זו בעיתיות בהחלט.
המצב שאורי מתאר הוא שכיח בהחלט, בעיקר אצל אנשים מהפרובינציה /יו"ש. חלק ניכר מהם מתפכחים מהבועה שהם חיו בה עד גיל 25, א לא יותר, וא ז ההתנפצות היא ככ כואבת, ככ מפילה נמוך [ ולכן יש ככ הרבה דתלשים, בין היתר., שאני תמיד תוהה מה הועילו חכמים בתקנתם בעניין זה. מנגד,יש את הבלבול שהציבור שלנו חי. מצד אחד- אנחנו חיים במדינה חילונית, צורכים תקשורת שבעיקרה חילונית,מקומות הבילוי והעבודה הם נמצאים בסביבה שאינה דתית בד"כ וכו'. הסתירה בין עולם הערכים הפנימי אליו חונכנו לבין הצביון הכללי מסביבנו. לא מעוניינת להכנס לויכוח פוליטי, אבל לענ"ד הקטנה, אחד הדברים שהוןביל לגירוש מגוש קטיף זה שהציבור הדתי אליו אני משתייכת [ בגאווה רבה, שלא חלילה יישמע שאני מנסה להכחיש את מקומי בחברה] די מנותק מהציבור החילוני. אם הינו פחות מנותקים [ חלק מהניכור , נבוע מהתגוודת משכונות משלנו, יחדיות צבאיות משלנו, מוסדות לימוד משלנו] אזי ייתכן בהחלט שהייתה קמה צעקה כללית בנוגע לעוול שנעשה שם. האם זה היה עוזר? לאלוהים הפתרונים. אבל עובדה שלמרבית החילונים זה לא הזיז במיוחד. מה הפתרון.< הללואי ואדע.
