּתוּחַ עוֹד מֵאֶמֶש; הִבִּיט בּוֹ שוּב, וְאָז גִילָה אֶת סוֹד חִלוּק הַנֶמֶש. "וְכֹל הַסוֹד כּוּלוֹ," אָמַר, "עַכְשָיו בָּרוּר כַּשֶמֶש." נִדְמָה לוֹ שֶרָאָה טִעוּן כִּי הוּא הָאַפִּיפְיוֹר; הִבִּיט בּוֹ שוּב, וְאָז גִילָה סַבּוֹן בְּרֵיחַ מוֹר. "דָבָר נוֹרָא," לָחַש בַּלָאט, "יִהְיֶה לִי סוֹף שָחוֹר!" והמקור: THE MAD GARDENER’S SON Louis Carroll He thought he saw an Elephant That practiced on a fife; He looked again, and found it was A letter from his wife. “At length I realise,” he said, “The bitterness of Life!” He thought he saw a Buffalo Upon the chimney-piece; He looked again, and found it was His Sister’s Husband’s Niece. “Unless you leave this house,” he said, “I’ll send for the Police!” He thought he saw a Kangaroo That worked a coffee-mill; He looked again, and found it was A Vegetable-Pill. “Were I to swallow this,” he said, “I should be very ill!” He thought he saw a Coach-and Four That stood beside his bed; He looked again, and found it was A Bear without a Head. “Poor thing,” he said, “poor silly thing! It’s waiting to be fed!” He thought he saw a Garden-Door that opened with a key; He looked again, and found it was A Double Rule of Three. “And all its mystery,” he said, “Is clear as day to me!” He thought he saw an Argument That proved he was the Pope; He looked again, and found it was A Bar of Mottled Soap. “A fact so dread,” he faintly said, “Extinguishes all hope!”
