איפה הוא ואיפה MWS.
הפעם- נתנו לטאריה את כל הכח. ליריקה, מלודיה, והפקה- הכל היא. ובהחלט מרגישים- הבחורה תותחית-על. איזה הבדל... אני מרוצה. הדבר שהכי בלט לי זה שהדיסק כיפי, עוצמתי ו"קצבי", ועדיין... מאוד מרגש, אמיתי. הקול שלה מתלבש על כל שיר "כמו כפפה", וההפקה המוזיקאלית מאוד מושקעת עד לפרט האחרון. הכל מתוקתק ומדוייק. בהחלט ניתן להרגיש שהיא שפכה את כל-כולה על הדיסק הזה. שירים בולטים באופן חיובי: Anteroom Of Death השיא של הדיסק לדעתי. כל המשחקי קולות, פשוט קטע גדול (ואמיץ). I Feel Immortal בלדה רדיו-פרנדלית מעולה. In For A Kill מאז ששמענו אותו לפני שנה, הוא תפס אותי. והקטע בסוף שהיא חוזרת על המשפט "youre in for a kill!", רצח לי את הלב. קטע ענק. Underneath- הליריקה קצת נדושה... ופשוטה למדי. אבל המלודיה פשוט המיסה אותי. אח, איזה קול יפייפה. Little Lies- משום מה חשבתי שהוא יהיה אבנסנס\ווית'ין, משמע ממוחזר ומעפן. אבל הוא אחד השירים הקצביים הטובים של הדיסק. פשוט ממכר. העבודה של הגיטרות וההפקה הכללית פשוטת פנטסטית (ואני לא אומר פנטסטית לעולם). Crimson Deep- השיר הכי טוב של הדיסק אחרי השיר הראשון. ז"א, פתיחה וסגירה מושלמת של הדיסק. הסוף שלו... טפו טפו חמסה חמסה, איזה קול. נקודה חלשה לדיסק- השיר The Archive Of Lost Dreams. פשוט לא הבנתי למה הוא נכנס לדיסק ולא השיר NAIAD. למרות שיש בין הרגש אבל לא מין הצורך (חהחה, שנינות). פספסוס: השיר NAIAD. פשוט שיר יפייפיה ומעולה.מאוד מיסתורי, אפל, מרגש, עוצמתי. במיוחד מדקה 4:20, שם השיר באמת מתחיל להיות (באנגלית זה נשמע יותר טוב). בקיצור, טאריה, כל הכבוד על האצבע המשולשת שזרקת לכל אלו שלכלכו. כבוד על האומץ, נחישות, אמביציה ומה לא.