נושא נורא בעייתי..
אני אחלק את התשובה שלי לשני מישורים: בי תספר, וציבור. אתחיל ואומר כי למרות שאני בארון מול ההורים שלי, בפועל, אני מתנהג בצורה די חוץ-ארוניסטית. לא מתחשבן יותר מדי, כן אם רחוק לבית או קרוב, אם אנשים מסתכלים- שיסתכלו- כל עוד אני לא עובר על החוק, האושר האישי שלי עומד אצלי כערך עליון. אם אני במערכת יחסים עם בחור, ואני רוצה להראות את האהבה שלי אליו, שיכולה להתבטא ב"אני אוהב אותך" ורבלי, בחיבוק, בהחזקת ידיים או מה לא -בגבולות הטעם הטוב, כמובן- אני אראה אותה. אם למישהו זה מפריע עד לרמה של סינון "יא חתיכת הומואים *** ****** ****** **** ****** ****** *****......." ושאר פניני שפה אמיתיות, שיסנן. השאלה הגדולה היא, האם אני עושה משהו בכוונה מוגזם, בשביל להתגרות בו או בקהל אחר- או מנסה לחיות את חיי? הכל תלוי בהצגת החיבה ולקיחת הפרופורציות, אבל איפה הקו האדום הזה? להחזיק את היד? אולי חיבוק? לנשק אותו ללילה טוב (אמריקאי שכמוני)? ואיפה הקו האדום שלו? לקלל? להרים יד? נשק? היו מקרים. הרבה אנשים מפחדים. ויודעים משהו? יש להם סיבה למה. אני לא חושב שזה בגלל שהם דווקא הלב"טים, זה יכול להיות שחורים\היספנים\סינים באותו המטבע, או כל דבר אחר שיחשב "חריג" בעיני החולה נפש שיקח את החוק לידיים ותוצאות.. עצובות מדי בשביל לדבר עליהן. ועדיין אנחנו מדברים על קבוצות שונות של אנשים. גילאים שונים, בגרות שונה. סלקציה אחרת. עבודה היא באמת דבר כ"כ שונה מבית ספר? מועדון באמת כ"כ שונה מללכת ברחוב? אולי. אולי לא. במקרה של בית ספר, פּרוֹמִים למיניהם ושאר נשפים, אסתכן בלהשמע טיפה צבוע או מזוייף -בתור אדם שהולך עם ידיד שלו שגם לא נחשב כשיא הסטרייטיות מחובק בהפסקות, דבר שהרים גבות אבל לא נאמרה מעולם מילה לעברי בתיכון- בכך שאני אומר שאני לא חושב שאני אביא את בן זוגי למפגש שכזה. לא כי זה "אסור", כי גם אם אסור אני אסדר את זה- בצעקות או הכרזת מלחמה, אבל אני לא בטוח שאני מוכן לעמוד בקטלוג הזה, מול העיניים של כולם. למרות שרוב הסיכויים שאני גם ככה כבר. אבל אני לא ארגיש בנוח, אני לא אצליח להנות, להתנהג רגיל, כשכל האולם יסתכל עליי ועליו -ואני יודע שהם יסתכלו. ומה עם עבודה? עובדה, כשעבדתי.. כל מי שהתעניין, ידע. כל מי ששאל, קיבל תשובה. לא חששתי ממש ליצור קשר או להתנהג טיבעי ליד אף אחד.. וגם לא נראה לי שהיו כל מיני התלחשויות מאחורי הגב שלי. ואם היו- זה בהכרח רע? ואולי זה בגלל שזה אנשים בוגרים. אולי בגלל שהם יותר מבוגרים ובעלי ניסיון. אז אולי הם פתוחים ואולי הם סתם סובלניים, אבל לשם הייתי מביא חבר? כן. בהחלט. אולי כי זו מסגרת יותר פתוחה, אחת שאני יכול לעזוב בקלות יותר מאשר לימודים ובגלל שאני יותר משווה אותה לרחוב. אם ברחוב לא אוכל להתנהג טיבעי, איפה כן? נראה לי שסיכמתי את זה.. אבל עקב ריבויי שיחות באמצע.. מי יודע. אם יש משהו לא חד מספיק, תודיעו.
)
