שרשור התנהגות

[Ani15]

אני רוצה להיות הסמנכ"ל

כי יש לי רעיון לשדרוג: פתקיות עם דבק חזק רב פעמי. הדבק מאפשר להוריד אותם מהבגדים בלי מכשירי עינויים, ולהדביק אותם מחדש על צעצוע אהוב (הבת שלי, כמו פעוטות רבים, אוהבת למולל פתקיות).

 

[מיס צננדלר בונג]

מקבלת אותך לעבודה../images/Emo88.gif

אצלי אמנם אין עניין בפתקיות, אבל אני מתבאסת אח"כ שאני לא יודעת את המידה כשהבגד הולך לאחסון

 

[lilend]

למה להוריד את הפתקיות? אני מפספסת משהו?

 

[mAmA MiSiSiPi]

זה מציק על הגוף

יש פיתקיות מאוד לא נעימות חלקן גם מאוד גדולות עוקצות או מגרדות.

 

[lilend]

וואלה? אף פעם לא נתקלתי בזה.

אצלינו לא נרשמו תלונות בעניין.

 

[חמודבה]

כיף לך ../images/Emo13.gif

אצלי תמיד משהו מציק לה...

 

[ללילילל]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif בתנאי ש

זה גם הפתקיות בתוך הבגד שמציקות וגם אלה שבחוץ שהופכות אותו ללוח מודעות של המותג.

 

[שושן בשם אחר]

תגידי, את בטוחה שמפריע לו?

אמא שלי אובססיבית על להוריד פתקיות. מסתבר שסף הרגישות שלה גבוה יותר משלי. לי פתקיות בכלל לא מפריעות. לילד שלי גם לא. הוא לא מגרד ולא בוכה ולא שולח לשם ידיים וכלום. אז אולי תנסי פעם בלי להוריד ותראי מה קורה? מה גם שהפתקיות של שילב ספציפית, כל הרעיון של התפר האימתני הזה שהפתקית לא תזוז ותציק. וגם התפר שלהם הוא לא בחוט ניילון דוקר אלא בחוט כותנה רגיל. סתם, מחשבה. אחרי שגם אני חוררתי לא מעט חולצות ובכלל עבדתי כמו חמור בלי שום סיבה בעולם. (ולזעזע את אמא זה תמיד טוב - נראה לי שדברים קטנים כאלה גורמים לה לרצות לפנות לרווחה בגללי...).

 

[מיס צננדלר בונג]

חלק כן וחלק לא

הוא בא אלי על הבוקר עם המספריים בדרישה שאוריד

האמת שאני לא יודעת אם מה שהציק לו היה הטישירט של שילב שהיה מתחת או הפתקית על החולצת פוטר (פוקס, הן בדרך כלל מציקות לו יותר) אז כבר גזרתי את שתיהן

 

[טאקית24]

ממליצה על שיטת הרם הורד של הלוחשת.

אצלנו זה עבד מצוין... בסביבות גיל שנה וחצי הוא התחיל סוג של רגרסיה כהכנה לקראת הקריזות של גיל שנתיים. אנחנו התעקשנו והתמדנו, אז זה היה יחסית נוח כי הוא היה במיטה שלו. חשוב שכאשר את שמה אותה במיטה, תוודאי שהיא באמת עייפה. יש תינוקות שמספיק להם רק 9-10 שעות שינה, לא כולם חייבים 12 שעות בלילה ואני מכירה תינוקות שזקוקים אפילו לפחות מזה. ברגע שאת שמה אותה במיטה, יש חוק - אין לצאת מהחדר!!!!! או לרדת לרצפה או מהידיים. בתקופה שהוא היה במיטת תינוק הייתי אומרת לו יובל מספיק, לישון, מרימה, מחבקת, אומרת לו לילה טוב, ומשכיבה חזרה. הוא היה בוכה, היינו יוצאים מהחדר (כאשר ברור לי לחלוטין שזה בכי של פינוק ושהילד קרוע מעייפות) ואומרים לו מהסלון "מספיק, לישון" בטון אסרטיבי. אחרי 5 דקות אם הוא לא היה מפסיק לבכות הייתי ניגשת אליו, מרימה, מחבקת, ואומרת לו שוב "לילה טוב, עכשיו לישון" ומחזירה למיטה וחוזר חלילה. בהתחלה זה יקח שעה וחצי שעתיים, תלכי כשאת רגועה, אחרי כמה פעמים היא תבין שלא יעזור לה ואין מצב שמוציאים אותה מהחדר. ברור שהיא תרצה לשבת איתכם ולשחק ואם לימדתם אותה שכשהיא בוכה היא מקבלת מה שהיא רוצה אז הדרך לנהל אתכם קצרה ביותר. וזה רק מחמיר עם הזמן, במיוחד כשהם עוברים למיטת מעבר או נוער ואז קצת יותר קשה להשתלט עליהם (אנחנו אחרי חודש וחצי של התאקלמות ורק בשבועים האחרונים הוא כמעט ולא עושה בעיות (חמסה חמסה) . בן שנתיים וחודש. אגב, כמו שהציעו לך אחרות כאן, אני ממליצה לך להעיר אותה בסביבות 8-9 בבוקר, וככה היא תלך לישון מוקדם יותר. אמנם היא תקום מוקדם יותר, אבל יהיה לכם את הערב לבד לעצמכם. לי יש ילד שישן 12-13 שעות רצוף בלילה, אז בתקופה שבה לא עבדתי , בין גיל שנה ו-3 לשנה וחצי הייתי משכיבה אותו לישון בסביבות 9 - 8 וחצי והוא היה קם ב8-9 בבוקר. מדי פעם היה מתפלק לו לישון עד 10, אבל לרוב הוא היה ישן עוד פעמיים, בסביבות 11 ואז בסביבות 3 לעוד שעה- שעה וחצי . היום הוא קם ב7 וחצי- 8 בבוקר, ישן צהריים מ1 עד 3 בערך וב7 וחצי הוא כבר שפוך מעייפות, מקלחת ולמיטה עד 8. מקווה שיעזור לך.

 

[מיס צננדלר בונג]

מסכימה עם שושן שאי אפשר לקום מאוחר ולישון

מוקדם... אם את מעוניינת שהיא תקום מוקדם יותר (וככה תקדים את שעת השינה) אז להתחיל מזה. להתחיל להעיר אותה כמה ימים מוקדם יותר - בחצי שעה כל יומיים, ולהשאיר את שנת הצהריים כמו שהיא. לגבי ההשכבה - מה שאני עושה בתקופה האחרונה כי גם לי נשבר שאני לא יכולה לעשות שומדבר משלי (או זוגי) בערב - "עושה" לילה בסביבות שמונה וחצי-תשע. מכבים את הטלוויזיה, ואת האורות, הבעל נשלח לגלות במחשב - בשקט ועם דלת סגורה. כל זה כמובן לאחר ארוחת ערב ומקלחת. קוראים סיפור במיטה עם אור חלש בחדר, מכבים גם אותו ומשאירים אור קטנטן/האור מהמסדרון, מדברים קצת, ואז אני אומרת לו שאני עייפה ורוצה לישון. מתעלמת מנסיונות הקשקושים ועושה את עצמי ישנה עד שהוא נרדם, ואז חוזרת לטלוויזיה לראות מונית הכסף

כמובן שבמקביל קמים מוקדם בבוקר ואת השנ"צ מצמצמים למינימום ההכרחי.

 

[אסנת ונסי]

10 זו שעה מאוחרת מידי להשכיב ילדה בגילה

אני יודעת שההגיון נראה כאילו כמה שתשכיבי אותה לישון יותר מאוחר היא תירדם יותר בקלות, אבל זה לא ככה. זה הזמן להרגיל אותה להרגלים נכונים. טקס שינה קבוע יש? ממתי עד מתי היא ישנה בצהריים? ובקשר להרדמה עצמה - יש הרבה שיטות. 5 דקות, הרם -הורד ועוד... והאמת, כולן כנראה עובדות. אבל בתנאי אחד - שתהיו עקביים. תחליטי מה מתאים לך ותדבקי בזה. בהצלחה!

 

[ניקולי]

הדרך שלך

מקובלת עליי..המשיכי בדרך זו. ילד צריך לדעת מה מותר מה אסור ובטח ובטח שבנושא אלימות הייתי נוהגת כמוך. גם הבת הגדולה שלי תמיד דוחפת לוקחת מרביצה לקטנה התגובות שלי הן אותן תגובות כמו שלך.. תופסת אותה ומתריעה בה.. "אסור להרביץ"...! אני חושבת שזו אלימות בכל המשתמע בכך למרות גילו הצעיר מאוד..אך בעיניי הרמת ידיים בכל דרך שהיא ולא משנה מה הגיל נחשבת אלימות... גם בגן לא רק בבית..מתחילה האלימות מגיל קטן וחלילה יכול להיווצר נזק בלתי הפיך.. חייבים לעצור את זה. בנוסף לדרכך הייתי מציעה לך ללכת לייעוץ מקצועי שם יאבחנו באם האלימות קשורה אולי לאיזה סוג של עצב של הילד או כעס על מצב מסויים ככה תדעי איך לטפל בזה באופן חד משמעי.

 

[UmaGuza]

נשמע לא קל

דבר ראשון חשוב לי לציין שנשמע שזו הדרך שלו לתקשר ולמשוך תשומת לב, כרגע אלו האמצעים שעומדים בפניו, זה לא הופך אותו לילד אלים וחשוב לא לתייג אותו ככזה. תחשבי על הסיטואציה מנקודת המבט שלו, הוא רוצה ליצור קשר עם אחותו הגדולה אמצעי התקשורת היחד שהוא מסוגל לו כרגע הוא מגע, הוא לא יודע לווסת את עצמת המגע כך יוצא שהוא מרביץ לה, ואז את באה וכועסת עליו, מה שגורם לו להיות מתוסכל וכועס ואז הוא מוציא את זה עליך במכות, על הדרך הוא גם למד שהוא מקבל ככה תשומת לב כפולה ומכופלת מה שלבטח יעודד אותו להמשיך בזה. אני חושבת שכדאי לתעל את הנסיונות שלו למקומות חיוביים, נניח כשמרביץ במקום לכעוס עליו להסביר לו שזה לא נעים לאחותו/לכם ושבמקום להרביץ הוא יכול ללטף, וממש להדגים לו עם היד שלו איך מלטפים בעדינות, ותוך כדי לשבח ולעודד אותו "אתה רואה, עכשיו זה נעים", ובהמשך כשהוא יעשה את זה מיזמתו, להתלהב ולשבח אותו. לגבי הנשיכות, לדעתי גם כאן זו דרך לתקשר ואין להם דרך להיות מודעים לכאב שזה מסב, איך הם יכולים להבין את ההבדל בין נשיכה לנשיקה? גם אצלנו היתה תקופה שהתחילה לנשוך אותנו (לדעתי כולם עוברים את זה) וכמובן שבהתחלה כעסנו והסברנו והיינו אסרטיביים אבל לא עזר, בסוף הסברתי לה שזה לא נעים לי ושאם היא מרגישה צורך לנשוך היא יכולה לנשוך לעצמה את היד והגשתי לה את היד שלה לפה. בדיוק פעמיים היא נשכה לעצמה את היד ומאז הנשיכות נפסקו.

 

[לב עם הרבה מקום]

את צודקת לגבי הקשר עם אחותו

גם אמרנו לה שהוא מאוד אוהב אותה רוצה לשחק איתה, גם שמתי לב ששניה אחרי שהוא מרביץ לה הוא מניח עליה את הראש. כמובן שניסינו את הנושא של להראות לו שליטוף יותר נעים, אנחנו אומרים לו "תעשה טובה" בהתחלה הוא עשה באמת שיבחנו אותו, עכשיו הוא כבר לא מלטף. אין לי ספק שהוא מנסה למשוך תשומת לב, רואים את זה שהוא מסתכל עלינו כאשר הוא הולך להרביץ לה. אני לוקחת אותו הצידה, יושבת איתו קצת, אבל ברגע שאני קמה או כשמשעמם לו הוא חוזר לסורו.

 

[Tula1]

עצה -מנסיון ולא ממקצוענית

יש לי בן בן שנתיים. הוא לא מדבר אף לא מילה אחת. איך זה קשור אלייך? אז ככה- אנחנו בטיפול אצל קלינאית תקשורת, אישה מופלאה שלימדה אותו (ואותי) הרבה דברים על ילדים שלא מדברים. אחד הדברים שאני מרגישה במה שכתבת זה שהילד שלך חכם, מבין דברים, אבל כיוון שהוא לא יודע לדבר ולא יכול לבטא את הרצונות שלו אז הוא מרביץ. אולי הוא הרביץ לגדולה כי הוא רוצה את תשומת ליבה?אולי גם הוא רוצה לצייר? בקיצור- לדעתי את צריכה לקחת אותו לאשת מקצוע שתלמד אותו "לתעל" את התסכולים שלו למקום חיובי ע"י זה שהוא *כן* יוכל לתקשר עם הסביבה. הבן שלי כאמור לא מדבר ולכן לא יכל לתקשר, הסביבה לא הבינה- הוא לא נהייה אלים, הוא פשוט "השתבלל" , התכנס, התייאש...עד שהקלינאית לימדה אותו דרכים לתקשר- הוא מסמן (שפת הסימנים לתינוקות), הוא מראה בתמונות מה שהוא רוצה.. והוא פורח! ומאושר! ויודע שיש מי שמבין אותו ולא מי שנוזף בו כל הזמן! ואפילו התחיל לומר כמה הברות! ויש ילדים שמשתבללים כמוהו, ויש ילדים שנכנסים לאטרף של אלימות, של נשיכות- כל ילד מבטא את עצמו בצורה אחרת. אז אם את רוצה המלצה פני אליי במסר, זה דרך קופת חולים בכל מקרה בהצלחה...

 

[לב עם הרבה מקום]

אני אחשוב על זה, את לא חושבת שהבן שלי

קצת קטן לקלינאית תקשורת, לא בטוח בכלל שבגיל הזה יתנו לו את זה מהקופה, מאחר ויש עוד הרבה ילדים שלא מדברים בגילו.

 

[לב עם הרבה מקום]

ממה שהבנתי מכללית מושלם

(ובעצם ידעתי אבל בכל זאת ביררתי) מקבלים קלינאית תקשורת רק מגיל 3.

 

[Tula1]

הבן שלי התחיל מגיל שנה+ 9

אז זה לא נכון מה שאמרו לך. מה שכן- יש התמחות של קלינאיות לפי קבוצות גיל. אנחנו אצל מומחית לילדים עד גיל שנתיים

 

[תלמ ינואר]

אני הייתי פועלת בכמה כיוונים במקביל

בכל מקרה, 1. ממשיכה לומר לו "אסור להרביץ זה כואב", באופן עקבי ובדרך שבה תיארת שאת אומרת לו. 2. מראה לו איפה כן אפשר להרביץ, לי למשל לא איכפת שהקטנה תיתן מכות לכרית או לספה אם היא רוצה. 3. לוודא שאתם מקדישים מספיק זמן ותשומת לב לקטנצ'יק לבד. 4. לנסות לצאת איתו כמה שיותר החוצה בכדי להוציא הרבה אנרגיה, אם זה בגינה או משחקיות ג'ימבורי למיניהן. 5. לתת לו חיזוקים חיובים ותשומת לב כאשר הוא מתנהג בצורה שמקובלת בעיניכם ואתם רוצים לעודד אותה. 6. ליצור מצב בו הוא לא מקבל תשומת לב ודברים שהוא רוצה בעקבות זה שהוא מרביץ ונושך, לעומת מצב בו הוא לא עושה את הדברים הללו. 7. מאוד חשוב להמשיך להגן על האחות ולחזק אותה. לשאול אותה איך היא מרגישה עם מה שקורה, ולהדגיש שאתם לא מקבלים אלימות ואצלכם בבית אסור להרביץ ולנשוך ואתם פועלים לשנות את המצב הזה. 8. נקודה מהותית נוספת, היא החלטה פנימית שלכם, להיות עם 0 סבלנות לאלימות. הילדים שלנו מרגישים מתי אנחנו באמת מתכוונים למשהו. והם מצליחים להיכנס, רק איפה שישנם אצלנו סדקים ואין לנו בטחון מלא במה שאנו עושים. 9. אני גם חושבת שחשוב מאוד לתווך בין הילד לסביבה. עוד לפני שהוא מתחיל להרביץ, אפשר לומר בקול: "אתה רוצה לקבל X? בוא נבקש יפה "אפשר בבקשה לקבל ...". כלומר, להמחיש לו באמצעות דוגמה אישית איך כן נכון לעשות את הדברים. טוב, אלו הרעיונות שעלו לי בינתיים...