ספרות

[chingoya]

אני מיואש

אתמול הייתה לי מתכונת בספרות, לא צלחתי - לדעתי למרות שידעתי (באופן יחסי את רוב החומר) - לא הצלחתי להפיק תשובות מדויקות לשאלות. שאלה רוצה לדון בתרומה של סוף הרומאן ליצירה. זו שאלה מורכבת, ואין לי מושג איך אני מתכונן על שאלה כזו, איך עונים בכלל על שאלה כזו. אין לי בכלל מושג איך להתכונן כמו שצריך, זו הבעייה. זה לא מספיק לדעת את התוכן של היצירה או המסר מאחוריה, צריך לדעת הרבה דברים אחרים, כמו דרכי עיצוב וכו' - ואין לי מושג איך להתכונן כמו שצריך. האמת שאין לי מושג איך להתכונן, כלומר איך להכין את עצמי... והדבר הכי גרוע - הבחינה היא פחות משלוש שעות, כשאני מכין עבודת בית, על שאלה אחת אני משקיע 3 שעות... אמש בבחינה, השקעתי 1 על שתי שאלות בפרק השירה וזה יהיה די טוב, אני מאמין. אבל, כיצד לעזאזל אני אמור לעמוד בזמנים האימתנים האלו...חמש שאלות או שש שאלות בפחות משלוש שעות... אני ממש מתוסכל, אשמח אם תוכלו להאיר את עיני בשיטה ללמוד.

 

[ILL take the rain]

../images/Emo42.gifספרות../images/Emo42.gif

 

[yossisamia]

עזרה דחופה בספרות

אני בן 24, מתכוון לגשת לבחינת הבגרות הקרובה בספרות (2 יח"ל). 3 בעיות: א. הבחינה היא בעוד שבועיים מהיום. ב. אני לא יודע כלום (או ממש ממש ממש מעט) בספרות. ג. אני מאד רוצה/חייב לעבור את הבחינה הקרובה. מה עושים ? יש טעם בכלל להתחיל? מורים פרטיים יעזרו ? אני צריך לפחות ציון 65, ואני עדיין בצבא, ז"א יכול ללמוד רק בערבים, ולא לחרוש כל היום. אשמח לעזרה.. יוסי.

 

[ILL take the rain]

לדעתי שווה לך לגשת../images/Emo29.gif

ולו רק בשביל הסיכוי הקטן שאיכשהו תעבור אם תכשל במילא תעשה שוב הציון הגבוה קובע אז לדעתי כן כדאי לך לגשת ופשוט להתחיל ללמוד תקנה אנוקרי או אחד מהספרים האלה לבגרויות לפי מיקוד חורף 2006 ותחרוש בערבים תעשה חרישה של שבועיים בערבים או בהפסקות בצבא או מה שיש שם. תעבוד קשה בשבועיים האלה ותעשה הכי טוב שאתה יכול.

 

[elivnat]

חייבת סיכומים

אני חייבת סיכומים על הפיוט "עבדי זמן" וגם על הסיפור "האדונית והרוכל".. בבקשה זה ממש דחוף לי אני חייבת את זה כדי ללמוד למתכונת שתהיה ביום חמישי.

 

[ILL take the rain]

של מי זה עבדי זמן?../images/Emo29.gif

האדונית והרוכל כאן פה גוגל וגם בקישורים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=321&catId=2460

 

[elivnat]

או של ריה"ל או של רשב"ג...

 

[Baby girl in Love]

-עבדי הזמן-

עבדי הזמן/ ריה"ל עבדי הזמן עבדי עבדים הם/ עבד ה` הוא לְבד חֹפשי על כן בְּבַקש כל אֱנוש חֶלקו/ חֶלקִי ה` אמרה נפשי עבדי הזמן- שיר קודש. השיר עבדי הזמן הוא מכתם קצר המביע בדרך לוגית את פילוסופית החיים של המשורר. בשירת הקודש בימי הביניים מצוי הדובר השר בהתלבטויות בין הרצון לספק את תאוותיו ולהנות מהבלי העולם הזה לבין רצונו להשתחרר מהם ולחוש את הקרבה לאלוקים. עפ"י הפילוסופיה הדתית קיימת אמונה ששני יסודות מנוגדים מצויים באדם: א. החומר- היסוד הארצי, הגשמי, החולף. ב. הרוח- היסוד הרוחני, האלוקי, הנצחי. החומר, הגוף הוא משכן הנשמה, היסוד האלוקי. במשך כל החיים בעולם הזה נתונה הנשמה בכלא בגוף ובמשך כל זמן זה היא שואפת לשוב למקורה האלוקי, העליון בעוד הגוף שואף לחזור אל מקורו- הארצי. יעודו של האדם בעולם הזה עפ"י תיאוריה זו הוא להיאבק ביסוד החומר וזאת מתוך אמונה שעם סיום החיים בעולם הזה כָּלָה החומר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". הנשמה אינה כלה, אלא שבה אל מקורה האלוקי. העולם הזה אינו אלא פרוזדור לעולם הבא והאדם צריך להכין את נשמתו לקראת העולם הבא. מכאן ניתן להבין את ההתייחסות השלילית אל הזמן בשירת הקודש. הזמן בשירת הקודש מייצג את חיי השעה מול חיי הנצח ולכן אל לו לאדם להשתעבד לזמן. -זאת ניתן לראות בשיר שלפנינו: עבדי הזמן עבדי עבדים הם- האנשים המשועבדים לתאוותיהם בעולם הזה הינם עבדי עבדים. הזמן משעבד אותם אליו ואילו עבדי ה` חפשיים. בשיר זה בין שני הבתים בא לידי ביטוי רעיון העבדות מול רעיון החופש. המשורר מבחין בין שתי אפשרויות של האדם לחיות את חייו בעולם הזה, אלה נובעות כמובן מההתלבטות הנצחית בין החומר והרוח. גם אם נתייחס לשיבוץ_המקראי מספר בראשית ט`,4: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" נבין שהמשועבדים לתאוות העולם הזה הם כעובדי עבודה זרה הכנעניים, לעומתם עבד ה` העוסק בעבודת ה` הוא לבד חפשי. **בית ראשון מהווה תקבלת ניגודית הממחישה את הניגוד בין עבדות לחופש. המשועבדים לחומר הם עבדי- עבדים. המשועבדים לה` חופשיים למעשה. הרעיון מנוסח באמצעות הפרדוכס: להיות עבד ובכל זאת- חופשי. ולכן ברצות המשורר להיות חופשי הוא שולל את הנהיה אחר החומר בעולם הזה ומביע את יעודו בחיים: "על כן בבקש כל אנוש חלקו / חלקי ה` אמרה נפשי" תקבלת ניגודית: "עבדי הזמן- עבדי עבדים" "עבד ה`- הוא לבד חופשי" -סטאטוס של עבד, אך האחד מהם חופשי והשני הוא עבד עבדים. אמצעים אמנותיים 1. חרוז מבריח- שִי **2. תקבלת ניגודית- [אמצעי עיצוב]- עבדי הזמן עבדי עבדים הם/ עבד ה` הוא לבד חפשי תרומת התקבלת לשיר: באמצעות התקבלת ניתן להבין את רעיון ה"מלחמה" בין החומר לגוף שהוא הנושא המרכזי של השיר. אלה הנוהים אחר החומר, "עבדי זמן"- נחשבים לעבדי עבדים ואלה הנוהים אחר חיי העולם הבא, הפוסלים את חיי השעה, המחפשים את קרבתו של האל ומחפשים את הרוח ולא את החומר- נחשבים לחופשיים. 3. צימודים- צימוד שלם: עבדי-עבדי *צימוד גזרי: עבדי עבדים- עבד צימוד נוסף אות: עבדי- עבד, חלקו- חלקי 4. שיבוץ- "עבדי עבדים"- בראשית ט`,4: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". תרומת האמצעי- להבין שהרדיפה אחר החומר נחשבת כעבודת אלילים. *משמעות הזמן- הזמן נתפס כגורם שלילי בשירת הקודש.

 

[elivnat]

תודה רבה רבה רבה!!!!

בסוף המורה אמרה שזה לא יהיה במתכונת...חחח.... אבל תודה בכל זאת

 

[AdiDaS012]

../images/Emo41.gif עזרה דחופה מישהו יכול

להעלות לפה את הסיפור "העיוורת"

סרוק או קישור לסיפור עתמו לא לסיכומים... תודה מראש

 

[AdiDaS012]

הקפצההה

 

[mr lavi]

שלום, אני זקוק לעזרה דחופה בנושא...

ערב טוב, אני פונה אליכם לאחר חיפוש שעשיתי אך הוא אינו הניב תוצאות. אני מחפש סיכומים כאלה של הספר 'עפיפונים', רומאן גארי. יש לי הרגשה שאין סיכום של הכל, כי זה בלתי אפשרי (כ-330 עמודים לספר). קראתי את הספר לפני כחודש במסגרת בית הספר, ועכשיו אני צריך לענות על שאלה מתוך מאגר שאלות נתון, ולהוסיף ציטוים וכו'. אני מחפש סיכומים עיקריים מתומצטים של פרקים מהספר. קיים דבר כזה? (בעברית. אין לי רצון וזמן כ"כ לשבת לתרגם סיכומי ענק). אשמח אם תוכלו לעזור לי בנושא. תודה רבה מראש!

 

[mr lavi]

מישהו? בכל זאת? בבקשה...

 

[פ ס י פ ל ו ר ה 4]

שלום לכולם

יש לי בגרות בספרות עוד שבועיים. אין לי ממש את החומר, האם אפשר בבקשה לקבל תקציר של "תהילה" של עגנון? זה סיפור ארוך? האם אני חייבת לקרוא את הסיפור או שאסתפק בתקצירון קטנטן? תודה מראש

 

[רותם גוזי בת]

לאדידס 012 או מה שלא..

כשיהיה מחר ערב(כאני אחזור מחר מבית הספר ז"א בהמשך היום הזה) אני אשמח להעלות לפה את ה"עיוורת" השאלה למה את רוצה להתייחס? למוטיבים? לפואנטה? או את הכל כלל רקע?..

 

[morin1983]

סיכום של תהילה

תהילה- ש"י עגנון אכספוזיציה הסיפור תהילה מסופר על ידי מספר עד. המספר הוא אחת הדמויות ביצירה והוא משמש כעד להתרחשויות המתוארות. הסיפור פותח באפיון ישיר של הדמות הראשית, תהילה. המספר מונה את תכונותיה של הדמות "צדקת הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה...". המספר מסייג את התיאור החיובי, כשהוא אומר "אלמלא שאין הנשים יכולות להדמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלוקים..". הביטוי הזה אירוני, הוא אומר שאין הנשים מושלמות ורק משום כך תהילה אינה מושלמת, אבל במישור הסמוי של הסיפור אנו רואים בהמשך את החסרונות של תהילה, שתרמו לטרגדיה של חייה. יש כאן רמז מקדם להמשך הסיפור, שבו נלמד, שלתהילה יש חלק באסונות, שבאו עליה, ועל אף התכונות החיוביות, היא אינה מושלמת. הסיפור "תהילה" בנוי מסיפור חיצוני ומסיפור פנימי. הסיפור החיצוני מתרחש בירושלים בראשית המאה, בתחילת החורף. הפגישה הראשונה של המספר עם תהילה מתרחשת כאשר המספר מחפש את ביתו של החכם הירושלמי. מן הדיאלוג, שמתקיים בין המספר לתהילה, אנו לומדים על אופייה החיובי של תהילה, היא מחייכת, עוזרת ורואה בכל דבר את הצד החיובי. למשל, כאשר המספר מבקש ממנה לשאת את פח המים היא דוחה אותו בחיוך ואומרת לו, שלא טורח הוא מצידה לשאת את פח המים. בפתיחה של הסיפור נפגש המספר עם שתי דמויות, החכם הירושלמי והרבנית. שתי הדמויות קשורות בסיפור של תהילה. הדמויות האלה ממלאות את התפקיד של דמויות המשנה: הן מאירות את הדמות הראשית ומקדמות את העלילה. החכם הירושלמי, שעסוק בחידושיו ולא מתייחס למספר, עומד כדמות מנוגדת לתהילה, שאינה מרוכזת בעצמה ועסוקה כל הזמן בעזרה לאחרים. הדמות המשנית החשובה בסיפור היא דמותה של הרבנית. הרבנית עומדת בניגוד מוחלט לתהילה. הניגוד הזה בא להאיר את החיוב באישיות, בתכונות החיוביות של הדמות הראשית. הרבנית משמשת גם כמי שמקדמת את העלילה, משום שהיא מוסרת לנו אינפורמציה (חלקית) על תהילה, המספר הולך לבקר את הרבנית מאחר שהבטיח לנכד שלה למסור לה ברכת שלום ממנו. הבית של הרבנית, המראה שלה, התגובות הכעוסות שלה על מזג האוויר ועל מצב בריאותה, עומדים בניגוד גמור לתגובות של תהילה. בעוד שתהילה משבחת כל אדם, הרבנית מתלוננת גם על מי שמבקש את טובתה. המספר אומר לנו "איני מתכוון להגיד שבחה של אחת מתוך גנותה של חברתה כל שכן לספר מעשה העיר ויושביה..." ההערה הזאת של המספר היא היתממות, המספר מעמיד פני תם. הוא אומר שהסיפור על הרבנית מובא אלינו הקוראים משום שהוא קשור בתהילה. זה נכון אבל נכונה היא גם העובדה שישנה השוואה מתבקשת בין שתי הדמויות. ברור לחלוטין שהמספר יוצר אנאלוגיה ניגודית בין שתי הדמויות. הפגישה השנייה בין המספר לתהילה מתקיימת בפתח ביתה של הרבנית, שהמספר קנה לה תנור ובא לבדוק אם הצליחה להדליקו. בפתח ביתה של הרבנית הוא פוגש את תהילה, שלא שכחה אותו והיא מברכת אותו על המצווה שעשה (קניית התנור) ומברכת על הגשמים שבאו על ירושלים, ובניגוד לרבנית היא אינה מתלוננת על הקור בירושלים. כשהמספר נכנס לביתה של הרבנית הוא רואה שהתנור דולק ומעלה חום אבל אינו זוכה בהכרת תודה, להיפך, הרבנית משווה את התנור החדש עם התנור שבער בביתה בחוץ לארץ. הרבנית מתייחסת בזלזול, בביטול, לחידושים של הדור ומעדיפה את הישן על פני החדש.

 

[morin1983]

המשך......

הפגישה בין תהילה והמספר ליד הכותל לאחר שמסיים המספר לתאר את הפגישה עם הרבנית הוא מזכיר לקורא שוב שמטרת הסיפור היא תהילה ולא הרבנית. כקוראים, אנו מבינים שכל סטייה בסיפור מן התיאור של תהילה קשורה אליה. התיאור של הרבנית בא ליצור אנאלוגיה בין שתי הזקנות. אנאלוגיה, שמחמיאה מאוד לתהילה. הרבנית בהמשך הסיפור תספק לנו אינפורמציה על תהילה ובכך תקדם את העלילה. המפגש השני של המספר עם תהילה מתרחש לקראת האביב ליד הכותל המערבי. המספר מתאר, מתוך עמדה ביקורתית, את שלטון המנדט בירושלים, והתמונה שמתרחשת בערב ראש חודש ליד הכותל ממחישה יפה את האכזריות של השלטון הזה. המספר מתאר זקנה חולנית, שהביאה שרפרף כדי לשבת עליו. שוטר של המנדט בעט בשרפרף והפיל את הזקנה משום שעברה על החוק (אסור למתפלל להביא כסא לכותל). תהילה מביטה בשוטר האנגלי ומכוח מבטה הוא משפיל את עיניו ומחזיר את השרפרף. המספר, שראה את המעשה, מתקרב אליה ומחמיא לה על שביטלה את מזימותיו של אותו רשע. עונה לו תהילה "אל תאמר כן גוי טוב הוא, שראה בצערי והחזיר לאותה ענייה את שרפרפה...". תהילה אינה רואה את הרשעות של השוטר אלא מבליטה את הצד החיובי בהתנהגות שלו. התגובה של תהילה בהשוואה למספר מלמדת כמה חסד ואהבה יש בה, אפילו לשוטר גוי שעשה מעשה רע. תהילה מספרת למספר שהרבנית חולה ויש לבקרה. היא מראה למספר דרך קצה לביתה של הרבנית. בדרך היא מספרת לו שבכל יום היא קוראת פרק של תהילים ובאותו יום קראה שנים. בהתחלה חששה, התעצבה, משום שחשבה שהאל רוצה לקצר את ימיה, אחר כך שמחה, "ואם חפץ השם להמיתני מה אני שאתעצב..." התפיסה הגורלית של תהילה באה לידי ביטוי כשהיא אומרת שכל מעשיו של אדם קצובים לו מלידתו ועד מותו, ואפילו כמה פעמים יאמר תהילים, אבל הבחירה, כמה מזמורים יאמר בכל יום, היא בידו. דבריה אלה של תהילה רומזים לאחת השאלות המרכזיות בסיפור והיא שאלת הבחירה מול הגורל. בהמשך הסיפור שאלת הבחירה מול הגורל תתעצם ביחס לתהילה ולאחריות שלה על גורלה. לאחר שהמספר שומע את תהילה, שאומרת שאם האל רוצה במותה אין מקום לעצבות מצידה, שואל המספר "מהיכן באים לדי הכנעה שכזו..." השאלה הזאת היא שאלה חשובה בסיפור משום שהמספר מנסה ללמוד מה בעברה של תהילה הוביל להתנהגות היוצאת דופן לטובה של האישה הזאת, לאמונה, לחסד, לראיה האופטימית והחיובית של המציאות, אין בתהילה כעס של שום אדם ולכן חושב המספר שתהילה חייה חיים טובים, אבל המחשבה שלו שגויה כפי שיתברר בהמשך. חשוב לציין, שתוך כדי תיאור השיחה בין תהילה והמספר בדרכם לרבנית, מתאר המספר את מצבה של ירושלים בזמן השלטון אנגלי. העיר העתיקה מוזנחת ומלוכלכת והערבים משתלטים על הרובע היהודי. אומרת תהילה למספר, שהבתים של ישראל, שנבנו בדמעות, באים הישמעאלים ומחזיקים בהם.

 

[morin1983]

המשך.....

הפגישה השנייה בין הרבנית למספר כאשר נכנס המספר אל הרבנית שוכבת הרבנית במיטה כשהיא חולה ממש. הרבנית, שעסוקה בתלונות על מחלתה, מתקנת את המספר ואומרת לו שהיא חולה אבל לא גלמודה משום שאפילו פה בירושלים, במקום שלא מכירים את גדולתה, ישנה אישה אחת שסועדת אותה. הרבנית מציינת שתהילה זקנה מאוד ושנותיה כפולות מגילה, היא מספרת שתהילה הייתה עשירה וכשעלתה לירושלים היו כל גדולי ירושלים מחזרים אחריה אבל היא נשתיירה אלמנה. אומר המספר, שכאשר רואים את תהילה חושבים שלא ראתה שעה קשה מימיה. עונה הרבנית שאפילו שעה טובה אחת לא ראתה תהילה מימיה וגם העני שמחזר על הפתחים לא היה מחליף צרותיו בצרותיה. כשמבקש המספר מהרבנית לספר לו עוד על תהילה היא מספרת שלתהילה הייתה בת שבערב חופתה ברחה אל המנזר. בעלה המיועד של אותה בת היה אביה של הרבנית. סיפור זה מלמד על סבלה הנורא של תהילה, משום שעבור אדם מאמין, באותה תקופה, התנצרות של הבת כמוה כמוות. ידוע שמשפחה שאיבדה בן או בת לטובת דת אחרת הייתה קוראת קריאה ויושבת שבעה. הפגישה השנייה בין החכם הירושלמי לבין המספר תקופה ארוכה המספר, שגר מחוץ לעיר העתיקה, אינו מבקר בעיר ירושלים. הוא מלווה תיירים שמגיעים לעיר וכשהתיירים עוזבים חוזר המספר ומסייר במקומות שהראה לתיירים. אומר המספר על ירושלים ,שעל אף שבתים חדשים אינם נבנים ונטיעות חדשות אינן ניטעות "אבל ירושלים עצמה מתחדשת והולכת, כל אימת שאני נכנס לעיר דומה היא עליי כחדשה". על אף מצבה העלוב של ירושלים המספר אוהב אותה ובכל יום היא כמו חדשה בעיניו. מעניינת ההקבלה שעולה בסיפור בין תהילה לבין ירושלים. כבר בפתיחה של הסיפור, כשמתאר המספר את תהילה, הוא יוצר הקבלה בין תהילה ובין ירושלים. הוא אומר על תהילה שהיא צדיקה וחיננית ועל ירושלים הוא אומר שהיא מפונקת שבעה-שמונה חודשים בימי שמש ואפילו בחורף השמש מבקשת לעמוד בתפקידה. תהילה אף היא מרבה לשבח את ירושלים והיא קדושה בעיניה על אף שהיא רואה יפה את מצבה של ירושלים, שהערבים השתלטו עליה. תהילה והמספר מסתכלים על ירושלים בצורה דומה, הם מבקרים את מצבה מצד אחד,אך מצד שני הם רואים את יופייה. כשהמספר אומר שירושלים מתחדשת והולכת דבריו מזכירים את התיאור של תהילה. באותו עמוד הוא אומר "אם איני טועה נתחדש בה דבר, שכל הימים הייתה יוצאת בלא מקל ובאותם הימים הייתה נשענת על מקל...". הסיפור רצוף מקבילות לשוניות בין ירושלים לתהילה מתוך רצון לחדד, להבליט, את קדושתה של ירושלים. כשפוגש המספר בירושלים את החכם הירושלמי הוא מרצה לפניו את כל מה שחידש באותם הימים ושוכח לספר לו שתהילה מבקשת לראותו. אשתו מזכירה לחכם את הבטחתו לתהילה. החכם, הדמות המשנית, מספר שתהילה היא בת מאה וארבע הוא מוסיף ואומר שייתכן שתהילה לא נמצאת בביתה משום שהיא כנראה עסוקה בעשיית מצוות. החכם, כמו הרבנית, ממלא שתי פונקציות של הדמות המשנית, האחת, הארת הדמות הראשית, השנייה, קידום העלילה. המחבר, בצורה עקיפה, מעביר ביקורת על החכם הירושלמי, שאותו חכם היה כל כך עסוק בלימוד תורה ששכח את הבטחתו לתהילה, כלומר מי שעסוק בלימוד תורה הוא לא בהכרח צדיק. שוב בסיפור עולה הניגוד בין הדמות של החכם הירושלמי, שעסוק בענייניו, לבין תהילה, שמקדישה את כול כולה לצורכי הציבור. בסיום של הפגישה הזאת מגיע המספר לחדרה של תהילה.

 

[morin1983]

המשך....

הפגישה בין המספר לתהילה בביתה של תהילה המספר מתאר את חדרה של תהילה. החדר קטן וקירותיו עבים ואלמלא מיטה קטנה וכד של חרס הוא היה מדמה את החדר לחדר תפילה. החדר הוא מטונימיה לתהילה עצמה. מטונימיה היא חלק שמייצג את השלם, כלומר החדר של תהילה מייצג את תהילה כולה. הקדושה של החדר היא הקדושה של תהילה עצמה. בולט ההבדל הברור בין חדר זה לחדרה של הרבנית, שדלתו מעוקמת ומעלותיו שבורות. תהילה מבקשת מן המספר שיעשה לה טובה, שיכתוב לה אגרת, כשהוא מוציא עט היא אומרת לו שהעט, כמו התנור המטולטל, הם חידושים חיובים של הדור החדש, אבל היא מעדיפה שהמכתב ייכתב בעט משלה ובנייר משלה. תהילה מתקשה לספר לשם מה יש לכתוב אגרת, היא מתעכבת על דברים צדדים כמו העט, הנייר, כתובת המקום והזמן. לאחר שהמספר כותב על הנייר את היום, פרשת השבוע והשנה ושהאיגרת נכתבת בירושלים, מבקשת תהילה מן המספר לבוא ביום שלמחרת, הסיבה הגלויה היא שתהילה עייפה אבל הסיבה האמיתית היא. שתהילה מתקשה להעלות את הזיכרון הכאוב של גורלה. שמתבקש להעלותו לצורך כתיבת האיגרת. הסיפור הפנימי תהילה מספרת. שבגיל אחת עשרה שידכו אותה לשרגא, שהיה חבר. ששיחק איתה בילדותה עד שגדל והתחיל ללמוד גמרא. בגיל אחת עשרה נכתבים התנאים ותהילה מאורסת לשרגא אלא שלפני החתונה מגלה אביה של תהילה ששרגא חסיד. באותה תקופה החסידות נחשבה לכת בזויה והחסידים נחשבו כלא שייכים לכלל ישראל (החסידות היא כת בתוך היהדות שמרדה ביהדות השמרנית והעמידה במרכז עבודת האל את הרגש והשמחה ולא את לימוד התורה, היא הדגישה שאפשר להגיע לאמונה גדולה יותר, אמיתית יותר, באמצעות הרגש). אבא של תהילה מבטל את השידוך ואינו מבקש מחילה משרגא. תהילה מדגישה "אף על פי שהיה אבא יודע שאם מבטלים שידוך צריכים לבקש מחילה מן הנעלב...". אחר כך אומרת שוב תהילה "שלא השגיח בדבר שהכול זהירים בו..." המעשה הזה הוא חטא שבעקבותיו תבוא סדרה של עונשים. תהילה משתדכת לאדם אחר ויולדת שלושה ילדים ולמרבה האירוניה המלמד ששוכר בעלה הוא חסיד שמביא את בעלה לעבור אל החסידות. שואלת תהילה את עצמה הכיצד זה אביה ריחק את שרגא בשביל חסידותו "והרי חתנך שנתת לי במקומו של שרגא עושה מעשה שרגא. אם לא בא הדבר לשם כפרת עוון איני יודעת לשם מה הוא בא...". תהילה מבינה שיש עקרון של שכר ועונש ובצורה מעודנת היא מבקרת את מעשיו של אביה. היא מדגישה שהדור השתנה ושהחסידים מקובלים בתוך היהדות ולכן כל מעשי אביה היו לשווא, כלומר כל המחלוקת בין הקבוצות בתוך היהדות הייתה מיותרת לחלוטין, מה גם שבהמשך נראה ששרגא הפך למתנגד. שני בניה של תהילה מתים. הבכור ראה אדם לבוש תכריכים כמת, נבהל ומת במוצאי שבת אחר ההבדלה ,שלושים יום קודם הנחת תפילין ומדגישה תהילה " ובמוצאי שבת אחר ההבדלה שלושים יום קודם שעמדתי להיכנס עם שרגא לחופה קרע אבא את התנאים..." תהילה מבוהלת ואומרת "ואפילו אין זה אלא מקרה הרי יש לערער בזה...". כשמת בנה השני אומרת תהילה לבעלה "אם לא נבקש מחילה משרגא סופה (של הבת) כסופם של אחיה...". בעלה של תהילה מחפש את שרגא ואינו מוצא אותו, אומרת תהילה "בגלל אותן הנסיעות תשש כוחו של בעלי והתחיל כוהה דם. פעם אחת נסע למקום שנסע וחלה ומת". מבחינתה של תהילה בניה ובעלה מתים בגלל שאביה לא ביקש מחילה משרגא. נשאלת השאלה מהי מידת האחריות של תהילה, כאישה בוגרת, ביחס לגורלה. התשובה לשאלה זו אינה מוחלטת. יש לתהילה אחריות אך היא מוגבלת, שהרי עשתה מאמצים למצוא את שרגא ולא מצאה אותו. לאחר מות בעלה תהילה מנהלת בהצלחה את עסקיו ומותירה את בתה לחסדיהם של המורות הנוכריות, בפירוש יש בדבריה של תהילה ביקורת עצמית, היא אומרת "לכאורה לא הייתה ביתי צריכה לי..."ההעדפה של תהילה את העסקים על פני השקעה בקשר עם הבת היחידה שנותרה לה, העובדה ששכרה מורות נוכריות לבת שלה, כל אלה הם הסיבה לבחירה הטראגית של הבת, לעזוב בערב החופה ולבחור ללכת למנזר. אין פרופורציה בין החטא של תהילה ואפילו חטאו של אביה לבין העונש שהיא מקבלת. מבחינה זאת תהילה היא דמות טראגית, אבל המספר אינו מציג עמדה חד משמעית ביחס למידת האחריות של תהילה על גורלה.

 

[morin1983]

המשך אחרון

החזרה לסיפור העלילה החיצוני בסיום הסיפור הסיפור תהילה בנוי משני מעגלים, המעגל החיצוני, שבמרכזו מערכת היחסים והמפגשים בין המספר לתהילה, והמעגל הפנימי, שבמרכזו סיפור חייה של תהילה. כמובן שהמספר הוא הדמות המקשרת בין שני הסיפורים, מכיוון שהוא כותב את האיגרת עבור תהילה הוא זוכה לשמוע את סיפור חייה ויחד איתו אנו, הקוראים, נחשפים לסיפור הפנימי. קשר נוסף לקשר ברמה העלילתית הוא קשר סיבתי. הסיפור הפנימי מעלה אפשרויות של העבר לתיאור של תהילה כפי שהוא מופיע בסיפור החיצוני. המספר שואל כיצד תהילה הגיעה לרמה כזאת של צדיקות ואמונה, הוא מעלה כאפשרות את התשובה שלתהילה היו חיים טובים ולכן היא יכולה לתת מעצמה לסביבה שלה, אופציה אחרת היא, שתהילה סבלה בעבר כפי שמספרות לנו דמויות המשנה האחרות, החכם הירושלמי והרבנית שאומרת שאפילו העני המחזר על הפתחים לא היה מחליף גורלו בגורלה. הסיפור הפנימי מציע לנו את התשובה, שמעלות דמויות המשנה, שתהילה סבלה בעברה והסבל שלה הוא תוצר של חטא. ייתכן שמעשיה של תהילה, צדיקותה, טוב ליבה, הם סוג של כפרה על החטא שחטא אביה, כשלא ביקש מחילה משרגא, והחטאים שחטאה הם שרק לאחר מות בנה השני חיפשה את שרגא כדי לבקש ממנו מחילה. ישנה פרשנות שמציעה לראות את החטא של תהילה כחטא של ניאוף רגשי, שעל אף שהייתה נשואה תהילה לאיש אחד אהבה איש אחר. פרשנות זו מסתמכת על האופן שבו מתארת תהילה את שרגא, גם העובדה שהיא מציינת את שמו כאשר שמו של בעלה חסר. נקודה נוספת שאפשר להעלות בהקשר זה, שחטאה של תהילה, כאשר בחרה להשקיע בעסקיה במקום בקשר עם הבת שלה. כל הפרשנויות האלה אפשריות בו זמנית. הסיפור אינו מציע מסקנה חד משמעית, הוא מתאר את החברה היהודית מתוך ביקורת קשה על הסכסוכים הפנימיים שבה אבל גם לדמות הראשית יש חלק באחריות לגורלה. היא לא רק כלי משחק במריבות בין החסידים למתנגדים. בתמונת הסיום חוזר המספר לחדרה של תהילה. יש כאן מעין מבנה מסגרת. הסיפור פותח במפגש עם תהילה ומסתיים במותה. המספר מבקש לפגוש אותה בשלב האחרון של חייה. התיאור של הדרך שבה הגיע המספר אל חדרה של תהילה, כשהחכם הירושלמי פוגש אותו הוא מחדש בפניו חידושים,מקביל לפתיחה של הסיפור, שוב מוזכר החכם הירושלמי שמהווה בהמשך מעין מתווך בין תהילה למספר. במשפטי הסיום של הסיפור מתואר החדר של תהילה כחדר תפילה, לאחר שנכתב כתב המחילה, תהילה כבר אינה בעלת חטא וכשהיא סוגרת את מעגל היחסים עם שרגא היא מסיימת את חייה.