שרשור התנהגות

[לב עם הרבה מקום]

חייבת עצה,פליזזז

קשה לי מאוד לכתוב את זה, אבל אני חייבת עצה כי אני כבר קרובה ליאוש. בני בן שנה וחודשיים ולצערי הרבה - אלים.

הוא כל הזמן מרביץ, לי, לאבא שלו, לאחותו. הוא פשוט קורע אותה במכות, נשמע מוזר, היא גדולה ממנו בשנה ו-8 חודשים אבל שוקלת בסה"כ קילו יותר ממנו. הוא ממש "מכפכף" אותה, מושך לה בשערות, מרביץ לה וצובט אותה. בנוסף הוא התחיל גם לנשוך ולפני שבוע הוא נשך את הגננת שלו. אמרתי לה שאני מקווה שהיא ישר אמרה לו שזה אסור כי לי אחרי כמה שעות כבר אין מה לעשות עם זה, היא אמרה לי שכן. אבל הוא לא מבין, כלומר הוא מבין מצויין אבל הוא ממשיך בשלו. למשל אתמול הוא הרביץ לאחותו שישבה וציירה ליד שולחן, באתי, הרחקתי אותו, ירדתי לגובה שלו, הסתכלתי לו לתוך העיניים ואמרתי לו "אסור להרביץ" הוא התחיל להרביץ לי והחזקתי לו חזק את הידיים ואמרתי לו שוב שאסור. עזבתי אותו והוא פשוט חזר לאחותו כאשר בזמן שהוא הולך אליה הוא מסתכל עלי. הוא יודע שאסור. ניגשתי אליו ולקחתי אותו למיטה. הוא בכה שם כמה דקות, הוצאתי אותו מהמיטה והחזרתי אותו לסלון, אמרתי לו "לא להרביץ", והוא שוב הלך להציק לה. הפעם שמתי אותו במיטה (מוקדם מהרגיל) נתתי לו בקבוק והוא נרדם. יכול להיות שהפעם הוא היה עייף (אל אף שהיה מוקדם) אבל הוא מרביץ בכל שעות היום. אני מאוד ברורה, אני תמיד מתסכלת לו לעיניים אומרת לו שאסור, תופסת לו את הידיים ומרחיקה אותו. אני גם פוחדת מה יהיה במעון שלו, הוא הכי גדול, יש שם כמה ממש קטנים, זה הגיע למצב שכאשר המטפלת מחתלת ילד היא שמה את הבן שלי במיטה (ובצדק) עד שהיא מסיימת ע"מ שהוא לא ימעך מישהו. אני רוצה לציין שלגילו הוא מאוד חזק. בנוסף הוא לא מדבר, אפילו לא מילה. סליחה על האורך, אבל אני קרובה ליאוש, יש לי עוד 2 ילדים גדולים ממנו, מעולם לא הרביצו לאף אחד לא בבית ולא בגן.

 

[טולי8711]

בעיית שינה אצל בת שנה וחצי.

שלום לכן,אשמח ליעוץ. הבת שלי בת שנה וחצי,והולכת לישון מאד מאוחר רוב הזמן. כשאני מנסה להשכיב אותה ב10,היא מתחילה לצרוח,ולמרות שאני מתעקשת רוב הזמן,זה לא עוזר.ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.אז מה שקורה זה שאני נותנת לה להיות איתנו עד שאנחנו הולכים לישון.שזה יכול גם להיות 12 או 1 בלילה,או שיש לי קצת מזל ואז היא לאחר שעה וחצי נרדמת על הספה בסלון. אני חושבת שפשוט היא רוצה להיות איתנו,אבל אני מרגישה שזה כבר קשה לי,כי אין לנו זמו לעצמנו. ואני רוצה לציין שגם בצהריים היא התחילה לעשות בעיות,ומה שקורה זה שאני משכיבה אותה על הספה והיא נרדמת ככה.אבל גם זה לא תמיד. חשוב לי שהיא תישן לא יאחר מ10 בלילה לפחות. וחשוב לי שזה יהיה במיטה שלה. יש למישהי עיצה/שיטה בישבילי. אני ממש אשמח.. תודה.

 

[רעיגאני]

צריכה את עצתכן בסיטואציה הנוכחית

הי לכולן שירי שלנו הבובה ביום שישי הבא בע"ה בת שלוש! ביום שישי הקרוב מתוכננת לה יום הולדת בגן. מה הבעיה? שירי ממש מביעה התנגדות והייתי אומרת אפילו חשש ופחד ממסיבת יום הולדת! בכל פעם שמזכירים את זה היא אומרת בקול בכייני: "אני לא רוצה" והיום אפילו כשהזכרנו את זה כאילו בדרך אגב היא אפילו עשתה - לראשונה מאז הגמילה - קקי בתחתונים. זה מבאס אותנו וקצת מלחיץ? למה כל הילדים רוצים יום הולדת ושירי שלנו לא? ראשית החלטתי להתייעץ מחר עם הגננת. שנית - לבטל טת בואם של כל הסבתות והסבים למסיבה בגן - רק אמא ואבא בלי "קרנבל". אשמח לשמוע אם מישהי נתקלה בכזה מצב.... תודה והעיקר בריאות לכולנו נעה

 

[katayelet]

יחסים עם אבא ../images/Emo53.gif

רציתי להתיעץ איתכן. בן שלנו בן שנה (בשבוע הבא

) לאחרונה לא זז ממני. זוחל אחרי בכל הבית, נעמד לידי ולא עוזב. מקסימום מתישב ומשחק אבל צמוד אלי. הבעיה היא שהוא לא מוכן לשחק עם אבא, לא רוצה לאכול אצלו ובכלל לא כל כך מתייחס אליו. אם אני בסביבה ישר זוחל לכיוון שלי. בעלי ממש נכנס לדיכאון מזה, הוא כ"כ קשור אליו! איתי כל היום איתי בבית ובעלי חוזר רק בסביבות 19 הביתה אז יש לו רק שעתיים להיות איתו. האם השלב הזה עובר ועם ה"התבגרות" הוא יותר יהיה קשור לאבא? לדעתי, הם צריכים להשאר יותר לבד, שאני לא אהיה בסביבה.... האם למישהי קרה את זה?

 

[הדר בהכנות]

לא אוהב לקרוא ספרים,מה עושים?

בני בן שנתיים ושבעה חודשים ועד לפני חצי שנה הוא ממש אהב ספרים, היינו קוראים לפני השינה שני סיפורים והיינו צריכים להגביל את המספר כי הוא רצה עוד ועוד ועוד הוא ידע את כל הסיפורים בעל פה , הוא היה מדקלם כבר מגיל שנה סיפורים... ואז לפני חצי שנה בערך (שזה מקביל לזמן שהוא נכנס לגן חדש) הוא הפסיק לאהוב ספרים, לא רק שהפסיק לאהוב הוא ממש פיתח אנטי, אני מנסה לפעמים לקנות ספר חדש, או לנסות לקרוא סיפור שהוא מאוד אהב והוא ממש מתנגד, זורק את הספר על הריצפה ואומר בתקיפות"לא רוצה"! " רוצה לראות טלוויזיה". אני חושבת שיש קשר לזה שהוא רואה לךא מעט טלוויזיה, אולי הספר איטי לו מידי לעומת הטלוויזיה שמרצדת כל הזמן ולא מאפשרת איטיות ומנוחה למוח. מה אתם מציעים לעשות? להמשיך לנסות או פשוט לעזוב את זה עד שזה יגיע ממנו? אני מאוד מבואסת מזה, אני מאוד אהבתי לקרוא ספרים כשהייתי קטנה ומאוד התלהבתי שגם הוא , עד שזה הפסיק. תודה

 

[הדודה הטובה]

../images/Emo201.gif

קודם כל - אי אפשר להגיד על ילד בן שנה וחודשיים שהוא אלים. יכול להיות שהוא עבור תקופה של כעס ומכות, אבל לשים עליו תגית בשלב כזה זו דרך בטוחה להפוך אותו לכזה... בכל מקרה נשמע מאוד קשה, ובלי להיות מומחית נשמע לי שזה שהוא לא מדבר עדיין קשור לתסכול שלו ולכך שהוא מביע את עצמו בדרכים אלימות. נשמע שאת פועלת נכון, כך אני הייתי פועלת, אבל אם את באמת חוששת, אז אולי התייעצות נקודתית עם גורם מקצועי יוכל לעזור לך. בהצלחה

 

[לב עם הרבה מקום]

זה ממש לא טוב (בלשון המעטה)

ע"מ שהילדה שלך תהיה בריאה היא צריכה לישון בערך 12-14 שעות ביממה. קודם כל כמה זמן היא ישנה בצהריים? מתי היא כמה בבוקר? היא הולכת לגן? ילדה בגילה גם לא צריכה ללכת לישון ב-10, זה מאוד מאוחר בשבילה. עכשיו, אם את מחליטה שאתם רוצים לעשות שינוי, קחו בחשבון שזה יקח קצת זמן, ומן הסתם היא תהיה מאוד עקשנית ולא תשתף פעולה. הכל צריך להתנהל כנוהל קבוע. תני לה ארוחת ערב, בין 6 ל-7, ואח"כ מקלחת. את יכולה לשבת ולספר לה סיפור ומשהו באיזור השעה 8 להשכיב אותה לישון. את נותנת לה חיבוק ונשיקה ואת יוצאת. עכשיו קחי בחשבון שיתחיל בכי קורע לב, והיא תרצה לצאת מהחדר. גם את וגם בן זוגך צריכים להיות נחושים. זה יעבוד רק אם תעשו את זה ביחד. את או בעלך מרימים אותה ומחזירים למיטה. אם צריך את ממש עומדת מחוץ לדלת כי מין הסתם תוך דקות היא תצא שוב. רגע אני כותבת ואני מבינה שאולי היא עוד ישנה במיטה סגורה? כי אז זה כמובן שונה. היא לא יכולה לצאת, והיא צורחת, אז פשוט תשבי לידה כמה דקות, את מסבירה לה שאתם כאן ועכשיו היא צריכה לישון. תראי לה שחושך בחוץ וזה הזמן לישון. צריך כאן המון התמדה. אבל אם את רוצה את הזמן השקט הזה בערב, שמגיע לך ולבעלך את חייבת לעשות את זה. מה גם כמו שכתבתי זה למען בריאות הילדה. אשמח לתת לך עוד עיצות אם תרצי בהצלחה

 

[מאיו]

זה מלחיץ ומביך אותם להיות במרכז העניינים

יש כל מיני סוגי ילדים. יש כאלה שאוהבים להיות כל הזמן במרכז ויש כאלה שלא. לפעמים זה משתנה עם הגיל ולעיתים לא. אני ממליצה לדבר עם שירי ולשאול אותה איך *היא* רוצה לציין את יום הולדתה. אולי לוותר על הטקס הקבוע- לשיר שירים, לרקוד ולהביא עוגה? הכי חשוב לזכור שזה יום ההולדת שלה וההרגשה שלה ביום הזה היא שקובעת איך היה (ולאו דווקא התמונות או הריקודים שהגננת החליטה שהם הכי חשובים). אחרי שיחה איתה, תקבעו פגישה עם הגננת ותבקשו את שיתוף הפעולה בדרך בה שירי מעדיפה לחגוג את יום ההולדת. עדיף להיפגש יחד עם שירי כדי שהרעיונות של הגננת יוכלו להתקבל או להידחות על הסף ע"י הילדה. אולי היא מעדיפה שלא יקבעו לה או שהיא לא אוהבת חלק מהרוטינה של המסיבות בגן.

 

[אולגה26]

קורה גם אצלינו

בנינו בן שנתיים ו7 חוד' ועדיין "מעדיף " אותי- שאני אקלח אותו, שאני אתן לו אוכל, שרק אני נכנסת לחדרו בלילה וכו'. למרות שהוא משחק לפעמים עם אבא וזה גם אם אני אומרת לו שאני לא יכולה או לא רוצה ושיבקש מאבא. בגלל שאנחנו נמצאות יותר שעות איתם יש איזה העדפה לאמא ולפעמים מתווסף לזה גם רצון פנימי של תינוק להיות עם אמא יותר (הרי יש תינוקות שברגע שאבא נכנס כבר לא צריכים אמא). לדעתי זה עובר אבל לא בגילאי גן, בטח יותר מאוחר. לדוגמא אני בתור ילדה העדפתי את אבא עד גיל בית הספר בערך, אחרי זה נהייתי זנב של אמא וככה עד היום.

 

[אמאשלרננה]

עונה

קודם כל בלי שום קשר להגביל את זמן הטלוויזיה. כמה זמן טלוויזיה יש לו? חוצמזה, לא הייתי מכריחה אותו לקרא ספרים. אפשר להמשיך להציע ואפשר לבמיטה כטקס לפני השינה-לקרוא סיפור. גם רעות שלי פחות תולעת מאחותה ובכלל יש להן תקופות. יכול להיות שהוא מתעניין בדברים אחרים עכשיו ומתמקד בהם.

 

[הדר בהכנות]

זמן טלוויזיה

הוא רואה שעה טלוויזיה בבוקר ושעה/שעה וחצי כשהוא חוזר מהגן, זה נחשב הרבה? אבל הבעיה איתו שאם אני אשאיר אותו מול הטלוויזיה גם 12 שעות הוא לא יזוז משם, הוא חולה טלוויזיה, ואני חושבת שזה מסיט אותו מדברים אחרים כי הכי קל לבהות בטלוויזיה.

 

[אמאשלרננה]

תראי

השאלה מתי הוא חוזר מהגן. אבל זה די הרבה... הייתי מציעה לך לתכנן את הזמן בצורה כזו שלטלוויזיה יהיה כמה שפחות מקום. בהנחה שהוא חוזר ב16 מהגן, אני הייתי הולכת ישר אחרי גן עם פרי לגינה עד שמחשיך באזור 17. עוד במדרגות מתכננת איתו מה עושים עכשיו. בהתחלה עד שתיכנסו לשיגרה כזו, תנסי למצוא עיסוקים יותר אטרקטיביים כמו לשחק בבצק/טושטושים/ לאפות עוגיות וכו'. זמן טלוויזיה אצלנו , לרוב, זה כשאני מכינה ארוחת ערב. עוד כלל שיש אצלנו, הן צריכות לבקש ממני רשות להדליק טלוויזיה.

 

[הדר בהכנות]

בחזרה לספרים...

העניין עם האנטי לספרים נראה לי יותר כמו איזה חוויה לא נעימה שהוא עבר יותר מאשר חוסר עניין, כי הוא ילד מאוד סקרן ומאוד אהב לקרוא ספרים, אז נראה לי מאוד מוזר שהוא ממש מתנגד, הוא ממש סוגר לי את הספר...הוא מעדיף ללכת לישון רק לא לקרוא ספר, בעבר זה היה עוד סיפור ועוד סיפור והיינו צריכים להגביל את זה...אני חושבת שאולי זה קשור לכניסה לגן החדש, כי כשהייתי משאירה אותו בימים הראשונים אז הסייעת היתה לוקחת אותו אליה לפינה של הספרים ומקריאה לו ספרים..אז אולי זה קשור לזה. ובקשר לפעילויות אחרי הגן, אני לא יודעת מה נכון...לפעמים אני חושבת שאולי הוא צריך קצת זמן לבהות בטלוויזיה כאילו לנקות את הראש מכל הפעליות בגן, כמו שאני ככה בסוף היום לפעמים נזרקת מול הטלוויזיה ובוהה קצת רק להיות קצת פסיבית אחרי יום גדוש. הוא בכלל ילד שבאופי שלו הוא ילד של בית, אני כל הזמן מנסה לעשות דברים אחרי הגן והוא כל הזמן רוצה לחזור הביתה וכשהוא חוזר הוא ישר רוצה לראות טלוויזיה ככה שאני כבר לא יודעת אם זה בגלל שהוא רוצה להיות בבית אחרי יום מלא פעליות בגן או שפשוט הוא כ"כ מכור לטלוויזיה שהוא מוכן לוותר על כל דבר אחר..

 

[אמאשלרננה]

אולי תתייעצי עם "לקרא בין השורות"

שיש לה ניסיון בכל מה שקשור לקריאה לפעוטות. חוצמזה, לי ההרגשה אומרת להניח לזה. הספרים זמינים על המדף? אתם זמינים להקראה? זהו. לא לדבר, לא לגעת ולא לעשות עם זה כלום. פשוט להניח לזה.

 

[לקרא בין השורות]

תודה, הסכמתי עם כל מה שכתבת

אז לא כתבתי בעצמי

 

[ללילילל]

לגבי טלוויזיה

מכירה את העניין של אופי של בית (ילד שמאד נהנה כשכבר יוצאים, אבל בדרך כלל אם שואלים אותו מעדיף הבייתה. לא פלא, גם אנחנו קצת כאלה), וגם את הנטייה לרצות להתמרח ולבהות קצת אחרי הגן. אני לאחרונה מרשה לו עד שלוש תוכניות, שזה יוצא בין חצי שעה לשעה וחצי גג. יש תקופות שהוא אוהב לשחק במחשב (עכשיו פחות) ואז יש קיזוזים של "זמן מסך" כולל, לפי משא ומתן. אני חושבת שהייתי מנסה לבטל את אחד הסשנים, בלי קשר לספרים - זה נשמע לי טיפה הרבה. אישית הייתי מעדיפה שלא יצפה בבוקר, אלא אם זה חיוני לך להתארגנות. אולי זה סתם שריטה שלי, אבל זה נראה לי כמו ממתקים לארוחת בוקר (שאיכשהו נתפס אצלי כיותר גרוע ממתק אחרי הצהריים נניח) - להתחיל את היום עם ג'אנק שנכנס... למרות שבסופ"ש אצלנו מותר לו לנצל את זמן המסך אחרי שהוא מתארגן ואוכל ארוחת בוקר. מוזר הסיפור עם הספרים.... תמיד יש תקופות שפעילות מסוימת עולה או יורדת באטרקטיביות שלה, אבל כזה אנטי זה מפתיע. אני מניחה ששאלת אותו מה השתנה ולא קיבלת מענה... נראה לי שהייתי עוזבת את זה לתקופה. וגם, לתת דוגמא אישית, אם אפשר - שייראה אתכם קוראים להנאתכם.

 

[הדר בהכנות]

תודה על התגובה

אכן שאלתי אותו למה הוא לא רוצה לקרוא ספרים והוא לא ממש עונה ואני לא חושבת שהוא בעצמו יודע...לא נראה לי שיש לזה ממש סיבה זה הכל השערות שלי..כנראה שאת צודקת אני צריכה פשוט לעזוב את זה ולחכות ולראות מתי זה יבוא ממנו...ואני מקווה שזה יבוא מתישהו

 

[פולספגן]

זה טעות שלכם - אין לא רוצה, עכשיו אבא נכנס

קצת בכי, אך בסוף מקבל את העובדה שלפעמים אבא איתו ולפעמים אמא איתו.

 

[נאגטס]

../images/Emo45.gifטבעי לגמרי ובכל זאת - התנהלות שלכן.

לא צריך לקבל את זה שילד מעדיף את אמא על בסיס קבוע כברירת מחדל. מתוקף ההורים 2 אנשים שונים, סביר שכל אחד עונה על צרכים שונים של הילד. אצלנו עם אבא משתוללים ועושים שטויות ועם אמא נרגעים ומתכרבלים. מצד שני, אין מצב בעולם שאחד מאיתנו יהווה "תחליף" לשני, ובכל מקרה, אין סיכוי ליצור יחסים בהם יש הורה "מועדף" על בסיס שגרתי, רק בגלל העדפותיו של הילד. הילד הוא רק ילד, הוא בטח שלא מחליט מי יבוא איתו במגע בין 2 ההורים. זה בדיוק הזמן "לשחרר". חלק מהמצב קשור אולי גם בך, כי עם מצוקת הילד את מיד נדרכת ובעצם את מהווה "פתרון נוח" ומהיר להרגיע אותו. צאי עם חברה, לכי לענייניך, השאירי במשך כמה ימים את הילד עם האבא לבד לכמה שעות או שלחי אותם החוצה לפעילות משותפת שהילד אוהב (גינה / משחקיה וכיוצ"ב). אולי יהיה קשה בהתחלה והילד יביע מחאה, אבל כמו שפוספגן כתבה מעלי - "אין לא רוצה, עכשיו אבא". כל דחיית הנושא וקבלת העדפותיו של הילד את אמא, רק יקבע יותר ויותר את המצב. זה לא פייר לאפ'חד מהצדדים (שלא לומר - יוצר תלות איומה שעלולה גם לבוא על חשבונך ביום שתרצי קצת "להתאוורר" בעצמך).

 

[אולגה26]

בשמחה הייתי עושה זאת

אבל אבא שלנו עובד הרבה, יותר מדי. הוא הולך כאשר ילד בדרך כלל עדיין ישן וחוזר במקרה הטוב חצי שעה לפני השינה של ילד, והיום ,לדוגמא, בעלי עדיין בעבודה וכבר 21.30 וילד כבר מזמן ישן, וממש רציתי לבכות כאשר ילד התחיל לשאול "איפה אבא? מתי הוא בא?". לצעיר אין לי אף חברה שתלך איתי בשעות כאלו לטייל. פעם גם הייתי משאירה אותם פעמיים בערב והולכת לאירובי, אבל יותר לא יכולה בגלל עבודה של בעלי. ובשבת הם יוצאים ביחד לבד בלי אמא, ככה שאני משחררת חופשי אם בעלי פנוי לילד.