וזה מתבטא בזה ש...
אני משתדלת לראות את רוב הפרקים של השמיניה, ואני פשוט אוהבת לראות אותו משחק ולהגיד לחברות שלראות. תראו, אני בת 12, אני עוד מהאלה שאוספות תמונות {זה כיף} של השחקנים. אבל תגידו עלי מה שאתם רוצים, אני לא מושפעת. תראו, אני נמצאת בכיתת אנטי רוני. יותר נכון בבית ספר אנטי רוני. אני היחידה שם שאוהבת אותה, אבל זה לא גורם לי ללכת לאנשים ולצעוק עליהם,או לא חלדבר איתם כי הם אמרו ש"רוני שרה בפלייבק והיא סתם". אני מכבדת כל דעה ויודעת להבדיל. אני אוהבת את רוני ואת ידידיה, וזהו. היא אוהבת את דנקר, והיא אוהבת את סקעת והיא אוהבת את שלומק'ה מהמכולת, אבל זה לא משנה שום דבר.אני מבינה שאת וביקי באמת רוצות לדעת על הערצה בשבילנו ואני יודעת שאתן מצפות לתגובות כמו:"הוא כזה מושללללם"{סליחה מקשים
}, אבל צריך להבין שלא כולם ככה. אני זוכרת בעיר ערוץ הילדים,שחברה שלי גררה אותי לאיפה שהמכונית של השמיניה אמורה לצאת ממנה, ובזמן שהיא דפקה על החלונות של המכונית אני פשוט ישבתי בצד וחיכתי לה, כי נכון, אני אוהבת את השמיניה אבל יש גבול. אם היית שואלת אותי לפני שנתיים בערך, הייתי אומרת לך שאני רוצה מאוד לפגוש מפורסם. ואז שכבר פגשתי אחד{יותר נכון אחת}, נינט, הבנתי שלא צריך כל כך להתרגש. כי נכון, זה נחמד לפגוש מישהו שמופיע בכל מיני מקומות ושאוהבים אותו אבל עדיין, הוא בדיוק כמוני. עכשיו אני רוצה לפגוש כדי להתעניין, לשאול שאלות,ולפרגן, בעיקר לפרגן למי שאני אוהבת ולהראות לו שאוהבים אותו. לא במצב כזה של לקרוע חולצות וכאלה, אלה במצב כזה של "היי, אני גיתית ואני ממש אוהבת לראות אותך משחק\שרה. רציתי לשאול ..." זהו.
פאק זה יצא לא ברור
תיתוש