אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אשת השבוע שלנו
- פותח הנושא סוכריה על מקל
- פורסם בתאריך
מ א י ה ועוד3
New member
מתפרצת עם סיפור קטן, שכבר סיפרתי
לבאאבו במפגש של הזכות להורות: כשילדתי, נולדו באותו היום בליס עוד 4 זוגות תאומים. באופן טבעי, התעניינתי מי עברה מה: מי הגרילה קיסרי, למי התאומים הגדולים ביותר ובאיזה שבוע היא ילדה. הזוכה היתה אשה שילדה זוג תאומים בשבוע 38, בקיסרי. כל אחד מעל 3.2 ק"ג, ממש ענקים. במשך כמה ימים ששהיתי שם, בכל פעם שניגשתי לתינוקיה ראיתי את אחד התינוקות שלה. התחלתי להסתקרן איך היא נראית, כי היה נראה לי שאנחנו חולפות זו על פני זו במסדרונות כל הזמן. בסוף הגעתי פעם אחת לחדר ההנקה עם הוילונות, וגיליתי שם את אחת העריסות "שלה" ריקה, והתיישבתי בכוונה בתא לפניה. היא דיברה בפלאפון, וסיפרה כנראה לקרובת משפחה רחוקה איך זה ללדת תאומים. הזדהתי כל כך עם מה שהיא אמרה ("איך זה להניק שניים? קודם אחד ואחר כך השני, ואף אחד לא נרדם על הציצי" ותשובות לכל השאלות כמו איך הגבת כשגילית שזה תאומים, מה בעלך אמר ואיפה הם ישנו בבית). הבנתי שזו לא הלידה הראשונה שלה, אבל היה לה קול די צעיר. כשהיא יצאה מהתא היא נראתה לי בת 35 בערך, בחורה יפה מאד עם כיסוי ראש. היא סיפרה לי שזו הלידה השמינית שלה (!). אחר כך ראיתי אותה עם בעלה בשעות הביקור, ועם משהו כמו 5 מהילדים שלהם, אחד מהם גבוה ממנה בראש. הם היו דתיים מאד, לפי דעתי. בעלה לבש ביגוד שחור אבל אני לא חושבת שהם היו חרדיים (אל תסמכי על דעתי, אני לא מהמבינים). ואז חשבתי איך מישהי כזו, שברחוב לעולם לא הייתי פונה אליה, בגלל הפרשי הגיל והמקום בחיים, יכולה לדבר ממש מגרוני. איך ההורות שנכספתי אליה (ובצדק!) במשך שלוש השנים ההן מביאה את כולנו לאותו מכנה משותף ומשילה מאיתנו את כל הדברים החיצוניים האלה, שהרי היא הדבר הכי בסיסי שיש. לכן לא מפתיע אותי שבפורומים שלנו מתגמדים אספקטים אחרים בחיים לעומת ההורות והרצון להיות הורים. אני נהנית לקרוא דעות אחרות בפורום, דעות שלעולם לא הייתי נכספת אליהן אחרת. מבחינה מסוימת, אולי זה התעניינות אנתרופולוגית, תסלחו לי על הביטוי, אבל מרתק אותי לשמוע איך הדברים מתנהלים שונה אצלכם ואיפה הם ב-ד-י-ו-ק אותו הדבר. ותוליק, אני מקוה לפגוש אותך ואת שמש פעם, כי אני אוהבת לקרוא את מה שאתן כותבות וכן, אני סקרנית לראות איך אתן נראות במציאות (לא לבדוק האם אתן דוסיות באמת, אלא לקשר פנים לכתיבה).
לבאאבו במפגש של הזכות להורות: כשילדתי, נולדו באותו היום בליס עוד 4 זוגות תאומים. באופן טבעי, התעניינתי מי עברה מה: מי הגרילה קיסרי, למי התאומים הגדולים ביותר ובאיזה שבוע היא ילדה. הזוכה היתה אשה שילדה זוג תאומים בשבוע 38, בקיסרי. כל אחד מעל 3.2 ק"ג, ממש ענקים. במשך כמה ימים ששהיתי שם, בכל פעם שניגשתי לתינוקיה ראיתי את אחד התינוקות שלה. התחלתי להסתקרן איך היא נראית, כי היה נראה לי שאנחנו חולפות זו על פני זו במסדרונות כל הזמן. בסוף הגעתי פעם אחת לחדר ההנקה עם הוילונות, וגיליתי שם את אחת העריסות "שלה" ריקה, והתיישבתי בכוונה בתא לפניה. היא דיברה בפלאפון, וסיפרה כנראה לקרובת משפחה רחוקה איך זה ללדת תאומים. הזדהתי כל כך עם מה שהיא אמרה ("איך זה להניק שניים? קודם אחד ואחר כך השני, ואף אחד לא נרדם על הציצי" ותשובות לכל השאלות כמו איך הגבת כשגילית שזה תאומים, מה בעלך אמר ואיפה הם ישנו בבית). הבנתי שזו לא הלידה הראשונה שלה, אבל היה לה קול די צעיר. כשהיא יצאה מהתא היא נראתה לי בת 35 בערך, בחורה יפה מאד עם כיסוי ראש. היא סיפרה לי שזו הלידה השמינית שלה (!). אחר כך ראיתי אותה עם בעלה בשעות הביקור, ועם משהו כמו 5 מהילדים שלהם, אחד מהם גבוה ממנה בראש. הם היו דתיים מאד, לפי דעתי. בעלה לבש ביגוד שחור אבל אני לא חושבת שהם היו חרדיים (אל תסמכי על דעתי, אני לא מהמבינים). ואז חשבתי איך מישהי כזו, שברחוב לעולם לא הייתי פונה אליה, בגלל הפרשי הגיל והמקום בחיים, יכולה לדבר ממש מגרוני. איך ההורות שנכספתי אליה (ובצדק!) במשך שלוש השנים ההן מביאה את כולנו לאותו מכנה משותף ומשילה מאיתנו את כל הדברים החיצוניים האלה, שהרי היא הדבר הכי בסיסי שיש. לכן לא מפתיע אותי שבפורומים שלנו מתגמדים אספקטים אחרים בחיים לעומת ההורות והרצון להיות הורים. אני נהנית לקרוא דעות אחרות בפורום, דעות שלעולם לא הייתי נכספת אליהן אחרת. מבחינה מסוימת, אולי זה התעניינות אנתרופולוגית, תסלחו לי על הביטוי, אבל מרתק אותי לשמוע איך הדברים מתנהלים שונה אצלכם ואיפה הם ב-ד-י-ו-ק אותו הדבר. ותוליק, אני מקוה לפגוש אותך ואת שמש פעם, כי אני אוהבת לקרוא את מה שאתן כותבות וכן, אני סקרנית לראות איך אתן נראות במציאות (לא לבדוק האם אתן דוסיות באמת, אלא לקשר פנים לכתיבה).
זו לא תעודת עניות!
יש משהו יפה לדעתי באנונימיות, ביחוד בחברה שלנו. תדעי לך שיש הרבה שאלות שנאי די מתביישת לשאול כי אני יודעת שאת ועוד כמה מכירות אותי קצת יותר בפירוט מאחרים בפורום (ואני מדברת כמובן רק על שיחות טלפון ומסרים אישיים) אני חוששת איך תגיבו, ומה תחשבי עלי. יש משהו טוב במרחק הזה, שאני מודה שהוא קצת אשמתי. לקח המון זמן עד שאמרתי לשמולה דאז את שמי האמיתי למרות שעל הפעם הראשונה או השניה שדיברנו היא בקשה לדעת אותו. אני חושבת שהיא הבינה למה אני עוד לא מספרת. אני חושבת שכמו לחברה חדשה את לא מספרת על ההתחלה דברים מאוד אינטימיים אלא זה מתפתח - ברשת ישנן דרגות התפתחות אחרות, וזה לא סותר את הקרבה שנוצרת
יש משהו יפה לדעתי באנונימיות, ביחוד בחברה שלנו. תדעי לך שיש הרבה שאלות שנאי די מתביישת לשאול כי אני יודעת שאת ועוד כמה מכירות אותי קצת יותר בפירוט מאחרים בפורום (ואני מדברת כמובן רק על שיחות טלפון ומסרים אישיים) אני חוששת איך תגיבו, ומה תחשבי עלי. יש משהו טוב במרחק הזה, שאני מודה שהוא קצת אשמתי. לקח המון זמן עד שאמרתי לשמולה דאז את שמי האמיתי למרות שעל הפעם הראשונה או השניה שדיברנו היא בקשה לדעת אותו. אני חושבת שהיא הבינה למה אני עוד לא מספרת. אני חושבת שכמו לחברה חדשה את לא מספרת על ההתחלה דברים מאוד אינטימיים אלא זה מתפתח - ברשת ישנן דרגות התפתחות אחרות, וזה לא סותר את הקרבה שנוצרת
כ פ ת ו ר ו פ ר ח
New member
גם לי זה קרה
ביום שנותחתי נותחו עוד 5 או 6 בנות (לאחת מהן זה היה הניתוח החמישי!). למחרת ישבתי בחדר הנקה והנקתי. מולי ישבה בחורה חרדית שנותחה כשעה לפני והניקה. היינו רק שתינו בחדר והתחלנו לדבר. היא סיפרה לי שזהו ילדה השישי, והניתוח השלישי. היא תארה מאוד בפרוט מה היא מרגישה בזמן ההנקה. אמרתי לה שאני בקושי מרגישה (את ההתכווצויות ברחם). והיא אמרה לי חכי, בלידה השנייה כבר תרגישי... וככה המשכנו לשוחח שיחת בנות. שיחה שלא היתה מתקיימת ביננו בשום מקום וסיטואציה אחרת.
ביום שנותחתי נותחו עוד 5 או 6 בנות (לאחת מהן זה היה הניתוח החמישי!). למחרת ישבתי בחדר הנקה והנקתי. מולי ישבה בחורה חרדית שנותחה כשעה לפני והניקה. היינו רק שתינו בחדר והתחלנו לדבר. היא סיפרה לי שזהו ילדה השישי, והניתוח השלישי. היא תארה מאוד בפרוט מה היא מרגישה בזמן ההנקה. אמרתי לה שאני בקושי מרגישה (את ההתכווצויות ברחם). והיא אמרה לי חכי, בלידה השנייה כבר תרגישי... וככה המשכנו לשוחח שיחת בנות. שיחה שלא היתה מתקיימת ביננו בשום מקום וסיטואציה אחרת.
שירלי של השלושה
New member
../images/Emo45.gif ואני ממשיכה למצוא זמן כדי
לקרוא את הראיון המענין הזה...
לקרוא את הראיון המענין הזה...
ליאור של חנה
New member
בטח שיש
אבל היא לא מתחרה בנפחה בקליקה המקבילה שיש בפורום פוריות (ולא רק בתפוז) אבל זו קליקה במובן של איתור דימיון על בסיס מכנה משותף רחב וחייב לציין כאן שוב את הערכתי על הדברים המעניינים שנכתבו בשרשרת ברית המילה
אבל היא לא מתחרה בנפחה בקליקה המקבילה שיש בפורום פוריות (ולא רק בתפוז) אבל זו קליקה במובן של איתור דימיון על בסיס מכנה משותף רחב וחייב לציין כאן שוב את הערכתי על הדברים המעניינים שנכתבו בשרשרת ברית המילה
על כל שאלה בנפרד , התשובות ארוכות
1. איך הכרנו- כשהמדורות בוערות, הכוכבים נוצצים ולחש הגחלים מתפצפץ. מספרים זקני השבט את סיפור ההכרות שלי עם האיש. איך אספר זאת בלי שמכל בית בישראל תפרוץ זעקת הכרות? הרי נערות צעירות לפני דייט ראשון מספרות בעיניים נוצצות זו לזו איך ניצלה תוליק בת חתול מגורל הפגישות העוורות האופייני כל כך לבנות חוגה. גברברים חיוורים מסיחים מאחורי הגמרא על אומץ ליבו של אחד מהם שקנה את עולמו ואת אישתו כמו שנאמר: "המעז מנצח" אשנה קצת פרטים אבל הבסיס יהיה אותו בסיס. לאחר השירות עבדתי עם נערות אי שם בארץ, לקראת אמצע השנה יצאנו לסמינר יום שישי טיול ושבת הרצאות. האיש, הגיע לאחר תחנונים מצד האחראית, חולה, עייף ורק רוצה הביתה - אבל הסבירו לו כמה שחשוב לתמוך בסוג זה של אוכלוסיה - אז הוא מגייס את כל כוחותיו ומכין דפים עם תמונות וציורים. מה לעשות שהוא לא יודע לצייר? הוא פונה לאחת המדריכות ש(טוענת שהיא)כן יודעת. והיא מציירת לו תינוק. אחרי זה היא עולה בצעקות לחדר שלה "עשיתי תינוק לערן!!!" כל אותה שבת הוא לא מוריד ממנה את העיניים, יודע רק את שמה הפרטי (תוליק בשבילכן) והוגה בה בליבו הסוער וה...קצת מאוהב. שבועיים אחרי זה מגיע למקום העבודה שלי מכתב. רק השם שלי עליו ולא יותר לא שם משפחה, לא סימן מזהה ו... טוב אתן כבר מכירות את כישרון הכתיבה של האיש שלי... איך אפשר לומר לא למילים כל כך יפות, לרגישות ולשירה שמתנגנת אלי מהכתוב. פגישה אחת מובילה לעוד אחת, ואז אני מגלה שגם אני... עשרה חודשים אח"כ התחתנו.
1. איך הכרנו- כשהמדורות בוערות, הכוכבים נוצצים ולחש הגחלים מתפצפץ. מספרים זקני השבט את סיפור ההכרות שלי עם האיש. איך אספר זאת בלי שמכל בית בישראל תפרוץ זעקת הכרות? הרי נערות צעירות לפני דייט ראשון מספרות בעיניים נוצצות זו לזו איך ניצלה תוליק בת חתול מגורל הפגישות העוורות האופייני כל כך לבנות חוגה. גברברים חיוורים מסיחים מאחורי הגמרא על אומץ ליבו של אחד מהם שקנה את עולמו ואת אישתו כמו שנאמר: "המעז מנצח" אשנה קצת פרטים אבל הבסיס יהיה אותו בסיס. לאחר השירות עבדתי עם נערות אי שם בארץ, לקראת אמצע השנה יצאנו לסמינר יום שישי טיול ושבת הרצאות. האיש, הגיע לאחר תחנונים מצד האחראית, חולה, עייף ורק רוצה הביתה - אבל הסבירו לו כמה שחשוב לתמוך בסוג זה של אוכלוסיה - אז הוא מגייס את כל כוחותיו ומכין דפים עם תמונות וציורים. מה לעשות שהוא לא יודע לצייר? הוא פונה לאחת המדריכות ש(טוענת שהיא)כן יודעת. והיא מציירת לו תינוק. אחרי זה היא עולה בצעקות לחדר שלה "עשיתי תינוק לערן!!!" כל אותה שבת הוא לא מוריד ממנה את העיניים, יודע רק את שמה הפרטי (תוליק בשבילכן) והוגה בה בליבו הסוער וה...קצת מאוהב. שבועיים אחרי זה מגיע למקום העבודה שלי מכתב. רק השם שלי עליו ולא יותר לא שם משפחה, לא סימן מזהה ו... טוב אתן כבר מכירות את כישרון הכתיבה של האיש שלי... איך אפשר לומר לא למילים כל כך יפות, לרגישות ולשירה שמתנגנת אלי מהכתוב. פגישה אחת מובילה לעוד אחת, ואז אני מגלה שגם אני... עשרה חודשים אח"כ התחתנו.
למה שחר*? והמרחק מההורים שלי
למה שחר. פשוט מאוד כי אצלנו קמים עם שחר, אוכלים עם שחר וגם הולכים לישון - עם שחר... סתם. אצלנו בעדה נהוג לחכות עם שמה של הבת עד שהיא בת חודש ואז נותנים שם. כל החודש התווכחנו. ערן רצה שחר ואני רציתי ... שם אחר. מי ניצח? אני אבל הכינוי שלה ברשת הוא שחר* המרחק. נגעת בנקודה כואבת מאוד. למי שלא יודע אני גרה כמעט 250 ק"מ מההורים שלי. ככה זה יצא וזו לא ממש בחירה שלי. עד ששחר נולדה זה היה קשה, כי אני מאוד קשורה אליהם. כשהיא נולדה זה כבר הפך כמעט בלתי אפשרי. ההורים שלי מגיעים פחות או יותר כל שבוע לראות את שחר*. ולא משנה להם כמה שהנסיעה מייגעת - הם פשוט התאהבו בה (עד כדי כך שבהתחלה כשהיינו נכנסות לבית הם היו ממש מתנפלים עליה, לוקחים לי אותה מהידייים וצועקים ש-חר!!! ורק אחרי שנישקו וחיבקו מישהו היה נזכר לומר גם לי שלום...) מפליא אותי ממש לראות איזה קשר מדהים נוצר בינהם, ביחוד עם אבא שלי. הוא מאוהב בה והיא בו. הוא בנה לה פינת חי ואת כל הגעגועים שבערו בו הוא תיעל לשם, כל האנרגיות והאהבה מופגנות שם לראווה. שחר* היא הילדה היחידה בארץ שבגיל חצי שנה כבר היתה בעלת ארנבים, ארנבונים, תרנגולים ואפרוחים וגם זוג יונים שעובדות ממש עכשיו על הרחבת המשפחה. השבת היינו שם ומה אני אגיד? הרגשנו קצת מאויימים אפילו. הילדה שלי, שלא הולכת לאף אחד ורק אותי היא אוהבת (לפחות כיום) הלכה ממני מרצונה החופשי לאבא שלי. ממש הושיטה ידיים! הם פשוט מעריצים אחד את השני. אז זהו. זה לא קל . אפילו קשה. צריך להשקיע ולסוע המון (אבא שלי אפילו הציע , כצעד נואש, להתקין אצלינו בבית מצלמת אינטרנט שתלווה אותה בכל מה שהיא עושה כדי שלא יפסידו...)והם לא בוחלים בכל הטריקים הפולניים כדי ללחוץ עלינו להגיע שוב ושוב. אבל זה כיף לראות את זה. איך שהם אוהבים אותה וקשורים אליה. במידה כלשהי זה קצת מחזק את התחושה שלי מלפני ההריון (אם מישהי זוכרת כתבתי על זה בזמנו בפוריות) שלפעמים נדמה שכל ההשגים שלי, וכל ההפתעות והמסיבות והדברים שאני עושה בשביל המשפחה שלי - שקולים נגד תינוק אחד. חלק מהתחושה הכבדה שהסתובבתי איתה במהלך הטיפולים היה גם (לא רק כמובן) כי לא "סיפקתי" את הסחורה.
למה שחר. פשוט מאוד כי אצלנו קמים עם שחר, אוכלים עם שחר וגם הולכים לישון - עם שחר... סתם. אצלנו בעדה נהוג לחכות עם שמה של הבת עד שהיא בת חודש ואז נותנים שם. כל החודש התווכחנו. ערן רצה שחר ואני רציתי ... שם אחר. מי ניצח? אני אבל הכינוי שלה ברשת הוא שחר* המרחק. נגעת בנקודה כואבת מאוד. למי שלא יודע אני גרה כמעט 250 ק"מ מההורים שלי. ככה זה יצא וזו לא ממש בחירה שלי. עד ששחר נולדה זה היה קשה, כי אני מאוד קשורה אליהם. כשהיא נולדה זה כבר הפך כמעט בלתי אפשרי. ההורים שלי מגיעים פחות או יותר כל שבוע לראות את שחר*. ולא משנה להם כמה שהנסיעה מייגעת - הם פשוט התאהבו בה (עד כדי כך שבהתחלה כשהיינו נכנסות לבית הם היו ממש מתנפלים עליה, לוקחים לי אותה מהידייים וצועקים ש-חר!!! ורק אחרי שנישקו וחיבקו מישהו היה נזכר לומר גם לי שלום...) מפליא אותי ממש לראות איזה קשר מדהים נוצר בינהם, ביחוד עם אבא שלי. הוא מאוהב בה והיא בו. הוא בנה לה פינת חי ואת כל הגעגועים שבערו בו הוא תיעל לשם, כל האנרגיות והאהבה מופגנות שם לראווה. שחר* היא הילדה היחידה בארץ שבגיל חצי שנה כבר היתה בעלת ארנבים, ארנבונים, תרנגולים ואפרוחים וגם זוג יונים שעובדות ממש עכשיו על הרחבת המשפחה. השבת היינו שם ומה אני אגיד? הרגשנו קצת מאויימים אפילו. הילדה שלי, שלא הולכת לאף אחד ורק אותי היא אוהבת (לפחות כיום) הלכה ממני מרצונה החופשי לאבא שלי. ממש הושיטה ידיים! הם פשוט מעריצים אחד את השני. אז זהו. זה לא קל . אפילו קשה. צריך להשקיע ולסוע המון (אבא שלי אפילו הציע , כצעד נואש, להתקין אצלינו בבית מצלמת אינטרנט שתלווה אותה בכל מה שהיא עושה כדי שלא יפסידו...)והם לא בוחלים בכל הטריקים הפולניים כדי ללחוץ עלינו להגיע שוב ושוב. אבל זה כיף לראות את זה. איך שהם אוהבים אותה וקשורים אליה. במידה כלשהי זה קצת מחזק את התחושה שלי מלפני ההריון (אם מישהי זוכרת כתבתי על זה בזמנו בפוריות) שלפעמים נדמה שכל ההשגים שלי, וכל ההפתעות והמסיבות והדברים שאני עושה בשביל המשפחה שלי - שקולים נגד תינוק אחד. חלק מהתחושה הכבדה שהסתובבתי איתה במהלך הטיפולים היה גם (לא רק כמובן) כי לא "סיפקתי" את הסחורה.
כ פ ת ו ר ו פ ר ח
New member
תוליק, יש לי שאלה בעניין ארנבים
האם התייעצת עם רופא ילדים באיזה גיל אפשר לחשוף תינוק לארנבים? גם לנו יש (במרפסת, ודלת הזכוכית סגורה כל הזמן, כך שהכפתור תוכל רק לראות אותם) ואני קצת חוששת, כי למרות שהם מקפידים על נקיונם האישי, הם חיים בסביבה מאוד מלוכלכת.
האם התייעצת עם רופא ילדים באיזה גיל אפשר לחשוף תינוק לארנבים? גם לנו יש (במרפסת, ודלת הזכוכית סגורה כל הזמן, כך שהכפתור תוכל רק לראות אותם) ואני קצת חוששת, כי למרות שהם מקפידים על נקיונם האישי, הם חיים בסביבה מאוד מלוכלכת.
כשגרים במושב
חלק מהחיים זה בעלי חיים. אפילו לא חשבתי לבדוק אצל רופא. היא אמנם לא זוחלת בתוך הפינת חי כי זה לא הגייני בעליל אבל היא מושיטה יד לארנבונים ולא חשבנו להרחיק אותה. ממש כמו שהיא קוראת לפרות ויושבת על הגדר שמקיפה את הרפת (כשהיא בידיים שלנו כמובן). שוב, זה חלק טבעי מהחיים במושב. לי למשל מעולם לא ניתן הסבר רישמי לשאלה כיצד באים ילדים לעולם. גם לא הייתי צריכה לשאול. מילים כמו "הכלבה מיוחמת" "המזריע יבוא היום" וכדומה היו שגורים על פינו כבר מגיל מאוד צעיר (אני מדברת על גן אפילו) ודי ידענו ברמות אלו ואחרות מה זה אומר.(ככה שכשהלכתי להזרעה לא היה צריך להסביר לי כלום) באמת יש לנו ויכוח די נוקב עם האיש לגבי איך נסביר כשיגיע הזמן לשחר* את עובדות החיים, אני טוענת שזה צריך להיות טבעי, על כל שאלה תשובה לא משנה באיזה גיל, והוא טוען שיש לחכות לגיל קצת יותר מבוגר (ההורים שלו שמו לו ספר על המדף מתוך מחשבה שכשיהיה מוכן - ימצא אותו ואני מאוד לא בגישה הזו) הדילמה מן הסתם תבוא על פתרונה כשחר תבלה שבוע בחופש הגדול אצל הוריי ואז כבר אבא שלי יסביר לה הכל - כולל הכל על החיות במשק.
חלק מהחיים זה בעלי חיים. אפילו לא חשבתי לבדוק אצל רופא. היא אמנם לא זוחלת בתוך הפינת חי כי זה לא הגייני בעליל אבל היא מושיטה יד לארנבונים ולא חשבנו להרחיק אותה. ממש כמו שהיא קוראת לפרות ויושבת על הגדר שמקיפה את הרפת (כשהיא בידיים שלנו כמובן). שוב, זה חלק טבעי מהחיים במושב. לי למשל מעולם לא ניתן הסבר רישמי לשאלה כיצד באים ילדים לעולם. גם לא הייתי צריכה לשאול. מילים כמו "הכלבה מיוחמת" "המזריע יבוא היום" וכדומה היו שגורים על פינו כבר מגיל מאוד צעיר (אני מדברת על גן אפילו) ודי ידענו ברמות אלו ואחרות מה זה אומר.(ככה שכשהלכתי להזרעה לא היה צריך להסביר לי כלום) באמת יש לנו ויכוח די נוקב עם האיש לגבי איך נסביר כשיגיע הזמן לשחר* את עובדות החיים, אני טוענת שזה צריך להיות טבעי, על כל שאלה תשובה לא משנה באיזה גיל, והוא טוען שיש לחכות לגיל קצת יותר מבוגר (ההורים שלו שמו לו ספר על המדף מתוך מחשבה שכשיהיה מוכן - ימצא אותו ואני מאוד לא בגישה הזו) הדילמה מן הסתם תבוא על פתרונה כשחר תבלה שבוע בחופש הגדול אצל הוריי ואז כבר אבא שלי יסביר לה הכל - כולל הכל על החיות במשק.
כ פ ת ו ר ו פ ר ח
New member
גם אני מרגישה ככה, אלמוג
אולי בגלל זה גם לא בוער לי לחזור לעבודה. כי הדבר הכי חשוב נמצא בבית.
אולי בגלל זה גם לא בוער לי לחזור לעבודה. כי הדבר הכי חשוב נמצא בבית.
כל כך מזדהה../images/Emo70.gif
גם יערה כזו - לא כל כך הולכת לאחרים - אבל אם אמא שלי באיזור - היא פשוט רצה אליה - ואני ממש - אבל ממש לא חשובה..... לפעמים זה אפילו דוקר קצת בלב..... וגם הורי גרים רחוק רחוק ממני - יותר משעתיים נסיעה.... כלומר - אנחנו בערך באותו מצב.... גם הורי כמעט לא מפספסים ורואים אותה פעם בשבוע.... חשבת להעתיק את מקום מגוריך - או הם את מקום מגוריהם - כדי שלא יהיה כזה מרחק? את מרגישה שפעם בשבוע זה לא קשה מידי (מעט מידי)? את נעזרת בהוריך (כלומר מבקשת שיבואו לעזור - או שרק אתם נוסעים לשם??? איך היחס שלהם לשחר* מול נכדים אחרים? (כשהיא הגיעה אחרי כל כך הרבה זמן....)
גם יערה כזו - לא כל כך הולכת לאחרים - אבל אם אמא שלי באיזור - היא פשוט רצה אליה - ואני ממש - אבל ממש לא חשובה..... לפעמים זה אפילו דוקר קצת בלב..... וגם הורי גרים רחוק רחוק ממני - יותר משעתיים נסיעה.... כלומר - אנחנו בערך באותו מצב.... גם הורי כמעט לא מפספסים ורואים אותה פעם בשבוע.... חשבת להעתיק את מקום מגוריך - או הם את מקום מגוריהם - כדי שלא יהיה כזה מרחק? את מרגישה שפעם בשבוע זה לא קשה מידי (מעט מידי)? את נעזרת בהוריך (כלומר מבקשת שיבואו לעזור - או שרק אתם נוסעים לשם??? איך היחס שלהם לשחר* מול נכדים אחרים? (כשהיא הגיעה אחרי כל כך הרבה זמן....)
שחר* הנכדה והאחינית הכי אהובה
פשוט כי אין עוד נכדים ואחיינים. תמיד היה לי ברור שיום אחד אגור ליד הוריי. היום ערן טוען שהוא לא הסכים לזה. אני די מבינה אותו כי ההורים שלי מאוד תומכים."מחוברים בחבל הטבור" ואם אני צריכה עזרה עם שחר* אני אבקש מהם והם יבואו או לפחות יעשו כל מאמץ, למרות שזה לא כל כך פייר לבקש מהם ליסוע כל כך הרבה. זה יכול להיות מוגזם לפעמים ולהעיק. בתחילת הנישואין היתי מספרת להם הכל (לא פרטים אינטימיים כמובן אבל כבר אמרתי שהקו האדום שלי ושל ערן עובר במקומות די שונים ולא תמיד השכלתי להבין את זה) באיזשהו מקום נראה לי לפעמים שערן צורף למשפחה שלי במקום שאני אעזוב אותה ואצטרף אליו, ואני יודעת שזה יכול להיות לא קל. לכן לגור ממש קרוב לידם לא נראת לי אופציה חכמה במיוחד. מה שכן כיום אתפשר גם על מרחק של שעה וחצי. זהו, עניין המשפחולוגיה לא פשוט אף פעם, למרות שערן מאוד אוהב ומסתדר עם הורי, והם חשים אליו ממש כעוד בן, תמיד יש את ההשקה הזו בין תוליק הרעיה לבין תוליק הבת והאחות (אנחנו משפחה מאוד מלוכדת. אני אעשה הכל בשביל אחי והורי והם למעני, אני חושבת שקצת יותר ממשפחות אחרות)
פשוט כי אין עוד נכדים ואחיינים. תמיד היה לי ברור שיום אחד אגור ליד הוריי. היום ערן טוען שהוא לא הסכים לזה. אני די מבינה אותו כי ההורים שלי מאוד תומכים."מחוברים בחבל הטבור" ואם אני צריכה עזרה עם שחר* אני אבקש מהם והם יבואו או לפחות יעשו כל מאמץ, למרות שזה לא כל כך פייר לבקש מהם ליסוע כל כך הרבה. זה יכול להיות מוגזם לפעמים ולהעיק. בתחילת הנישואין היתי מספרת להם הכל (לא פרטים אינטימיים כמובן אבל כבר אמרתי שהקו האדום שלי ושל ערן עובר במקומות די שונים ולא תמיד השכלתי להבין את זה) באיזשהו מקום נראה לי לפעמים שערן צורף למשפחה שלי במקום שאני אעזוב אותה ואצטרף אליו, ואני יודעת שזה יכול להיות לא קל. לכן לגור ממש קרוב לידם לא נראת לי אופציה חכמה במיוחד. מה שכן כיום אתפשר גם על מרחק של שעה וחצי. זהו, עניין המשפחולוגיה לא פשוט אף פעם, למרות שערן מאוד אוהב ומסתדר עם הורי, והם חשים אליו ממש כעוד בן, תמיד יש את ההשקה הזו בין תוליק הרעיה לבין תוליק הבת והאחות (אנחנו משפחה מאוד מלוכדת. אני אעשה הכל בשביל אחי והורי והם למעני, אני חושבת שקצת יותר ממשפחות אחרות)
עברי האפל והחברה בה אני חיה
אצטט את מילותיו של האדמו"ר הקדוש שליט"א יגאל בשן "אם הייתי שר לך את השיר מהתחלה, לא הייתי משנה בו אף מילה" תשובה קצת יהירה אבל אני לא מוצאת בעברי שום דבר שהיתי רוצה לשנות. לגבי שאלה מספר 5. בזמן האחרון אני מרשה לעצמי יותר ויותר להתעלם ממוסכמות החברה. אני עוברת שלב של מרד ביחסי עם אלוהים ומכאן, ביחסי עם החברה בה אני חיה. אני לא יודעת אם זה מענין את כולם אז לא ארחיב אבל בהחלט את המרד שאחרים עוברים בתיכון אני מבצעת עכשיו. את שואלת: את מרשה לעצמך להיות לגמרי "את"? ואני אומרת לך שאני עובדת על עצמי הכי חזק שאפשר, שלא יהיה אף אחד!!! שיוכל להכתיב לי איך לחיות. אני משתדלת מאוד להיות רק "אני" אפילו אם זה בא על חשבון הדימוי שהיה לי על עצמי עד עכשיו, אפילו שאני יודעת שאני מזעזעת אחרים (הורים , חברים, מחותנים ואפילו חברים של ערן) זה משהו שלא תמיד יכולתי לעשות, וכיום כשאני לא בשום סוג של מסגרת ואני לא חייבת לאף אחד בעולם דין וחשבון, אני מנסה להתעלם מ"מה יגידו" ולעשות מה שה"אני האמיתי" שלי אומר, לבחון אם זה באמת אמיתי, ובאמת אני או שזה נובע ממרד ולפי זה להמשיך איתו או לא. זהו, שאלות עמוקות ליום הראשון. גרמת לי לחשוב על עצמי, על אני ועל מה שבינהם
אצטט את מילותיו של האדמו"ר הקדוש שליט"א יגאל בשן "אם הייתי שר לך את השיר מהתחלה, לא הייתי משנה בו אף מילה" תשובה קצת יהירה אבל אני לא מוצאת בעברי שום דבר שהיתי רוצה לשנות. לגבי שאלה מספר 5. בזמן האחרון אני מרשה לעצמי יותר ויותר להתעלם ממוסכמות החברה. אני עוברת שלב של מרד ביחסי עם אלוהים ומכאן, ביחסי עם החברה בה אני חיה. אני לא יודעת אם זה מענין את כולם אז לא ארחיב אבל בהחלט את המרד שאחרים עוברים בתיכון אני מבצעת עכשיו. את שואלת: את מרשה לעצמך להיות לגמרי "את"? ואני אומרת לך שאני עובדת על עצמי הכי חזק שאפשר, שלא יהיה אף אחד!!! שיוכל להכתיב לי איך לחיות. אני משתדלת מאוד להיות רק "אני" אפילו אם זה בא על חשבון הדימוי שהיה לי על עצמי עד עכשיו, אפילו שאני יודעת שאני מזעזעת אחרים (הורים , חברים, מחותנים ואפילו חברים של ערן) זה משהו שלא תמיד יכולתי לעשות, וכיום כשאני לא בשום סוג של מסגרת ואני לא חייבת לאף אחד בעולם דין וחשבון, אני מנסה להתעלם מ"מה יגידו" ולעשות מה שה"אני האמיתי" שלי אומר, לבחון אם זה באמת אמיתי, ובאמת אני או שזה נובע ממרד ולפי זה להמשיך איתו או לא. זהו, שאלות עמוקות ליום הראשון. גרמת לי לחשוב על עצמי, על אני ועל מה שבינהם
וואו. הפתעת אותי.
ציפיתי לתשובה מסויימת לשאלה האחרונה (דרך אגב, יש עוד שאלה אחריה, אבל באמת הגזמתי עם כמות השאלות) וענית בערך מה שחשבתי, אבל מרד? עכשיו? חשבתי שכבר היה?! ודרך אגב, "אני לא יודעת אם זה מעניין את כולם" מתקשר בדיוק לשאלה האחרונה-אחרונה שלי. עוד משהו לחשוב עליו. די. אני לא מציקה לך יותר.
ציפיתי לתשובה מסויימת לשאלה האחרונה (דרך אגב, יש עוד שאלה אחריה, אבל באמת הגזמתי עם כמות השאלות) וענית בערך מה שחשבתי, אבל מרד? עכשיו? חשבתי שכבר היה?! ודרך אגב, "אני לא יודעת אם זה מעניין את כולם" מתקשר בדיוק לשאלה האחרונה-אחרונה שלי. עוד משהו לחשוב עליו. די. אני לא מציקה לך יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.