אחת
(הבית הראשון מוקרא ע"י ג'וזי כץ במבטא אמריקאי כבד). בלדה לעוזב קיבוץ ביצוע: שמוליק קראוס מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: שמוליק קראוס לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ, תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת". עבד בסטקייה אחת נידחת גר אצל הדודה וחי בהקפה במשק אירגנו משלחת לא יכלו לשאת את החרפה. פעם ביובל הגיע לביקור היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור "כן" ו"לא", "אל תדאגו, אצלי הכל בסדר" אומר שלא צריך, אבל לוקח קילו אלכסנדר וכמה יונתן וממלמל: "תודה, אתה יודע, רק בשביל הדרך, כמובן". הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא, הוא עוד ישוב. איך השנים חולפות, קשה להאמין הוא ללא בלורית, מפה לשם מעט מקריח אומרים חושב בשמאל, וחי לו בימין בוילה שבנה, אי שם בהרצליה שפעם ביובל הוא לביקור מגיע על זרועו אישתו השחקנית יושבים עם ההורים על אבטיח הקיבוץ מביט במכונית. הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא, הוא עוד ישוב. איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר נבוך עם התרמיל ובלוריתו המתנפנפת הוא ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר ומחייך: "ספר, אז מה נשמע ברפת" אוהב לשקוע בכורסא בנחת להזכיר כל פעם גם אם לא נחוץ בשיחה שמסביב קולחת "כשאני הייתי בקיבוץ". הוא לא ישוב, הוא לא ישוב ולמה לא ולמה לה ולא חשוב הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב ולמה לא ולמה לה ולא חשוב הוא, הוא לא ישוב.
