ישנם סיפורים אשר
תוך כדי סיפור, אני כאילו קורא אותם בפעם הראשונה, והסיפור הולך ומרתק, ולמרות שאני יודע את הסוף, תוך כדי הסיפור זה מצחיק אותי מחדש, כמו כאשר אני קורא את סיפורי שלום עליכם, בסיפור על - אחי אליהו - כאשר הוא מייצר את השק הגדול עם הפלפל, ומוטל עולה על השק והופך אותו והפלפל נשפך , ומוטל יוצא מן החדר ומתעטש, והאם אומרת לו לבריאות, והוא מתעטש שנית, ושוב לבריאות, ושוב מתעטש, והאם מרימה עיניים מעיסוקה, ושואלת מה לך בני הצטננת, ומוטל אינו יכול לענות כי הוא מתעטש שוב, ורק מצביע לעבר החדר, והאם נכנסת ויוצאת מיד ומתעטשת, ועוד אחד נכנס ויוצא וגם הוא מתעטש, וכך עומדים אחד מול השני ומתעטשים, ולכל השואל אין עונים כי אם מצביעים לעבר החדר, וכולם עומדים ומתעטשים, והוא מציין בספר שהם מתעטשים וקופצים כאילו אומרים קדוש קדוש קדוש, והסיטואציה הזו, מצחיקה אותי כל פעם מחדש, כי אני רואה את התמונה כאילו חיה לנגד עיניי, וכך כאשר מישהו מצליח להעביר את המסר שלו בצורה נכונה, אותי זה יצחיק כל פעם מחדש, יש כאלו אשר אני יכול להעביר בלי לצחוק, ויש כאלו אשר אני מתקשה לעצור בצחוק שלי, אני רואה בהופעות , חי או מוקרנות, שהקורא יכול לספר את הבדיחה הכי מצחיקה מבלי להניד עפעף, ויש כאלה אשר רואים כי הצחוק רוצה לפרוץ, ובכח מחזיקים את עצמם, ויש אשר צוחקים, אבל בכל זאת יכולים תוך כדי הצחוק להמשיך ולספר, האם ישנה טכניקה נלמדת להתגבר על בעיה זו? תראו כמה כתבתי, ורק רציתי לשאול
תוך כדי סיפור, אני כאילו קורא אותם בפעם הראשונה, והסיפור הולך ומרתק, ולמרות שאני יודע את הסוף, תוך כדי הסיפור זה מצחיק אותי מחדש, כמו כאשר אני קורא את סיפורי שלום עליכם, בסיפור על - אחי אליהו - כאשר הוא מייצר את השק הגדול עם הפלפל, ומוטל עולה על השק והופך אותו והפלפל נשפך , ומוטל יוצא מן החדר ומתעטש, והאם אומרת לו לבריאות, והוא מתעטש שנית, ושוב לבריאות, ושוב מתעטש, והאם מרימה עיניים מעיסוקה, ושואלת מה לך בני הצטננת, ומוטל אינו יכול לענות כי הוא מתעטש שוב, ורק מצביע לעבר החדר, והאם נכנסת ויוצאת מיד ומתעטשת, ועוד אחד נכנס ויוצא וגם הוא מתעטש, וכך עומדים אחד מול השני ומתעטשים, ולכל השואל אין עונים כי אם מצביעים לעבר החדר, וכולם עומדים ומתעטשים, והוא מציין בספר שהם מתעטשים וקופצים כאילו אומרים קדוש קדוש קדוש, והסיטואציה הזו, מצחיקה אותי כל פעם מחדש, כי אני רואה את התמונה כאילו חיה לנגד עיניי, וכך כאשר מישהו מצליח להעביר את המסר שלו בצורה נכונה, אותי זה יצחיק כל פעם מחדש, יש כאלו אשר אני יכול להעביר בלי לצחוק, ויש כאלו אשר אני מתקשה לעצור בצחוק שלי, אני רואה בהופעות , חי או מוקרנות, שהקורא יכול לספר את הבדיחה הכי מצחיקה מבלי להניד עפעף, ויש כאלה אשר רואים כי הצחוק רוצה לפרוץ, ובכח מחזיקים את עצמם, ויש אשר צוחקים, אבל בכל זאת יכולים תוך כדי הצחוק להמשיך ולספר, האם ישנה טכניקה נלמדת להתגבר על בעיה זו? תראו כמה כתבתי, ורק רציתי לשאול