הוא לא עוטה את המסכה לדעתי כשהוא הורג את
אותה מכשפה אקסית.להפך.הוא מאוד נראה אמיתי באותו הרגע.הוא מביע כעס, זעם,משתמש בכוח ובאלימות כמו שהתקיף את פרל בבית של אנה וזה הוא. המסכה למשל היא כל הקלישאות שלו כלפי סטפן "אני אהיה זה שיהרוג אותך" [כשלוגן פל יורה בסטפן ביער] אני לא אכנה את היהירות ואגואיסטיות כמסכה.אני חושבת שעל פי הפלאשבקים שראינו מהעבר דיימון היה יהיר ובטוח בעצמו כאדם.אולם אני חושבת שלא מעט פעמים הוא מסתתר מאחורי רגשות אילו, בוחר להביע אותם במקום רגש אחר. באותו הפרק בו סטפן בטוח שאין בדיימון טיפת אנושיות,הוא כן מוצא לבסוף טיפת אנושיות בדיימון ואף אומר לו אותה. מיד אחרי דיימון צד[רוצח נשמע אנושי מדי] את המאמן כושר-מורה להיסטוריה בכדי להראות לסטפן שאין בו טיפת אנושיות. וסטפן מאמין.הוא לא רואה את את דיימון עומד לאחר מכן מול המיטה של אלנה. דיימון לא מוכן לשמוע על הצד ה'אנושי' הזה שבו ומסתתר תחת הבעת הרגש ההפוך.אז כן,הוא עוטה מסכה.לא תמיד. רק שמתקרבים קרוב מדי.עד הפרק הזה שראינו את דיימון מחזיר מבט לעבר החיבוק של אנה ואימה. זה לא פשטני עד כדי כך שדיימון מתנהג כמו מצפים ממנו כמו ילד שרוצה לרצות את כולם...פשוט, סטפן, אחיו, רואה צד מאוד מסוים שלו בו והצד הזה אכן קיים בדיימון ודיימון מראה כל פעם את הצד הזה לסטפן.זה מאוד מתבקש וטבעי.גם אנחנו, כבני אדם, מראים צדדים שונים שלנו לאנשים שונים.[רק רציתי להבהיר שזה לא ישמע כאילו דיימון נוח לרצות אחרים] דיימון לובש מסכה על האישיות שלו.סטפן על המהות שלו.
אותה מכשפה אקסית.להפך.הוא מאוד נראה אמיתי באותו הרגע.הוא מביע כעס, זעם,משתמש בכוח ובאלימות כמו שהתקיף את פרל בבית של אנה וזה הוא. המסכה למשל היא כל הקלישאות שלו כלפי סטפן "אני אהיה זה שיהרוג אותך" [כשלוגן פל יורה בסטפן ביער] אני לא אכנה את היהירות ואגואיסטיות כמסכה.אני חושבת שעל פי הפלאשבקים שראינו מהעבר דיימון היה יהיר ובטוח בעצמו כאדם.אולם אני חושבת שלא מעט פעמים הוא מסתתר מאחורי רגשות אילו, בוחר להביע אותם במקום רגש אחר. באותו הפרק בו סטפן בטוח שאין בדיימון טיפת אנושיות,הוא כן מוצא לבסוף טיפת אנושיות בדיימון ואף אומר לו אותה. מיד אחרי דיימון צד[רוצח נשמע אנושי מדי] את המאמן כושר-מורה להיסטוריה בכדי להראות לסטפן שאין בו טיפת אנושיות. וסטפן מאמין.הוא לא רואה את את דיימון עומד לאחר מכן מול המיטה של אלנה. דיימון לא מוכן לשמוע על הצד ה'אנושי' הזה שבו ומסתתר תחת הבעת הרגש ההפוך.אז כן,הוא עוטה מסכה.לא תמיד. רק שמתקרבים קרוב מדי.עד הפרק הזה שראינו את דיימון מחזיר מבט לעבר החיבוק של אנה ואימה. זה לא פשטני עד כדי כך שדיימון מתנהג כמו מצפים ממנו כמו ילד שרוצה לרצות את כולם...פשוט, סטפן, אחיו, רואה צד מאוד מסוים שלו בו והצד הזה אכן קיים בדיימון ודיימון מראה כל פעם את הצד הזה לסטפן.זה מאוד מתבקש וטבעי.גם אנחנו, כבני אדם, מראים צדדים שונים שלנו לאנשים שונים.[רק רציתי להבהיר שזה לא ישמע כאילו דיימון נוח לרצות אחרים] דיימון לובש מסכה על האישיות שלו.סטפן על המהות שלו.
היופי שאחת מנקודות התורפה של הערפדים [לפחות של אילו מיומני הערפד] היא מכשפות.ושל המכשפות-שהן מתות,ואחת מצורות המוות היא ערפדות.מין מעגל שמשלים כזה.סוג של תיקון.