../images/Emo210.gif אז... נחפור קצת? ../images/Emo58.gif
הבוקר ראיתי רק את ארצ'י וקוק. על קוק אני לא ארחיב כי אין לי עוד מה להרחיב, אבל על השאר...
דיוויד ארצ'ולטה - על זה שהוא זמר טוב אין עוררין. על זה שכל הופעה שלו נראית ונשמעת כמו הקודמת... גם אין. אמרתי את זה בעבר ואני אומר את זה גם עכשיו - מבחינתי זה יכול היה להיות כל זמר אחר בכל עונה אחרת של איידול. חוץ מהקול וההילה שכנראה יש סביבו (או שזה הבוהק שעולה מהתנגשות התאורה עם מכנסי העור שלו?), ההופעה הייתה עצמה משעממת, בחירת השיר הייתה צפויה (שלום עולמי, ניסים, אמונה... הוא לא שר על זה פעם? נגיד, בכל שבוע קודם?) והוא אפילו עיוות כמה מילים בלי שום הצדקה. אבל זה ארצ'י, התופעה שאני מבינה, אבל אף פעם לא אצליח באמת להבין. כנראה שיש דברים ביקום שהם גדולים ממני.
קרלי סמיתסון - יש לי תחביב חדש - אני טווה צמידי חוטים. אז הנה, ישבתי וטוויתי צמיד חוטים לאורך כל הצפייה בתוכנית. והמסקנה: יש אנשים שעדיף לשמוע בלי לראות. הביצוע הקולי של קרלי עשה לי צמרמורת. היא הייתה מדוייקת ושרה טוב. מה שעבד לרעתה כאן היה שהעיבוד היה אותו עיבוד בדיוק, והגישה לשיר לא הייתה אותה גישה בדיוק, והזמרת הייתה עם קול גדול אבל לא עם קול גדול בדיוק. וכמובן, מה שעוד עבד לרעתה זה אותו הדבר שעובד לרעתה מאז תחילת התוכנית - זה היה טכני מדי. כנראה שהפרצוף שלה לא מסוגל להביע רגש (אלא אם כן מדיחים את מייקל) כי היא תמיד נראית מאוד גסה כשהיא מופיעה, וגם לא היה שום רגש בקול שלה. כמו שסיימון אמר, מתוכנן מההתחלה ועד הסוף - היא שרה כל שורה בשיר כמו שצריך לשיר אותה, בלי שום "יחס אישי". היא צריכה להיכנע יותר לרגש שלה וללמוד להיות יותר אמיתית. אצל קוק וג'ייסון, למשל, אי דיוקים הם נסלחים כי הם מפצים על זה בכל כך הרבה דברים אחרים. בתחרות הזו, קרלי היא רק קול גדול, וצריך יותר מזה כדי באמת לשעוט קדימה. לדוגמא, קתרין מקפי - גם היא לא הייתה מרגשת בטירוף, אבל היא הייתה יותר מרגשת מקרלי. וחוץ מזה, היא הייתה כוסית. אז המחשוף הערב היה התקדמות אבל זה לא יעזור לה. בכל זאת, אני לא חושבת שמגיע לה לעוף הערב.
ברוק ווייט - הפסנתרנית הנוירוטית חוזרת! כמו שסיימון אמר, לא הייתה לה ברירה אלא לבצע את השיר בישיבה על הפסנתר. היא לא פרפורמרית טובה מספיק כדי להחזיק במה עם שיר כזה (גם לא על פסנתר, לדעתי), ולא זמרת טובה מספיק כדי לשיר את השיר אפילו קרוב לאיך שהוא אמור להישמע, ויעידו על כך התווים ה"גבוהים" בגשר, שברוק כל כך התקשתה להגיע אליהם. אני דווקא מסכימה שמה שהיה חסר פה זה ההמבורגר. כמו בכמעט כל הופעה אחרת של ברוק, לא היה כאן בשר (מה אני מתפלאה, היא בטח צמחונית שדוגלת בליטוף סוסי פוני וחיבוק פרות). זה היה משעמם למוות. לא היה פה כלום - לא רגש, לא קול. לקראת סוף השיר היא נסוגה אחורה בכל קריטריון אפשרי ורעדה כל כך עד שהפרצוף שלה כמעט התנגש במיקרופון. ממש כואב לי להסתכל עליה שהיא מופיעה. באמת. זה מטריד. היא עשתה כל מה שהיא יכלה לעשות עם השיר הזה מבחינה תיאורטית, אבל מבחינה ביצועית, היא לא הצליחה לעשות אפילו את זה. והערה נוספת - הבחורה הזו היא הדבר המעצבן ביותר הקיים על מסך הטלוויזיה. שמישהו ישים לה מחסום על הפה בזמן ביקורות השופטים.
קריסטי לי קוק - עוד הופעה שהוטב לי לא להתבונן במסך במהלכה. קריסטי לי היא לא הפרפורמרית הטובה בעולם, למרות שהיא מראה שיפור בשבועות האחרונים, ואיך שהיא נראתה הערב... איך מישהו פה אמר? "אסקימו לימון"? ממש, במיוחד עם השיר הזה, שנשמע כאילו הוא מתנגן בjukebox באיזה דיינר אמריקאי בסיקסטיז. אוי רגע! אתם יודעים את מי קריסטי לי מזכירה לי? את הרובוטיות הבלונדיניות מ"אוסטין פאוורס"! אוי, אני חייבת לחפש תמונה של זה. בכל מקרה! חוץ מהמראה המחריד ותוספות החזה שהכניסו לה לשמלה, ווקאלית זה היה ממש ממש לא רע. השיר זרם לה, היא נשמעה טוב. זה לא היה מקורי במיוחד או מדהים, אבל זה היה בסדר גמור. אפילו, dare I say it, טוב. אוי, מסתבר ששכחתי את סאישה. מעניין למה.
סאישה מרקדו - הו, סאישה. הדבר השני הכי מעצבן על בימת איידול. קודם כל, ממש הצחיק אותי שהיא הייתה צריכה לקבל הנחיות ממאריה לגבי איך להפוך את השיר לשלך. אנשים לא צריכים להגיד לך איך להפוך שיר לשלך.
אז כן, היא זמרת טכנית טובה, אבל גם אצלה, אין שום רגש. ואם יש רגש, זה כל כך מוחצן, כל כך מחודד, כל כך... משוחק. והמשחק אמין בערך כמו בפרסומת שלה שהראו לפני כמה שבועות. אין בה שום דבר שזועק "אותנטי!" ומביא אנשים להתחבר אליה באמת. אז כן, היה שם איזה רגע אחד שהיה ממש מרשים מבחינה קולית, אבל חוץ מזה... נאדה. הסוף נשמע צעקני, השאר נשמע כמו שהוא נשמע תמיד. אותו שטיק ישן וידוע של לתמרן בין צעקות ללחישות, בין בלטינג לפלצט, וזה התחיל להיות משעמם עבורי, המ, בערך בטופ 20. גם היא יכולה להיות כל מתמודדת אחרת בכל עונה אחרת של איידול. רק מעצבנת יותר.
דיוויד קוק - אז כנראה שאני אומר כמה מילים בכל מקרה. בשמיעה ראשונה, היו לי קצת ספקות. הביצוע הווקאלי לא היה מדוייק, היו שם כמה ראנים שלא הסתדרו לי באוזן. בשמיעה שנייה, הכל נפל למקום עבורי. כן, זה לא היה הביצוע הקולי הטוב ביותר שלו ובהחלט הייתה חסרה תמיכה בחלק הראשון והנמוך יותר של השיר, אבל זה יצר סוג של בילד-אפ לפזמון שהיה מקסים, ולחלק האחרון של השיר. והחלק שהכי אהבתי - הסוף. העיבוד היה מבריק. כל כך מודרני, כל כך יפה. הבחור הצליח לבנות בילד-אפ לא רק מבחינת השירה והגשת השיר, אלא גם מבחינה מוזיקלית (התופים הרכים ברקע, הכינורות... פשוט מקסים). בנוסף, זה היה טעון בכל כך הרבה רגש, זה היה כל כך נא וכל כך אמיתי. בכל פעם שראיתי את זה במחשב, עיניי נתמלאו דמעות כשדיוויד קיבל את הביקורות מהשופטים, וכשראיתי את זה קודם בטלוויזיה, התחלתי לדמוע לקראת סוף השיר. וזה לא קורה לי הרבה, שמוזיקה מביאה אותי ממש לדמעות. בנוסף לכל, הוא גם פרפורמר נהדר, שלא צריך יותר מדי שטיקים כדי להחזיק במה ומעבר לכך, למלא אותה. דיוויד הציג את עצמו כאמן עם ההופעה הזאת, כמוזיקאי (ובאמת, אם עד עכשיו אנשים לא מבינים שהבחור יכול להעמיד שיר בעצמו, בלי להיעזר בקאברים של קאברים, זו או בורות מוזיקלית או פשוט אי-חיבה מדהימה לבחור הזה), ועל כך הוא גם קיבל ביקורות כל כך טובות - על עתידו כמוזיקאי, והנה, גם השופטים מבינים שהבחור הולך להצליח בגדול.
ג'ייסון קסטרו - האמת? זה נשמע לי יותר טוב כשהוא שר את זה עם מאריה.
ההתחלה הייתה מאוד יפה, לקראת הסוף קצת איבדתי אותו. אני רוצה להגיד שזה לא היה ביצוע ווקאלי מרשים במיוחד אבל מרגישה שזו תהיה קצת צביעות עם הסלחנות שהפגנתי כלפי קוקי. מצד שני, קוקי כבר הפגין כישורים קוליים מדהימים בעבר, וג'ייסון... לא. בכל מקרה. זה היה ביצוע נעים לאוזן, גם אם לא סוחף במיוחד. הוא נראה יותר בטוח על הבמה, פחות קטן ואבוד. זו גם פעם ראשונה שהוא הופיע בלי גיטרה ולא איבד את הקצב לחלוטין. בהתייחס למה שרנדי אמר, זה באמת הרגיש קצת כמו הופעת שקיעה באוהל בבומבמלה, כשכולם יושבים בישיבה מזרחית על מחצלות ובדוכן מאחורה מוכרים צ'אי. אבל בסך הכל, זה היה נעים, העיבוד היה מאוד יפה. משהו באמצע כזה.
הבוטום 3 שלי: אפשר בוטום 2? ברוק וסאישה. אם צריך לבחור צלע שלישית, אני חושבת שלקריסטי ולקרלי מגיע/לא מגיע באותה המידה.
ניבוי לבוטום 3: בעזרתם האדיבה של dialidol - ברוק, סאישה וקרלי.
Celebrate Me Home: גם חושי הניבוי שלי וגם הרצון שלי מתנדנד בין ברוק לסאישה. הייתי מוכנה להגיד להתראות לשתיהן.
