ציףציף1000
New member
../images/Emo79.gif Time ../images/Emo79.gif
השיר השלישי ב-DSOTM, הוא גם לטעמי אחד השירים הטובים ביותר של הפלויד. כמה שהוא שקט ומינורי, לכאורה, יש בו עוצמה שלא היתה במרבית שירי הפלויד עד אז. הפלוידים למדו כיצד לומר, בתמציתיות מילולית ומוסיקלית, את מה שהם רוצים להגיד. בצורה ישירה - אפילו בוטה - ללא נסיון להסתיר, באמצעות התחכמות או הומור, את המלנכוליה האופפת את תפישתם. ושימו לב, למשל, כיצד השיר נגמר באקורדים יורדים.
השיר השלישי ב-DSOTM, הוא גם לטעמי אחד השירים הטובים ביותר של הפלויד. כמה שהוא שקט ומינורי, לכאורה, יש בו עוצמה שלא היתה במרבית שירי הפלויד עד אז. הפלוידים למדו כיצד לומר, בתמציתיות מילולית ומוסיקלית, את מה שהם רוצים להגיד. בצורה ישירה - אפילו בוטה - ללא נסיון להסתיר, באמצעות התחכמות או הומור, את המלנכוליה האופפת את תפישתם. ושימו לב, למשל, כיצד השיר נגמר באקורדים יורדים.
Ticking away the moments that make up a dull day You fritter and waste the hours in an offhand way Kicking around on a piece of ground in your home town Waiting for someone or something to show you the way Tired of lying in the sunshine, staying home to watch the rain You are young and life is long and there is time to kill today And then one day you find ten years have got behind you No one told you when to run, you missed the starting gun And you run and you run to catch up with the sun, but it's sinking Racing around to come up behind you again The sun is the same in a relative way but you're older Shorter of breath and one day closer to death Every year is getting shorter, never seem to find the time Plans that either come to naught or half a page of scribbled lines Hanging on in quiet desperation is the English way The time is gone. The song is over Thought I'd something more to say
בתקתוק עוברים הרגעים המרכיבים יום משעמם אתה מהסס ומבזבז את השעות בדרך, ללא מחשבה בועט במשהו על האדמה, בעיר הולדתך מחכה למישהו או משהו, שיראו לך את הדרך עייף מלשכב בשמש, נשאר בבית לצפות בגשם אתה צעיר והחיים ארוכים, ויש זמן לבזבז היום ואז יום אחד אתה מגלה שעשר שנים עברו אף אחד לא אמר לך מתי להתחיל לרוץ, פספסת את יריית הפתיחה למירוץ ואתה רץ ורץ כדי להשיג את השמש, אבל היא שוקעת אצה מהר מסביב כדי לזרוח שוב, מאחוריך השמש היא זהה, באופן יחסי, אבל אתה מבוגר יותר יותר קצר נשימה, קרוב יותר אל המוות ביממה כל שנה נהיית קצרה יותר, אתה לא מצליח למצוא את הזמן תוכניות שמסתיימות בכלום או חצי עמוד של שורות משורבבות להחזיק מעמד ביאוש שקט היא דרכם של אנגלים זמנך עבר. השיר נגמר חשבתי שיש לי עוד משהו לומר - ווטרס מצליח כאן לגעת בנושאים שיעסיקו אותו מכאן והלאה, אך בניגוד לאפוסים שיצר מאוחר יותר, כאן הוא תמציתי ועמוק. אף כי אינו מעיז עדיין לכתוב בגוף ראשון (האם העיז מעולם?) הוא נותן כאן ניתוח אכזרי של עצמו ומצבו בחיים באותו רגע. ודווקא מסיבה זו - בגלל האופי הכל כך אישי של השיר - הוא מצליח לגעת באנשים כל כך רבים, בניגוד לשירים מאוחרים ו"אוניברסליים" אותם כתב.