אז מי קורא מה?

[Rivendell]

../images/Emo99.gif "יער נורווגי" ../images/Emo99.gif

 

[עופר D]

עדיין עם " ח מ ס י ן "

 

[נעה עצמי ואנוכי]

עלובי החיים

ובמקביל ספר מתח של פטרישיה קורנוול

 

[דוסטו]

אגב ה'שען העיור'

יש סדרה ארוכה של סטיבן גולד כתובה בצורה מעניינת ובהירה שמסבירה את האבולוציה ('מאז דרווין', 'אצבע הפנדה', 'חיוך הפלמינגו', '8 חזירונים קטנים' ועוד ועוד). כמו גם 'הגן האנכי' של דוקינס. אבל תכנסו ל YNET תרבות. מאמר (שטחי) של אריאנה מלמד 'יצורים מקריים' על 'מוצא המינים' של דרווין. יותר מעניין מהמאמר אלה התגובות. איזה בורות. ימי הבינים. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2095-2813467,00.html

 

[ל א]

שרשרת למקום הלא נכון

איך זה קרה? עלובי החיים הזכיר לך אותי?

 

[siv30]

דוסטו סטיבן ג' גולד וריצארד דוקינס

לא שייכים לאותה אסכולה במדעי החיים. לפחות לא ממה שאני יודעת. בכל מקרה הם מייצגים שתי גישות שונות (למרות שהם בני אותו גיל ואפילו עמיתים אם אני לא טועה) והעדפה הברורה שלי נוטה לזו של גולד.

 

[ל א]

סקרנת אותי

איזו גישה כל אחד מייצג ולמה את מעדיפה את גולד (שלא קראתי, אבל אני מבטיח לקרוא!)?

 

[siv30]

גולד יותר אבולוציוני בתפיסה שלו

דוקינס דטרמניסטי. תסיים את השען העיוור ואז נוכל לקיים דיון מושכל.

 

[ILet]

דוקינס וגולד

קראתי את הגן האנוכי וגם מספר ספרים של גולד. מה הכוונה בדטרמיניסטי? לדעתי שניהם מפנימים את האבולוציה, אך גולד מסתכל על הפרט כעל יחידת הברירה הטבעית הקטנה ביותר, ודוקינס מסתכל על הגן כעל היחידה הקטנה ביותר. אגב, קראתי שני ספרים של רוברט ארדרי, ולו יש תיאוריה של ברירת קבוצות. דוקינס סותר את התיאוריה הזאת.

 

[siv30]

אני מדברת מבחינת רעיונות שעומדים

בבסיס התיאוריה שלהם. עבור דוקינס השען עיוור כי אין ברירה הוא מתוכנת כך, זה מה שהוא יודע לעשות וזה מה שהוא עושה- ולא משנה מה יקרה במהלך האבולוציה, הדטרמניזם של פעילות הגנים קבוע מראש. עבור גולד יש מרחב תמרון האבולוציה היא הגמישות האולטימטיבית.

 

[ILet]

תודה על ההבהרה. טרם הגעתי לשען

העוור.

 

[Ungareska]

עדיין עם "הר הקסמים". הסוף מתחיל

להראות באופק. אני כבר יכול לומר שמדובר בספר די קשה לצליחה. ביקורת מלאה בהמשך.

 

[siv30]

כבוד המשפחה- רוברט ב' פרקר

בלשי. אישית אני אוהבת את הכתיבה של רוברט ב' פרקר והוא מתאים לעיתות בהן אין לתאי המח שלי כח להתמודד עם משהו מורכב יותר.

 

[KarinDi]

רשימת המתנה

עכשיו אני באמצע הספר "בביתו במדבר" של מאיר שלו. קוראת בכוונה לאט, מתענגת על העברית הנפלאה. אחריו ברשימה "כפרה" (שניהם משלל יום ההולדת). אחריהם אני מקווה להגיע ל"פונטונלה"/מאיר שלו ול"מלאכיה נרדמו כולם"/מירה מגן, שמחכים על המדף מאז שבוע הספר, אבל כל פעם הגיע ספר אחר ונדחף בתור .

 

[אלת הירח]

אח, איזה כיף לך!

שני מאיר שלו ו"כפרה".

 

[א ר נ ה]

את באמת נהנית מ"בביתו במדבר"?

בתור מעריצה מושבעת של מאיר שלו אני מרשה לעצמי להודות שממש התאכזבתי מהספר הזה. תשתפי אותי ברשמים שלך. מה מרשים אותך בספר הזה? ביחס למאיר שלו אני תמיד אשמח להיווכח, שאם לא נהניתי מהספר זה רק בגלל שלא בנתי אותו.

 

[KarinDi]

האמת...

כן, אני באמת נהנית מהספר. במקרה של מאיר שלו, אני קודם כל נהנית מהשפה, ורק אחר כך מהעלילה. נכון, בספר אין עלילה מרגשת וסוחפת, אלא תיאור מדויק, לפרטי פרטים של היומיומי והרגיל. התיאורים האלו, של דברים שנראים פשוטים-מראה השכונה הירושלמית, היחסים עם הגרושה, עם האמא, עם האחות ואפילו העבודה בחברת "מקורות" פשוט מדהימים. בספר שני חסרונות בולטים בעיני-קפיצות רבות מידי בזמנים וחוסר עקביות בפניה-חלק מהספר פונה אל אחותו הקטנה ובחלק מהספר מדובר עליה בגוף שלישי. למרות החסרונות, אני נהנית לקרוא את תיאורי הזכרון (ואגב, ההבדל בין זיכרון "מוחשי" לזיכרון "מילולי" הוא נושא מרתק בפני עצמו), האהבה, החברות והמשפחה. מסכימה שזהו לא ספרו הטוב ביותר של מאיר שלו (ומהו הספר הטוב ביותר היא שאלה לדיון אחר), אבל בכלל לא חשבתי לעזוב אותו באמצע ואפילו נהניתי מהקריאה.

 

[suki da yo]

אני אוד אהבתי את בביתו במדבר

המאיר שלו הראשון שלי, אז אולי זה חלק מהעניין. אבל פשוט נהניתי מכל רגע, אהבתי את השפה, את הדמויות, ובעיקר, את כמה שכולן מחכות שימות כבר זה ממש מצחיק.

 

[Ayelet S]

"בביתו במדבר" הוא היחיד מבן ספריו

של שלו שפשוט נטשתי בלי שום הירהורי חרטה עוד לפני מחציתו. ואני מוכרחה לציין שאני נמנית עם מועדון אוהביו של שלו. לדעתי, האיש הוא רב-אומן בלספר סיפורים והוא עושה זאת בעברית מ-ש-כ-ר-ת!! אבל - במקרה הספציפי הזה, לא החזקתי מעמד. זה כל כך שיעמם אותי, נראה תקוע כזה. לעומת זאת, קיבלתי פיצוי יותר מהולם ב"פונטנלה". גמעתי אותו בשקיקה מבלי יכולת להנתק, שקעתי בעולמן המופלא של הדמויות והצטערתי עם כל דף שהעברתי וקירב אותי לסוף הספר. וגם את "כפרה" של יאן מקויאן מאוד אהבתי. בקיצור, בהצלחה ותהני!!

 

[אלת הירח]

דווקא כל כך אהבתי את בניית הדמויות

ב"ביתו במדבר" וב"פונטנלה". אז כן, אני נהנית מהשפה ושפה עשירה, ציורית ומדויקת היא אחד הדברים שהכי מרגשים אותי כשאני נתקלת בהם. ובקשר לעלילה, זה לא מפריע לי אם יש או אין, אבל אין כמו מצבים ודמויות. אם אני אוהבת את המצבים והדמויות כמעט בטוח שאני אוהב את הספר.