חרא. ../images/Emo129.gif
חשבתי שככה זה חברוּת. שקרים, צביעות. בזמן האחרון אני רק מבינה יותר ויותר שזה ממש לא ככה, לא בכל המקרים. למדתי להסתדר עם זה כי זה מה שהורגלתי אליו ועכשיו אני מבינה שהחברות שלי הן חרא. הן כל-כך צבועות ושקרניות ואיכפת להן רק מהתחת שלהן. אני תמיד ידעתי שאני אקריב המון למען החברות שלי אם אני אצטרך ועכשיו אני מגלה שהן שקל לא יקריבו למעני. ואני לא מדברת על המובן של הכסף. כאילו, פאק, זה מה שאני רגילה אליו?! לפעמיים אני אומרת שנמאס לי מהכל ואין לי זין אליהן יותר אבל אני עדיין אוהבת אותן. כאילו מה לעשות? להגיד ביי לכל המפגרות האלה? כולם ככה, באמת שכולם. יש רק אחת, אחת ויחידה שאני יכולה להגיד בלב שלם שוואלה היא הקרן אור הקטנה בין כל החרא הזה. איך אני מבואסת עכשיו שזה פשוט לא יאמן! רק היום בשש בערב עוד הייתי בעננים ואז הכלבה הזאת עושה לי את הקטע הזה. ואז היא משחקת לי אותה "אני אבטל אם תרצי". אני אוכלת זין אם היא באמת הייתה עושה את זה. ולמה אני צריכה להמשיך לחיות בגיהנום הזה? אני יכולה להיות כמוהן, באמת שזה לא קשה להיות ככה אבל אני פשוט לא יכולה, זה לא אני. ואני גם לא רוצה להיות ככה. אבל למה אני צריכה להתנהג כמו מלאך לכל החברות שלי? ואני לא אומרת שאני מושלמת או משהו כזה. אני מתכוונת שאני עושה הכל למענן, אני בחיים לא משקרת להן או צבועה או עושה משהו שיפגע בהן. אני מעדיפה לדפוק את עצמי מאשר לדפוק אותן וכל פעם אני מגלה שאני מטומטמת. כאילו, אני לא לומדת. והכי נורא שזה ממש פוגע וממש כואב. אוף בא לי לבכות ולהכנס למיטה. אבל אני לא אבכה ולא אשב כמו מטומטמת כי מי הן שאני אהיה עצובה בשבילן?! אז קבעתי עם חברה אחרת רק בשביל להראות לה שאני לא באמת שמה עליה. אבל לא באמת בא לי. ואין לי כוח אליה. אין לי כוח לאף אחד. אוף, למה הן חייבות להרוס הכל?! כאילו חברות זה אמור להיות משהו קדוש, משהו שלמרות הכל נשאר איתך והן פשוט בנות זבל. ונשבעת לכן שאני לא הרבה מקללת אבל כל מה שיוצא לי כאן זאת האמת ואין לי מה לעשות. נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי!!! זה לא מתאים לי אז למה אני ממשיכה ככה? כל הזמן אני משלה את עצמי שעכשיו הן השתנו, עכשיו יותר טוב וכל פעם אני ממשיכה לאכול חרא מחדש.