שרשור התנהגות

[shan26]

גם לא מומחית וגם לא בעלת הרבה ניסיון

יש לי בן אחד, בן שנה ו-11 חודשים, ולא חויתי מה שאת חווה, אבל מה שאני כן יודעת מהניסיון הפרטי שלי זה שהילד שונה בצורה מהותית מתי שמאפשרים לו להוציא אנרגיות, ומתי שלא. יתכן שהילד שלך צריך יותר פעילות גופנית? התשובה לכך יכולה להיות חיובית גם אם הוא יוצא לגני שעשועים או משחק בחצר בגן מדי יום, וגם אם נדמה שהוא מוציא אנרגיה לפחות כמו אחיו הגדולים - יש כאלה שצריכים הרבה יותר. כשהבן שלי היה בגיל הזה של שנה וחודשיים שלושה, זה פשוט היה קריטי בשבילי להוציא אותו כל יום לגן שעשועים לפרק זמן ארוך, ולדאוג שירוץ כמה שיותר, וזאת למרות שכל יום היה יוצא גם בבוקר עם המטפלת לגן שעשועים לשעה-שעתיים. לפעמים היו צוחקים עלי שאני מתעקשת ל"הריץ" אותו בכל יום, כי הורים אחרים הרי תמיד משוים לילד שלהם ואם ילד אחר צריך משהו אחר זה נראה להם מוזר... אבל זה פשוט היה נכון בשבילו. מאז הוא התמתן בהרבה והצורך ה"אובססיבי" לדאוג לו לפעילות גופנית אינטנסיבית מאד ירד. ובכל מקרה, לדעתי (שוב, המאד לא מקצועית) גיל שנה וחודשיים זה מוקדם מאד בכל הקשור לדיבור, וגם ילד שלא מדבר כלל זה לחלוטין נורמלי. אולי אותו אישית זה מתסכל, אבל כמובן לא הייתי מתיחסת לזה בתור איזה "איחור" בעיתי. אני מבינה הורים לילדים בגילאים קצת יותר גדולים שלא מדברים וזה מוביל לתסכול ישיר, אבל בגילו - נדמה לי שזה קצת צעיר לכך, לא?

 

[א ו ר י ת ס]

טיפ שעזר לי

כשהוא מרביץ לאחותו למשל- תני לה את תשומת הלב, ולא לו. תרימי אותה, תחבקי אותה, תנחמי אותה ופשוט אל תתיחסי אליו. כבר אמרת לו שוב ושוב שאסור להרביץ- הוא יודע ואין טעם לחזור על זה. אם תפני את הצומי אליה הוא יאבד את המניע העיקרי שלו להרביץ. כמו כן מציעה לבדוק תמיד אם הוא לא רעב/עייף. כמעט תמיד כשילד מתנהג בצורה אנטי חברתית זה נובע בתכלס מעייפות או רעב.

 

[POOH*]

זה מה שאנחנו עשינו...

הרחקה פיסית של הנושכת/מרביצה מאיתנו למקום קבוע [במקרה שלנו זה היה ספת פו בסלון]. ותשומת לב למי שקיבל את המכה/נשיכה. זה עזר. POOH

 

[d i n a l e]

שיטת אבי גרינברג

עובדת כמו קסם על ילדים. חפשי מישהו/י שעובדת עם ילדים.

 

[mirya]

מסכימה עם כל הכותבות, ועוד.

מאיזה איזור את? אני יכולה להמליץ על מישהי מצוינת משיטת אבי גרינברג, באיזור חיפה. וגם על עצמי לספר ידעתי...

 

[dasi123]

אשמח למידע על שיטת גרינברג

כתבתי לכן במסר, אני אמא לילדה בת 2.7 מחיפה אשמח להבין איך עובדים עם ילדים בשיטה. ואת המס של המטפלת מחיפנ. תודה!

 

[mirya]

מכירה מישהי מעולה ביקנעם.תתקשרי לנייד אם תרצי

 

[mirya]

מה שלא עובד לא עובד. לנסות משהו אחר.

כדאי שמישהו יצפה בסיטואציה כזו פעם אחת כדי לדעת לשקף לך מה עוד קורה שם, מהצד. בגדול- אם משהו לא עבד 3 פעמים, חבל להמשיך איתו. זה רק מחליש אותך. ייתכן גם שמקור הענייין הוא בחוש מגע "רעב". אשמח להרחיב בהזדמנות, כרגע אגיד רק שאולי נדרש כאן המון מגע-עומק, טוב, חזק. נסו לעסות אותו, ללוש אותו, "להתכסח" איתו במשחק, ליזום מלחמת כריות וכאלה. זה עשוי לחולל נפלאות. לפעמים התשובות פשוטות ובסיסיות..

 

[MotheRonit]

לא להחזיר לסלון.למרות הדמעות.לעמוד מחוץ לדלת

להחזיק חזק במשקוף אם צריך ואפילו לבכות איתו (בלי שהוא רואה כמובן). בכי זה דרך להראות שלא נעים לו.אז מותר לבכות- זה אופן לביטוי רגשות:כשזה בתגובה ל"עונש" שהטלת עליו ברור שלא מדובר בדרך תקשורת אלא בביטוי רגשי. אז מותר לו להרגיש רע (עם עצמו ו/או עם הסנקציה שהטלת עליו) ומותר לו לבכות.זה לגיטימי. בשורה התחתונה את צריכה להיות איתנה ועקבית בעונשים שלך. שהוא לא ילמד שהבכי "משחרר" אותו מדברים. אני לא מתרגשת מבכי. וזה לא סתם. מוכרת לכולם "סצנת הקניון" שהילד נשכב על הרצפה ורוקע ברגליו (=עושה בושות ופדיחות) כי לא נכנעת ל"אמא תקני לי" ומהמבטים מסביב הרבה יותר פשוט וזמין לתת לו מה שהוא רוצה למרות שלפני שנייה אמרת לו לא? אז קרה לי באמצע הרחוב שלולו רצתה משהו שלא יכולתי לתת לה באותו רגע. והיא פתחה בסצנת בכי והיסטריה באמצע הרחוב. יכולתי לקחת אותה ביד וללכת הביתה להתחבא.יכולתי גם לעשות שמיניות באויר להשיג את מה שהיא רצתה. אבל מה עשיתי? התיישבתי על שפת הדשא ונתתי לה להתבטא. אז אנשים עברו והסתכלו (אבוי לבושה) ועשיתי להם פרצוף "של תמשיכו ללכת" ואחת אפילו שאלה "ילדה הכל בסדר" אמרתי "זה בסדר היא איתי". אחרי כמה דקות היא נרגעה והייתה מוכנה לשמוע את כל ההיגיון. אז אולי קצת גלשתי מהשאלה הנקודתית שלך אבל אני חושבת שזה קשור. אולי לא נעים לו בעונש אבל לכם לא נעים עם ההתנהגות שלו-אז למה זה בסדר שאתם תבואו על חשבונו? (במיוחד שיש נטייה להתייחס לאחים "מבוגרים" יותר כגדולים אבל שוכחים שהם ילדים בעצמם).

 

[צ26]

דעתי

לפי מה שכתבת הבנתי שלפחות חלק מהעניין זה כדי למשוך את תשומת ליבכם והוא מצליח בזה. ילד לא תמיד מבדיל בין תשומת לב חיובית לתשומת לב שלילית. מבחינותו הוא קיבל תשומת לב. לדעתי צריך להבדיל בין המקרים שהאלימות היא כגורם למשיכת תשומת לב לבין אלימות אחרת, למשל: תסכול, חוסר הצלחה להביע את עצמו מילולית וכו'. כאשר הגורם הוא משיכת תשומת לב הייתי מרחיקה אותו מעט (לא עונש אבל להרחיק כדי שלא יפגע שוב), ללא מלל וללא קשר עין. הסברת לו מספיק פעמים שאסור ואני חושבת שהוא יודע את זה. ואז, להתייחס לאחות או למי שנפגע. גם אם מרביץ לך להרחיק, ללא מלל וללא קשר עין (ללא טיפת תשומת לב) ולהמשיך הלאה. במקביל, לחזק אותו על התנהגות טובה. לחבק אותו, לנשק אותו, לשבח אותו כשמשחק יפה, כשמלטף את אחותו, כשבא להתחבק איתך או כל רעיון אחר שעולה לך. הוא ילמד שהוא יקבל תשומת לב כאשר הוא מתנהג יפה ולא מקבל תשומת לב כאשר הוא מרביץ ונושך. קשה לא להתייחס אבל שווה ביותר. יכול להיות שבהתחלה ההתנהגות תגבר ולכן צריך התמדה. זה יעבור לדעתי תוך כשבוע וחצי עם התמדה שלכם. בהצלחה.

 

[אמא עמיתית]

../images/Emo41.gifשרשור התנהגות../images/Emo41.gif

 

[טולה ופיסטוק]

../images/Emo178.gif "טיולים ליליים"

בתי בת כשנה ועשרה חודשים וכבר כחודשיים ישנה במיטה רגילה, מיד נדבקה אליה והכל נפלא. אלא שבלילות האחרונים הקטנטונת גילתה שאפשר לרדת לבד מהמיטה ולבוא מתי שרוצים למיטה של אמא ואבא... כל לילה, הטיולים קורים מספר פעמים, פעם אחת באמצע הלילה, שאז אין מחאות לחזור למיטה שלה, וגם לפנות בוקר, כשהיא כבר מנסה לרמוז שנמאס לישון (למשל בארבע וחצי... היא מהמתעוררות מוקדם...). מה עושים חוץ מלהחזיר למיטה? זה מתיש, ויש עוד אחד בדרך

 

[אסנת ונסי]

להחזיר למיטה

אפילו אם זה קורה כמה פעמים בלילה, אפילו אם זה מתיש. זה אמור לעבור תוך כמה ימים. וזה יהיה הרבה יותר קשה עוד 3 חודשים, כשיהיה עוד ילד וגם ההרגל יתקבע יותר.

 

[אילה272]

נשיכות בגן

התקשרו אל בעלי מהגן ואמרו לו שבתנו נשכה. זה די כואב לי. היא בתקופה לא כ"כ טובה. כשאנחנו בפארק עמה כשהיא משחקת עם ילד אחד הכל בסדר אך כשהן כמה בנות (בעיקר עם ילדה מסוימת) היא מרביצה לה וכמה שאני מסבירה לה וכועסת זה לא כ"כ עוזר. עוד 3 חודשים אני אלד ואז יהיה לה הרבה יותר קשה. שתבינו הגננת כל הזמן משבחת אותה- כמה היא נשמה טובה, כמה היא חכמה (מעל גילה), כמה היא יצירתית. וזה עושה לי מצב רוח.

 

[שושן בשם אחר]

התקשרו ומה?

אז היא נשכה. מה בדיוק הם מצפים שתעשי? נשמע לי מגוחך להתקשר להורה באמצע היום לספר לו על דבר כזה. הגננת היא זאת שאמורה לטפל בתופעה אם היא מתרחשת בגן. או שהגננת יכולה לטעון שהתופעה ממש מעבר לכל פרופורציה ואתם צריכים לקחת את הילדה לטיפול מקצועי או משהו. אבל אם זה לא המצב, אז תמשיכו לעשות מה שאתם עושים, וזהו. זה שלב וזה עובר.

 

[אילה272]

היא התקשרה ליידע

שאם הילדה תספר בבית שנדע. היא טיפלה בזה- הושיבה אותה בפינת מחשבה ואמרה לה שבגן לא נושכים.

 

[שושן בשם אחר]

אבל למה? היא לא מדווחת דברים כאלה בצהריים?

מבחינתי, טלפון מהגן זה אוי ואבוי קרה משהו. וכנראה שזאת לא רק אני כי הגננת מתקשרת ופותחת במילים אל תדאגי הכול בסדר, אבל (הילד לא מרגיש טוב, שכחת להביא לי צ'ק, רצינו להזכיר ש-). שיחת טלפון מהגן לדעתי שמורה למקרים דחופים וחשובים. הודעות מסוג "הילדה נשכה" או "היא לא אכלה טוב צהריים" או "היום מישהו הרביץ לה והיא בכתה" שמורות לזמן הצהריים כשאוספים את הילדים ולא לאמצע היום. באמצע היום מתקשרים אלי רק עבור דברים שלא סובלים דיחוי.

 

[vilala]

אצלנו בגן מתקשרים גם לדיווחים חיוביים ../images/Emo45.gif

היום קיבלתי טלפון, באמצע היום, מהגן שנשמע ככה: אני רואה את המס' טלפון של הגננת ונכנסת לחרדות "הלו?"

הגננת: "הכל בסדר, הכל בסדר, רק רציתי להודיע לך שהילדה שלך קיבלה היום ח"ח (חיזוק חיובי) על כך שפתרה תרגיל בחשבון מאוד מסובך וקשה ובלי להתבלבל בכלל! כל הכבוד לה!... הנה היא פה והיא רוצה לספר לך" הילדה: " אימא קיבלתי ח"ח !!!! " אני (מאושרת כולי וזורחת

): "כל הכבוד מתוקה! איזה ילדה מקסימה את". אז זהו... אתם יכולים לתאר איך היה נראה המשך היום שלי בעבודה... ממש ריחפתי...

 

[אילתית 2]

../images/Emo45.gif מצטרפת לשושן

ממש לא מבינה למה התקשרו, מיידעים על הכל בסוף היום כשההורים מגיעים לאסוף את הילד מתקשרים רק כשחלילה קרה משהו

 

[קוף1000]

../images/Emo188.gif האם זה שלב התפתחות? או פגם פסכילוגי?

בזמן האחרון, כל מילה שניה שלו "אבא, אתה כועס עליי?" אם אני עונה "כן", אז הוא עונה "סליחה". אם אני עונה "לא", אז הוא שואל שוב "אתה לא כועס עליי?" יש לציין, שזה לא רק נעשה איתי, אלא גם עם אישתי "אמא, את כועסת עליי?". גם עם הסבים והסבתות "סבא, אתה כועס עליי?", "סבתא, את כועסת עליי?". זה גם נעשה לא רק בהקשר עליו "אבא, אתה כועס על אמא?", "אבא, אתה כועס על סבא?" וכל הוריאציות האפשריות. שאלתי היא, האם זה שלב התפתחותי? או שזה נובע מכך שאנחנו נוקשים מידי?