[רוח בערבי הנחל]

מנסה להמשיך...

"אין בעד מה" מלמלתי בבלבול. עוד רגע של שתיקה מביכה. משהו בי לא נותן לי ללכת ממנה, אבל אני לא רוצה להיות חצופה ולהציק לה. "תשמעי, אני לא רוצה להציק לך, אבל זה כרטיס הביקור שלי, אם בכל זאת תהיי מעוניינת לדבר...את מוזמנת להתקשר אליי". מסרתי לה את הכרטיס ופניתי ללכת. איתיי הביט בי במבט משתאה מהצד, מנסה להבין את ההתנהגות המוזרה שנחתה על אשתו. הוא בטח חושב לעצמו שזו עוד אחת מההתנהגויות המוזרות שההורמונים המחורבנים האלו כופים עליי. אבל לא, לשם שינוי אני בטוחה שאלו לא ההורמונים. זה הרבה יותר חזק מזה. זו ההזדהות עם הרגש שרק מי שחווה אותו יבין על מה מדובר. נשקתי לאיתיי על השפתיים. "בוא נלך..."

 

[היידי אור]

ממשיכה

נכנסנו לאוטו המחניק, והתחלנו לנסוע. המחשבות לא הרפו ממני. לפתע הרגשתי שכל הקיבה שלי מתהפכת..."תעצור!" הצלחתי לצעוק לאיתי, ומיד הקאתי דרך החלון הפתוח. נתזי קיא מצחין עפו על השער שלי, ודלת האוטו התלכלכה. והבכי פרץ לפתע. אני מניחה שאני לא חזקה כמו שחשבתי, ואולי העבר לא ממש עבר... איתי עצר את האוטו בשוליי הכביש, ובלי לדבר הוציא גליל נייר וניקה אותי בעדינות שמאפיינת רק את מי שאוהב אותי במיוחד. איש שלי. יקר שלי. נתלתי על כתפו כאילו בלעדיו אטבע. "את רוצה שניסע הביתה"? שאל ברכות. "לא" עניתי לאחר היסוס "אני אהיה בסדר. בוא ניסע לתה"ש". האוטו גרגר בשקט, והשמיע שאגה כשאיתיי לחץ על הגז ונסענו משם....

 

[באאבו]

חייכתי אליה.

דיברנו עם העיניים. הסתכלתי על עניה הבוכיות וראיתי את שלי, לפני 20 שנה. קמתי רגע לאיתי וביקשתי ממנו שיסע הביתה. "אני אגיע עוד מעט במונית", אמרתי לו (חארם - כמה הוא יכול לחכות??

) "נעים מאד, נעמה" היא הציגה את עצמה. האישה שנראית כהכי חזקה שראיתי אי פעם, ניגבה את דמעותיה כמו ילדה קטנה שמתרצה. "נעים מאד, עניתי". שוב הצטערתי שפניתי אליה בלי להכיר אותה - "לא יכולתי להתעלם ממכתבך שראיתי אצל ד"ר רון". היא לא ענתה. רק נשמה נשימה עמוקה, לגמה מכוס הקפה שהגשתי לה והתחילה לספר: "לא היה חסר לי כלום", היא פתחה את דבריה. "התחתנתי עם אדם עשיר, מוצלח, איש העולם הגדול. ניהלתי משרד עו"ד, נסענו לחו"ל, כייפנו... רק דבר אחד לא הצלחתי להשיג - ילד! אני יודעת שבעיות פוריות אינן נדירות ועם המידע הרפואי והטכנולוגי שקיים (ובוודאי עם הכסף שלנו) - הייתי יכולה להשיג גם את זה, מהר מאד. אבל, הוא לא רצה לשמוע על הכיוון הזה וסירב לשתף פעולה. ללא ברירה, וללא ידיעתו - ניגשתי לבדיקות מקיפות. הכל התברר כתקין אצלי וידעתי שהבעיה היא אצלו. ואז, אז הגעתי לד"ר רון". היא עצרה לעוד כמה רגעים - לגמה שוב מכוס הקפה שלה והמשיכה בקול מייבב כמעה. "סיפרתי לו את סיפורי, ושאלתי אותו איך אפשר לדעת מה מצב הזרע ואיך בכלל אפשר להביא את בעלי לבדיקות. הפתרון שלו היה מפתיע. הרבה יותר ממה שחשבתי. 'מיטה חמימה בבית מלון עושה את העבודה הרבה יותר כייפית מהכסא הזה' הוא אמר לי, הצביע על כסא המטופלות שלו והוסיף - 'עם נתונים כמו שלי, אני מבטיח לך פתרון מהיר ואפילו בחינם'... כמו מטומטמת, שיכורה מהמחשבה שיהיה לי ילד - הסכמתי. התשובה הגיעה מהר - 2 הפסים במקל הביאו אותי לפסגות אושר שלא יכולתי לתאר. הכל היה מושלם. עד שבישרתי לבעלי. את מבינה, הגורל צוחק עלי - בעלי קשר את צינור הזרע שלו והפך עצמו עקר".

 

[באאבו]

רוח בערבי הנחל - כתבנו יחד...

מזל שלפחות זה לא מתנגש. (זהו? סיימת לנו את הסיפור?) האמת, כתבתי ארוך די מזמן ומכשפת הפורום העיפה את זה. ואז, כתבתי שוב - במקביל אליך.

 

[היידי אור]

וגם אני....

 

[באאבו]

פשוט לקח לי זמן מה לכתוב - ובזמן

הזה, אתן הספקתן להוסיף.

 

[שמחה על התמיכה]

כמה כשרונות.. וואוו, אפשר להמשיך?

ועכשיו אקפיץ

 

[פליאה 4]

כתבתי כבר שאיני כשרונית אבל אני במת

במתח ונהנית מאוד מהיצירה אז קדימה כל בעלות הכשרונות

 

[namshush11]

סיפור מדהים

ברגע שנעמה, אמרה את המילים האחרונות, היא פרצה בבכי קורע לב. לא ידעתי מה להגיד. אני, עם כל הקריירה שעשיתי בשליפת תגובות חדות ומושחזות, מצאתי את עצמי נטולת מילים. בכל זאת, חשבתי לעצמי, יש מצבים יותר קשים משלי.הבכי שלה קרע לי את הלב . לאט לאט התחלתי לעכל את מה שסיפרה לי. הוא ניצל אותה בצורה הבזויה ביותר. הוא לקח אישה במצב הכי רגיש שלה והשתמש בה לטובתו. והכי גרוע - לא ידע להתמודד עם התוצאות. הבנתי שההתנהגות האכזרית שלו אליי היא רק אחת משרשרת. הראש הסתחרר לי. הבחילה עוד לא עזבה אותי לגמרי וכל ההתרגשות מהאירועים הפכה את בטני שוב ושוב. אבל המחשבה נשארה בהירה. אני לא אתן לעוד נשים להיפגע. אני אדאג שזו תהיה האישה האחרונה שתיפול בפח שלו. נעמה - אמרתי לה - יש לי רעיון...

 

[ש נ ט י פ י]

ממשיכה...

הצעתי לה לפוצץ את העניין ובגדול. להרוס לו את הקריירה. להרוס לו את החיים. להרוס לו את הנישואים. מגיע לו. נעמה נראתה מעוניינת והפסיקה לייבב. הרמתי טלפון לסתיו, מכרה ותיקה, עיתונאית באחד העיתונים היומיים הגדולים בארץ וסיפרתי לה את הסיפור בגדול, בלי שמות. מיותר לציין את ההתלהבות שהיא הביעה. נעמה הסכימה ובלבד ששמה לא יפורסם. אנחנו נכיר אותה אח"כ בשם נ'. נ' הודתה לי על כוס הקפה, שילמה עלי (עו"ד או לא?) החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו עד הפגישה הבאה עם סתיו. נכנסתי למונית ונסעתי לתל השומר לבדיקה המיוחלת. ושוב אני בחדר המתנה... בנות חדשות... המתנה מעיקה...

 

[ש נ ט י פ י]

מקפיצה להמשך הסיפור...

 

[פליאה 4]

היכן כושר הכתיבה שלכן נעלם?

מ ק פ י צ ה

 

[טלי אבג]

מקפיצה,,

כי אני במתח. איפה כל המוכשרות שלנו. תגמרו עניין- אני לא נרדמת בלילה. והסיפור כבר בעמ' 3.