TwelveEyes

New member
../images/Emo46.gif

חברים, הבהמתיות נעצרת כאן. כמחווה לימים הטובים, הריני מביאה בזאת שני טופיקים לדיון, מתוך תקווה נואשת שיילקחו ברצינות הראויה להם. (ושמישהו יסביר לי מה נסגר עם הפרסומת החולה בראש הזו של TNT שרצה לי שם למעלה?!
)
 

TwelveEyes

New member
../images/Emo188.gifניסיון החייאה, טייק 1../images/Emo188.gif

בספטמבר האחרון שתי בחורות מוויומינג החליטו לבוא יחד לנשף בית-ספרי, למרות היותן הטרוסקסואליות מוצהרות, כמחווה להלב"טים האיזוריים - הכל טוב ויפה, אלא שבית הספר לא בדיוק ראה עין בעין עם הבננות והעיף את שתיהן אחר כבוד החוצה. כעת, ההנהלה מסובכת עם ארגון זכויות האדם האמריקאי ולאור התקדימים המשפטיים, נראה שהם הולכים להפסיד ובגדול. אבל עזבו את זה עכשיו. השאלה שלי היא האם הייתם\ן מביאים\ות את בן\בת הזוג שלכם\ן למסיבה בית-ספרית, או כל מסיבה ציבורית ו"סטרייטית" אחרת? גם אם הייתם\ן יודעים\ות מראש שהעניין לא יעבור בשקט?
 

Sonata Of Tears

New member
תראי..

אני חושבת שזאת דרישה מוגזמת לצומת לב,אני מבינה שאוקי,לא צריך להסתיר את המיניות שלנו גם אם אנחנו מחוץ לארון,אבל לא כל סטרייט מביא את החברה שלו אם היא מחוץ למסגרת בית סיפרית לתוך המסיבה הזאת,זה ממש בקשה לצומי ,כי הרי זה ברור מאליו שזה יעיסק הרבה אנשים,בכל מקרה,במסיבת סיום שלנו (של כתה ט' אומנם) היה גם נשף,אם סמלות והכל,והיה אסור להביא אנשים מבחוץ,אבל כן היו בנות שבאו ביחד (וממש לא היו בנים שבאו ביחד,זה כבר היתה נחשבת לסטיה לא נורמאלית) . שוב אם אין צורך מסויים להביא את הבן אדם ,עדיף שלא,אנשים נוטים להתעסק יותר מדי בדברים שהם לא "קשורה" מבחינם. למסיבה ציבורית סטרייטית,כמו מועדון? או מסיבה אצל חברים? אני לא רואה בזה שום בעיה,לרוב החברים הטובים אם יצעת מהארון יודעים עליך והם יכבלו את זה בברכה,ולמועדונים? אם אתה לא מסתיר משהו מאף אחד אז זה בכלל לא משהו שצריך למנוע אותו.
 

resputin

New member
נושא נורא בעייתי..

אני אחלק את התשובה שלי לשני מישורים: בי תספר, וציבור. אתחיל ואומר כי למרות שאני בארון מול ההורים שלי, בפועל, אני מתנהג בצורה די חוץ-ארוניסטית. לא מתחשבן יותר מדי, כן אם רחוק לבית או קרוב, אם אנשים מסתכלים- שיסתכלו- כל עוד אני לא עובר על החוק, האושר האישי שלי עומד אצלי כערך עליון. אם אני במערכת יחסים עם בחור, ואני רוצה להראות את האהבה שלי אליו, שיכולה להתבטא ב"אני אוהב אותך" ורבלי, בחיבוק, בהחזקת ידיים או מה לא -בגבולות הטעם הטוב, כמובן- אני אראה אותה. אם למישהו זה מפריע עד לרמה של סינון "יא חתיכת הומואים *** ****** ****** **** ****** ****** *****......." ושאר פניני שפה אמיתיות, שיסנן. השאלה הגדולה היא, האם אני עושה משהו בכוונה מוגזם, בשביל להתגרות בו או בקהל אחר- או מנסה לחיות את חיי? הכל תלוי בהצגת החיבה ולקיחת הפרופורציות, אבל איפה הקו האדום הזה? להחזיק את היד? אולי חיבוק? לנשק אותו ללילה טוב (אמריקאי שכמוני)? ואיפה הקו האדום שלו? לקלל? להרים יד? נשק? היו מקרים. הרבה אנשים מפחדים. ויודעים משהו? יש להם סיבה למה. אני לא חושב שזה בגלל שהם דווקא הלב"טים, זה יכול להיות שחורים\היספנים\סינים באותו המטבע, או כל דבר אחר שיחשב "חריג" בעיני החולה נפש שיקח את החוק לידיים ותוצאות.. עצובות מדי בשביל לדבר עליהן. ועדיין אנחנו מדברים על קבוצות שונות של אנשים. גילאים שונים, בגרות שונה. סלקציה אחרת. עבודה היא באמת דבר כ"כ שונה מבית ספר? מועדון באמת כ"כ שונה מללכת ברחוב? אולי. אולי לא. במקרה של בית ספר, פּרוֹמִים למיניהם ושאר נשפים, אסתכן בלהשמע טיפה צבוע או מזוייף -בתור אדם שהולך עם ידיד שלו שגם לא נחשב כשיא הסטרייטיות מחובק בהפסקות, דבר שהרים גבות אבל לא נאמרה מעולם מילה לעברי בתיכון- בכך שאני אומר שאני לא חושב שאני אביא את בן זוגי למפגש שכזה. לא כי זה "אסור", כי גם אם אסור אני אסדר את זה- בצעקות או הכרזת מלחמה, אבל אני לא בטוח שאני מוכן לעמוד בקטלוג הזה, מול העיניים של כולם. למרות שרוב הסיכויים שאני גם ככה כבר. אבל אני לא ארגיש בנוח, אני לא אצליח להנות, להתנהג רגיל, כשכל האולם יסתכל עליי ועליו -ואני יודע שהם יסתכלו. ומה עם עבודה? עובדה, כשעבדתי.. כל מי שהתעניין, ידע. כל מי ששאל, קיבל תשובה. לא חששתי ממש ליצור קשר או להתנהג טיבעי ליד אף אחד.. וגם לא נראה לי שהיו כל מיני התלחשויות מאחורי הגב שלי. ואם היו- זה בהכרח רע? ואולי זה בגלל שזה אנשים בוגרים. אולי בגלל שהם יותר מבוגרים ובעלי ניסיון. אז אולי הם פתוחים ואולי הם סתם סובלניים, אבל לשם הייתי מביא חבר? כן. בהחלט. אולי כי זו מסגרת יותר פתוחה, אחת שאני יכול לעזוב בקלות יותר מאשר לימודים ובגלל שאני יותר משווה אותה לרחוב. אם ברחוב לא אוכל להתנהג טיבעי, איפה כן? נראה לי שסיכמתי את זה.. אבל עקב ריבויי שיחות באמצע.. מי יודע. אם יש משהו לא חד מספיק, תודיעו.
 
כן, בהחלט

כל עוד ולא מדובר בסיכון חיים ממשי, התשובה היא, ובגדול: כן ! כל שינוי, בבסיס שלו יש תקדים. ולא חשוב אם מדובר בשינוי כללי במערכת החוק, או שינוי בגישה של מנהל-הומופוב-בצפון-טג'יקיסטן - ואי לכך, אני חושב שהייתי שמח מאוד להוות את התקדים לשנוי חיובי. אבל...ברור מאליו הוא שלו הייתי מתגורר במקום כמו איראן למשל, והדרך היחידה שלי לצאת הייתה על גבי מגש פיצה מהודר - הייתי מוותר על הכבוד
 

resputin

New member
אבל אם הייתה סכנה כמו שם?

<*אם אני לא טועה, העיפו את הבנות המסויימות מאותו הבית ספר אחרי המקרה הזה, או לפחות אחת מהן. עכשיו, מכיוון וקראתי את הכתבה לא אתמול ולא היום הזכרון שלי לא חד משהו, אם לא היו דברים מעולם תתייחסו לזה כשאלה נוספת; "והאם הייתה סכנה על התפקיד\מקום שלך?">
 

dannnnnna

New member
חד משמעית לא!

לא הייתי מביאה את החברה למסיבה בית ספרית. שנה שעברה לפני כל ענייני הנשף הייתי מאד בעד כן ללכת עם מישהי (עד שהחליטו שלא מביאים אנשים מבחוץ ולכן זה ירד מהפרק)... אבל כשאני מסתכלת על זה עכשיו, במבט לאחור, אני יודעת שזה לא דבר נכון לעשות. זה סתם לעורר פרובקציה וגם אם זה לא ככה זה נראה כלפי חוץ. כי זה לא דבר שהוא נורמטיבי וברור שזה יצור איזה שהוא עניין... זה גם יוצר איזה שהוא מן הסתכלות על ה"קהילה" כאנשים שמחפשים להראות "אנחנו כאן" וזה לא צריך להיות ככה... נראה לי שעדיף לוותר על "להיות כמו כל הזוגות" כי זה לא כמו כל הזוגות וכולנו יודעים את זה... ולתת לאנשים שמסביב להנות מהנשף הקלאסי שהם רצו לבוא אליו ולא לעורר פרובקציה (בין עם זה בכוונה לעשות את זה ובין עם לא)
 
בעקרון,

דברתי על זה פעם עם מישו מהביצפר, איזה מגניב אם אני אבוא עם בן זוג לפְּרום. בהנחה שלפני הפרום (לא יום לפני, תקופה לפני) אהיה מחוץ לארון וזה יתקבל בסבבה (או שלא, אני מניח שלכשאצא לא יהיה לי ממש אכפת), מן הסתם אבוא עם בן הזוג (בתקווה שיהיה
) חוץ מזה, הפרום הוא בסוף י"ב ככה שהשעיה/ העפה/ ציונים/ מלקות לא יהיו כל כך רלוונטים, מניסיון אני יודע שבפרום שנה שעברה זה עבר חלק. אם בן הזוג יהיה גדול יותר מדי או שארגיש שהוא לא יהיה קשור, כנראה שאלך לבד, בנשף של שנה שעברה היו מעט זוגות, או יותר נכון- הייתה מסיבה של החבר'ה, והדבר האחרון שהייתי רוצה זה להיות זוג דביק בזמן שכולם שם מפליצים אש (חוצמזה שמן הסתם אצטרף להפלצת האש או לעשות תעלולי מפגרים של חגיגות בר מצווה) בקשר למסיבה שלא בבית הספר- תלוי ולא יודע, לא מפרט כרגע כי יש מלאנתלפים מסיבות, אולי זו מסיבה של איד מבני המשפחה אולךי זו מסיבה של אנשים שלידם אתה בתוך הארון ואני לא יכול לכתוב הרבה עם יד אחת (אני אוהב לרחם על עצמי
) סליחה על הניסוח הצולע, סובל מכאבים
-הום הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים-
 

Lady_Voldemort

New member
../images/Emo77.gif ובכן...

לא.. היות ואני בהחלט לא לא-סטרייטית מוצהרת ולא מעוניינת להיות אחת כל עוד אנוכי לומדת בתיכון.. למזלי אני הבנאדם האחרון שיחשדו בו
למרות שאני מאמינה שאם אי פעם אחליט לספר לעולם ואכן תהיה לי בתזוג באותו זמן.. אני מאמיהנ שיש לי את הזכות לבוא איהת לאוות אירוע כמו שיש לבחורה אחרת לבוא עם הבנזוג שלה.
 

TwelveEyes

New member
../images/Emo188.gifניסיון החייאה, טייק 2../images/Emo188.gif

הפגנה גדולה נערכה לאחרונה מחוץ למופע של סירק דו סולייל (קרקס השמש, למתקשים.. נו, הצרפתים האלה שיודעים לדפוק הופעה?
) עקב החלטת המנהלים לפטר את אחד מהמופיעים עקב העובדה שהוא נשא איידס. אאל"ט, מעולם לא ממש ערכנו דיון פרופר על איידס בפורום הזה... מה בכלל הגישה שלכם לכל הקטע? אתם מפחדים או זורקים את הקונדום לפח? הייתם מוכנים לצאת עם נשא? או בכלל, לעבוד עם אחד או להימצא בסביבתו הקרובה? (השאלות מנוסחות בזכר, אבל מן הסתם מופנות גם לבנות)
 

Sonata Of Tears

New member
גם על זה אני אגיב.

לא ממש יודעת על הנושא של הקרקס,בקשר לחלק של האיידס קונדום? בפעמים שנזקקנו (אני והפרטנר) לאחד כזה,הוא היה,מבחינתי,"או שזה או שאתה לא קיים" (מתוך המקפיין שהוצג בתחרות) ,לא בה לי להדבק באיידס או בכל מחלה אחרת בגיל כזה או בכלל , כמה שיוצר להזהר ,וככה יותר להרגיש בטוחה,לצאת אם נשא? אני יודעת שזה יהיה פרובוקטיבי,ונורא לא פוליטקלי קורקט מצידי,אבל אני מאמינה שלא הייתי יצאת אם נשא,וזה לא ביגלל הבן אדם ,זה רק ביגלל שהוא נשא,ואני מבינה שזה זנותי לחלותין לשלול מישהו ביגלל זה,אבל אם הבן זוג שלי אני אף פעם לא צריכה להרגיש פחד שאיי פעם ,וגם אם זה לא יהיה באקט חדירה,משהו בטעוט אלול לקרות,זה רק לחץ מיותר,ואני במצב שאני לא צריכה להתמודד גם אם הלחצים האלו,בקשר ללעבוד אם נשא או להמצע בסביבתו? זה כבר משהו מאד שולי,ברור שלא היה מפריע לי,כל עוד הוא לא מדבק "ומאיידס לא נדבקים בנשיקה" אז זה ממש חסר טעם אפילו. בהחלט שלא היה מפריע לי.
 

Olein

New member
איידס

אני אתחיל דווקא מהסוף. הבעיה הגדולה עם איידס זה הפאניקה שהשם הזה יוצר. אנשים שומעים איידס וישר מתרחקים מהבנאדם שיש לו את זה כמו ממצורע וזה רק בגלל שהם חושבים שבגלל שהם נושמים את אותו אוויר הם יכולים להידבק. בכלל לא תהיה לי בעיה לעבוד עם אחד או להיות בסביבתו כי אני יודע שאין סיכוי להידבק רק מלהיות לידו אז זה ממש לא משנה והוא בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר. בקשר לשאלות הראשונות .. אני לא יכול לומר אם הייתי יוצא עם נשא כי זה קצת מסובך .. אם זאת הייתה אהבה אני לא חושב שהייתי יכול לנתק קשר (לא בגלל המחלה אלא בגלל האהבה), אבל זה עדיין בעייתי כי כשזה נוגע למישהו שהוא באמת יכול להיות קרוב אליי אז זה יכול להגיע למצבים מסוכנים וכל הזמן חייבים להיזהר. אבל שוב, אני לא יכול לומר כי מה שאני אכתוב פה יכול להיות מאוד שונה מהתגובה האמיתי שלי כשאני אתקל במצב דומה. ואלו היו שתי האגורות שלי בנושא. ביי :)
 

dannnnnna

New member
רק הערה קטנה

"הבעיה הגדולה עם איידס זה הפאניקה שהשם הזה יוצר. אנשים שומעים איידס וישר מתרחקים מהבנאדם שיש לו את זה כמו ממצורע וזה רק בגלל שהם חושבים שבגלל שהם נושמים את אותו אוויר הם יכולים להידבק" הבורות בנושא איידס לא כלכך גדולה וזו הגזמה מטורפת ולא מוצדקת בכלל לעשות! זה שיש אנשים בורים בעולם זה ידוע לכולנו וזה קיים לגבי כל נושא ולא רק הנושא הזה.. אבל זה לא כמו שאתה מציג ת זה, הביעה הגדולה עם איידס זה לא התגובה של אנשים. הבעיה היא שזה מחלה שהורגת. והבעיה היא שהמודעות לא מספיק גבוהה (לא משנה כמה טוחנים לנו את זה) ואנשים עדיין לא מספיק זהירים.
 

resputin

New member
הממ.

בקשר לכתבה- הפעלולן לא יכול לתבוע את הקרקס על אפליה? סך הכל, הרופא העביר את הבדיקה הרפואית שלו, ועצם היותו חולה איידס לא אומר שהוא מסוכן לסביבה.. איידס. מה הגישה שלי לאיידס. הממ. האמת? פחד. פחד נוראי. לא משנה כמה הרצאות, כמה הסברים, כמה אנשים שאומרים "אני חולה, אבל אני עדיין חי, אני בסדר" -הפחד הזה לא יעבור. אני לא אסתכל שונה על אדם רק כי הוא חולה. לא ארחם עליו, לא אשפוך לו את זה בפנים- אבל מודה, אני אגיד תודה שאני לא חולה בזה. לא משנה מי, לא משנה כמה הוא שווה, לא משנה כמה אני חרמן, לא משנה כלום- אני לא מוכן לקחת סיכונים על הגוף שלי. נרקיסיסט, כן, גם, אבל זה יהיה טיפשי ואטום לסמוך על מישהו "כי הוא אומר לך שהוא בסדר". ואם הוא לא יודע? מערכת יחסים רצינית, בדיקת איידס עדכנית ואז הקונדומים יעלמו מהשטח.. עד אז? לא מוגן- פשוט לא. אם הייתי מוכן לצאת עם נשא.. אני לא יודע. זה יהיה נורא קשה.. מבחינתי, מבחינתו.. אם אני אדע מההתחלה.. אם רק לפני שנגיע לרמה האינטימית יותר ביחסים, שכוללת יחסי מין.. אין לי תשובה חד משמעית לזה. אבל לעבוד? להיות לעזר? להיות חבר ל? כמובן שכן. אדם שחולה.. הוא חולה, אין מה לעשות. וכן, זה יהיה קשה לפעמים, וכן, הנושא לפעמים יצוץ.. ולפעמים לא. אדם הוא אדם, קודם כל, אח"כ חולה.
 

going mad

New member
איידס?

איידס? מפחיד אותי בטירוף.. זה באמת לא מזיז לי עד כמה שאומרים שאלו חיים רגילים, או שאפשר לחיות שנים רבות...איידס זה איידס, ואיידס הורג...ו..אני אוהב את החיים. הרעיון שמוות יבוא בצורה כזאת באמת לא קוסם לי(בלשון המעטה). בנושא של אמצעי מניעה אין וויכוח, זה מובן מאליו, מצידי יכול לעמוד מולי החצי השני שלי/אליל המין, ולא משנה כמה המשיכה גדולה, או עד כמה האהבה גדולה..זה לא מוחק את החשש לאיידס, לא רוצה קונדום? סבבה..לך תעשה ביד. לצאת עם נשא? אגיד את האמת, אני משתדל כמה שיותר שלא לפסול אנשים עפ"י דברים שונים.. אבל אני יודע שעלולה להיות לי רתיעה , לא עקב העובדה שאיידס נתפס אצלי בתור מלוכלך או מגעיל...אלא עקב העובדה שאיידס הורג.. אני יודע שלא ארצה להגיע למצב בו אני חש משהו כלפי אדם כזה, כיוון שנושא יחסי המין יהיה קשה יותר, לפחות בעיניי.. הדאגות שאולי קיבלתי את זה לא יקלו...והידיעה שהצד השני חולה בזה, וייתכן מצב שיקרה לו משהו, תכאיב עוד יותר(!). כך שאעדיף שאולי לא אצא עם נשא איידס, נכון, לצאת עם מישהו לא אומר חתונה..אך איכשהו,לא ארצה סיכוי שארצה בצד השני באופן שהוא יותר מסתם משהו. בנוגע לעבודה..חבר רגיל וכו' שהוא נשא, אין בעיה כלל וכלל, זה שהוא נשא לא גורע ממנו בתור בנאדם.. אותו אחד רגיל לכל דבר, פרט לעובדה שהוא חולה איידס.. הוא נשא, אבל זה לא הופך את כל כולו רק לנשא.. זהו..אני חושב
 

going mad

New member
אם הייתי מביא בן זוג?

ישנם דברים מסוימים בקשר לנטיה המינית שלי, שעליהם אוכל לומר "זין על החברה, אלו החיים שלי!" ויש דברים שלא. כאן העניין תלוי מאוד בסביבה בה אני נמצא. אני רואה את הנטיה שלי כדבר שאינו שונה מנטיה סטרייטית, אני לא מנסה להבדיל את עצמי על ידי תלבושת או התנהגות מסוימת, אני משתדל ככל יכולתי להינות מזוגיות כפי ששאר העולם הזה עושה.. אך עליי לזכור כי האנשים סביבי הם אלה אשר מרכיבים את החברה, הרוב הגדול לא מקבל אותי באשר אני, ואני בתור נער שחי בעיר מסוימת, שנמצא במסגרת מסוימת, המרכיבים את מקום המחיה שלי, לא יכול לברוח מהם.. הבגרות והפתיחות של האנשים סביבי עלולים אך ורק לתרום, בסופו של דבר אעשה מה שבראש שלי...אבל לא אוכל להינות מהמקום בוא אני נמצא עם בן זוגי, כאשר נועצים בי מבטים, או נותנים לי תחושה של אי נוחות..ועקב העובדה שאני זה אני, אני יודע שלא הייתי מתנהג בחופשיות שבה אני רוצה, ואפילו מגביל את עצמי. ו..זהו
 
בהמתיות ?

לעניות דעתי הדלפונה עד מאוד, אף אחד מאיתנו לא יכול לקבוע אמפירית רצינות מהי, ועל כן יש מקום גם לדיונים על "האם הייתה לכם זיקפה בכיתה", וגם..הממ... לנושאים שיש יותר מה לדוש בהם. אלא אם כן המדד להודעות הוא שונה. ואז, כמובן, יש מקום לסינון לפי הפרמטרים שלו...
 
למעלה