טוב,
זה היה... מוזר. פחות מוזר ממה שאטנלטיס נראתה לי בפעם הראשונה, אבל עדין, מוזר. אני צריכה להתרגל לזה, נראה לי. אז מה היה לי להגיד על הפרק הזה: קודם כל, וולטר פותח את הפרק! (גם מיטשל, אבל הוא לא נחשב.
). ושמתם לב שהוא רס"ל וולטר הרימן, ולא סתם סמל (כמו שלנדרי קורא לו)? כתוביות פתיחה חדשות - עם חור-תולעת לא קשור מאטלנטיס.
אה, ואני עדין לא מבינה למה רק לשאנקס מזכירים בכתוביות את "as Daniel Jackson", ולאחרים לא. ולאן נעלם המסך הרחב? ומה זה הזקן הזה של דניאל? למיטשל יש קול קצת מעצבן, אבל לא מעצבן כמו ולה. אני לא יודעת למה, אבל היא מעצבנת אותי. רגעים נדירים של ג'ק בפרק (היה עצוב לראות אותו רק בכתוביות האורחים...). מצחיק לראות אותו משחק שחמט. בו ברידג'ס מזכיר לי כל הזמן את הדמות שהוא שִחק בסרט "איש חלל" ("Rocketman", למי שמכיר), משום מה. "People call me Dave"... ועכשו זה "גוואולד" בכתוביות. וזאת לא עליזה בן-מוחה, אלא אודי אילת, משום מה. גם קרטר בקושי מופיעה. הרגע הבנתי שאולי זה בגלל ההריון. הדבר שהכי אהבתי בפרק (אם לא הדבר היחיד
) זה הרעיון של הארתוריאנה, וההתיחסות למרלין ושות'. אה, כן, וזה היה אחד הפרקים שנגמרו עם "המשך יבוא" בנקודה ההזויה ביותר.