רוח בערבי הנחל
New member
מנסה להמשיך...
"אין בעד מה" מלמלתי בבלבול. עוד רגע של שתיקה מביכה. משהו בי לא נותן לי ללכת ממנה, אבל אני לא רוצה להיות חצופה ולהציק לה. "תשמעי, אני לא רוצה להציק לך, אבל זה כרטיס הביקור שלי, אם בכל זאת תהיי מעוניינת לדבר...את מוזמנת להתקשר אליי". מסרתי לה את הכרטיס ופניתי ללכת. איתיי הביט בי במבט משתאה מהצד, מנסה להבין את ההתנהגות המוזרה שנחתה על אשתו. הוא בטח חושב לעצמו שזו עוד אחת מההתנהגויות המוזרות שההורמונים המחורבנים האלו כופים עליי. אבל לא, לשם שינוי אני בטוחה שאלו לא ההורמונים. זה הרבה יותר חזק מזה. זו ההזדהות עם הרגש שרק מי שחווה אותו יבין על מה מדובר. נשקתי לאיתיי על השפתיים. "בוא נלך..."
"אין בעד מה" מלמלתי בבלבול. עוד רגע של שתיקה מביכה. משהו בי לא נותן לי ללכת ממנה, אבל אני לא רוצה להיות חצופה ולהציק לה. "תשמעי, אני לא רוצה להציק לך, אבל זה כרטיס הביקור שלי, אם בכל זאת תהיי מעוניינת לדבר...את מוזמנת להתקשר אליי". מסרתי לה את הכרטיס ופניתי ללכת. איתיי הביט בי במבט משתאה מהצד, מנסה להבין את ההתנהגות המוזרה שנחתה על אשתו. הוא בטח חושב לעצמו שזו עוד אחת מההתנהגויות המוזרות שההורמונים המחורבנים האלו כופים עליי. אבל לא, לשם שינוי אני בטוחה שאלו לא ההורמונים. זה הרבה יותר חזק מזה. זו ההזדהות עם הרגש שרק מי שחווה אותו יבין על מה מדובר. נשקתי לאיתיי על השפתיים. "בוא נלך..."