../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif ../images/Emo7.gif
בנות יקרות ביום שיש התעלפתי.....
זה התחיל בחולשה מוזרה שמלווה אותי כבר זמן מה, ואז חשתי שהדם יורד לי מהפנים (זה השלב שיש לסטור על הפנים-כאילו שזה עוזר..) ואז נהייתה לי סחרחורת,רעדתי וחשבתי שאני חייבת להתיישב... ואז ראיתי חושך..היה נדמה לי שהתיישבתי, אלא כשפקחתי את הענייים הייתי על הריצפה.... למזלי הייתי אצל דודה שלי- וזה קרה ממש למול עיניה..... עשו לי בדיקות והכל די בסדר,פרט לאנמיה שמחמירה- המוגלובין 8.6 ופריטין 3.....(משם כנראה ההתעלפות-אני לוקחת כבר חצי שנה כדורי ברזל ולא נראה שמשהו עוזר....אני מאבדת הרבה דם בווסתות, לוקחת קומדין לדילול הדם ככה שזה הופך את זה לקשה יותר) נחתי המון וישנתי כל הסופ"ש.... אלא שגופי תכנן לי משהו יותר טוב מזה
: קמתי הבוקר ובהתארגנות של הבוקר שמתי לב למעט דם מפי הטבעת... אמרתי טוב... מוזר (לא הייתה לי יציאה-רק כשניקיתי את עצמי...) וככה מספר פעמים שעשיתי פיפי ולא היה כלום...עכשיו לפני חצי שעה הלכתי ואז אני רואה שיש לי גם דם עם הפרשות כנראה התחלה של ווסת שהייתה אמורה להיות ב 7/6 אחלה של איחור... אני בחרדה נוראית, כאבי בטן, כרגע הדימום מתהווה לו ככה שמהבחינה הזו יש לי כמה שעות בודדות של שקט..... אני מרגישה אבודה...מה יהיה אם אתעלף ולא יהיה לידי אף אחד??? מה יקרה אם אדממם ואוריד המוגלובין למתחת ל 8???? מה יהיה השילוב של כל הנ"ל עם כאבי התופת של הווסת
אני מרימה ידיים...נותרתי ללא כוח להתמודד, אני יודעת שזה משפט קשה אבל האמנה לי בנות -הגוף שלי קטן ודי שברירי עברתי גיהנום ב3 שנים האחרונות הכל התחיל ונגמר בגלל הורמונים מזורגגים(סליחה...) ואני בשלב שאין בי טיפת אורח רוח....נדה
זקוקה לעזרה...עצות טובות ואפילו רק תמיכה.... היה לי פחד מהנסיעה...שמא סרט כזה יקרה לי אבל כולם אמרו לי: תסעי תהיי אופטימית...אל תחשבי.... באמת שלא חשבתי.... שלכן פיצ
בנות יקרות ביום שיש התעלפתי.....