../images/Emo42.gif !?What The Fuck ../images/Emo35.gif
אני כבר תכננתי לכתוב כאן מגילה, על איך שהפרק הזה התמקד הרבה יותר ביחסים בין הדמויות מאשר באפוקליפסה (מה שנדיר מאוד ב"אנג'ל"), על איך שקורדיליה חזרה קצת לעצמה, ווסלי לימד שיעור עברית ותנ"ך מקוצר, איך שקונור, עם תדמית המתבגר המתוסכל ששונא את ההורים עוקף בהליכה את קנדי וריילי ברשימת הדמויות הכי מעצבנות שקיימות, על כמה סמלי זה שווסלי הלך לבד עם קונור (נכון שקונור יותר חזק ממנו עכשיו אבל עדיין..) ועל זה שהוא השלים עם גאן והתנצל בפני אנג'ל, על זה שיש מקומות שפשוט אסור ללכת בהם מכות, ועל איך שדמיינתי את פרד קוראת מה כתוב ב..לא משנה של השמאן, ואופס. כל זה היה רק חלום - בוקר טוב אנג'לוס פשוט גאוני. אני כ"כ אוהב פרקים כאלה, שאתה יושב אח"כ מול הטלוויזיה ומנסה להבין מה קרה כרגע. יש כ"כ הרבה ציטוטים יפים (אנג'ל שר ללורן את "הלילה שבו האורות כבו בוירג'יניה), קונור פשוט נכון "לשמור" על כולם מפני אנג'לוס, ואנג'ל מטיח בווסלי בדיוק את מה שאנחנו אמרנו כאן בשבוע בעבר - הוא קרא על אנג'לוס רק בספרים, הוא לא באמת יודע מיהו. ואני גם רואה שאני כבר לא היחיד כאן שרואה את הדמיון המדהים בין העונה הזאת לעונה 7 של באפי. נ.ב.- שכשווסלי חיפש מומחה לעיקור נשמות, גם אתם חשבתם על החבר של ג'יילס מעונה 3 ??