עדיין בדיון

[rigoletto111]

ג'ון סילבר../images/Emo99.gif

בקפטן בלאי הזה לא מפסיקים להזכר במהלך השירות הצבאי...

 

[גדידו]

דגאני טאגרט

ממרד הנפילים של איין ראנד. איכס.. כזאת אינטרסנטית ביחסים הרומנטיים שלה - וסתומה באופן כללי.

 

[suki da yo]

את כל הדמויות של כמעין המתגבר

כל אחד ואחד מהם. שנאתי את כו-לם.

 

[Mנטה]

שזה מביא אותי לשאלה, אם מותר להכניס

לשרשור הזה גם סופרים

כי אני לא זוכרת דמויות ששנאתי, אלא אם כן, שנאתי את כל הספר ובעקבותיו את הסופר...

 

[Rivendell]

יש לי קצת בעיה עם זה

ואני אסביר, כמובן: יש הבדל בין לשנוא את כתיבתו של הסופר לבין לשנוא את הסופר, או ליתר דיוק את האדם שכתב את הספרים. לשנוא כתיבה - אני מאשרת, ואפילו במרץ

לשנוא סופר? מכיוון שמדובר בבן אדם, ואחד שרובינו לא מכירים, ברוב המקרים (כי כמה מאיתנו נמצאים בקשר אינטימי עם עמוס עוז ודוסטוייבסקי?) המילה "לשנוא" נראית לי מוגזמת ולא מתאימה. נכון שזו דקות, אבל זו דקות חשובה בעיני.

 

[Mנטה]

צודקת ! אבל לשנוא כתיבה של סופר ?

מתאים לפתיל הזה ?

 

[frustrated]

אבל הכתיבה משקפת את דמותו של הסופר

אני, בתור אדם מאוד פסקני ואבסולוטי, תמיד חורץ את דינם האישי של הסופרים שאת ספריהם אני קורא. בעגנון התאהבתי. זה בנאדם אחד שהייתי שמח לשבת איתו על כוס קפה ב"תמול שלשום" בנחלת שבעה. על עמוס עוז התעצבנתי, בעיקר אחרי "סיפור על אהבה וחושך" שמאוד אהבתי. אחרי הספר הזה, מבינים כמה הכתיבה הקודמת שלו היתה מזויפת, וכמה הוא ניסה להתחמק מהנושאים האמיתיים שהעסיקו אותו. את אלזה מורנטה תעבתי. כמה חוסר אנושיות וחוסר חמלה היו בה כאשר היא כתבה את "אלה תולדות". יצירת מופת, אבל מזעזעת. קפקא מצא מקום חם בליבי, במיוחד אחרי שקראתי את "הגשר", שהיה ונשאר הסיפור האהוב עלי מבין כל סיפוריו של קפקא. חוסר התקווה, ההרגשה שאין ליחיד עתיד בחברה בה הוא חי, הפכו את הסופר לאיש שתמיד ארגיש איתו הזדהות.

 

[Rivendell]

כמו שאמרת - אבסולוטי. לטעמי מדי.

אבל זה בין השאר כי אני שייכת דווקא לצד ההפוך. אין ספק שהכתיבה משקפת צדדים מסויימים של האדם, אבל הם בדיוק כאלה - צדדים מסויימים. אני לא יכולה להכליל ולהגיד שסופר מסויים הוא כזה וכזה, בלי להכיר אותו בכלל, רק על סמך ספר שלו. הרבה אנשים נוטים למשל לכתוב דווקא על צדדים יותר מודחקים שלהם, ואז הכתיבה לא משקפת כלום לגבי ההתנהגות של אותו אדם, וכו'. זה במובן מסויים מזכיר לי קצת את האינטרנט - כלי תקשורתי שמאפשר לאדם לבחור איזה צדדים בעצמו הוא רוצה לחשוף שם ועכשיו. הרבה פעמים יש פער גדול בין מה שהאדם מראה לבין ההתנהגות היומיומית שלו.

 

[ILet]

מצטרפת לדעתך

שנאתי את הספר ואת הדמויות. עוד דמות שאני מתעבת: גולום משר הטבעות, ועוד דמות שהיא רוע מזוקק ושנואה עלי: ביין [מחזור שער המוות למי שמכיר].

 

[ILet]

אני לא יודעת למה זה קפץ

אני מצטרפת לדעתה של סוקי לגבי - כמעיין המתגבר.

 

[suki da yo]

דוקא ביין?

זה נורא בנלי הא הרי הרע, חייבים לשנוא אותו האמת, לא אהבתי בשער המוות את הוגו היד. בכלל לא. בעצם, לא אהבתי את כל הסדרה. ואם כבר דנים בזה אני לא אוהבת את הסופרות ולא שום דבר שהן כתבו

 

[ILet]

שער המוות

קראתי את הסדרה בעקבות ההמלצה של בני. נהניתי מאד מהסדרה. יש שם כמה דמויות מרתקות. האפלו וכלבו, אלפרד, זיפנאב ודרקונו. אהבתי את ההומור בסדרה. למשל: הקריצות של זיפנאב לדמות של גאנדלף. כמובן שאני שונאת את ביין מפני שהוא רע, למרות שזה אולי מובן מאליו ןלא מקורי. לגבי הוגו היד- הוא דמות טראגית. אינני יכולה לשנוא אותו.

 

[ILet]

הערה קטנה לגבי מחברי שער המוות

גם אני חשבתי שכתבו אותו שתי סופרות, אך מסתבר שטריסי היקמן הוא סופר.

 

[suki da yo]

אמממ. תהיתי בנושא

אז מסתבר שזה נכון זה לא הופך אותו ליותר כישרוני

 

[arandiera]

כמעין המתגבר הוא אחד

משני הספרים שבמהלך הקריאה טרקתי את כריכותיו זו בזו וחיפשתי לאן ועל מי לזרוק (נגיד על איין ראנד...?) ועם זאת אחד הפסרים הטובים והמשפיעים שיצא לי לקרוא. בה במדיה ששנאתי את כולם אהבתי אותם כמה עמודים אחר כך. דומיניק שיגעה אותי, רוארק גירד את סף העצבים. וטוהי, אוי אלסוורת טוהי, כמה פעמים רציתי להכחיד את האיש הזה. האלטרואיזם הפך בספר למילה גסה לא? הספר השני הוא "שתהיי לי הסכין" אותו זרקתי פיזית. שכחתי את שמו של הגבר אבל הוא הרתיח אותי, זעזע אותי ערער אותי מבפנים ולא יכולתי לומר למה. משהו אחד נחרט עמוק בפנים, משפט בסגנון של "כמו, מתחשק לי מטאפורה , גלעין של משמש" בעיקר ה"מתחשק לי מטאפורה". גם זה ספר נפלא בעיני אבל כל כך שנאתי את הגבר שזרקתי אותו ולא הרמתי אחר כך אלא כעבור זמן. ואז קראתי אותו פיזית מהסוף להתחלה. עמוד אחרי עמוד עד האמצע. ככה יכולתי להרגע.

 

[Rivendell]

אני את "שתהיי לי הסכין" לא הצלחתי

בשום מחיר לסיים.

 

[Mנטה]

קרה לי משהו מעניין עם הספר הזה

אפילו כמה דברים מעניינים... קראתי אותו בעקבות מישהי שראתה בו ספר מופת, כזה אחד שכותב אותך והולך אתך ומדהים וככה. אז באתי עם ציפיות גדולות (והתאכזבתי). ההתחלה היתה קשה לקריאה אבל מאוד מרתקת בעיני והיו כמה מקומות שהרגשתי שהוא נוגע וחודר עמוק מאוד וברגישות עצומה. שהוא מנשק אותי מבפנים. אבל אחר כך הוא הפך מייגע, הדמות שלו קשה לעיכול, היא חשופה מדי, פגיעה מדי, חלשה מדי, מטורפת מדי, קשה לקרוא אותה. בשלב מסוים היא כבר גם פחות סימפטית, פחות אמינה, מוגזמת מדי. הוא עבר איזה קו איתה. אבל בשלב מסוים הספר כבר הופך מייגע ופחות מעניין. בסוף הוא ממש מאבד את זה והאירועים הבלתי נמנעים אמנם צפויים אבל בכל זאת פחות יפים מההתחלה. מאכזבים. בזמן שקראתי אותו, שלחתי אותו מתנה למישהו שהתכתבתי אתו דרך האינטרנט ולא נפגשנו כמעט בכלל, לארץ אחרת. ומה שהיה מוזר זה שבסופו של דבר, קרה לקשר בינינו משהו דומה למתואר בספר. לא באותן כמויות חשיפה או באותן המילים, אבל כנראה שמשהו בדינמיקה של התכתבות מוביל למקום מסוים שלא קורה בדינמיקות קשר אחרות. הספר הזה היה בשבילי אכזבה, אבל יש בו איכות גדולה לדעתי, בנקודות מסוימות ששווה היה להתאמץ בשבילה

.

 

[renjintso]

The big boss of course

He kicked Adam & Eve out to the cold for no reason at all. cooperate with vandictive Sarah against poor Hagar, pulled this nusty joke on Job, and did so many other completely dispeakable stuff Have you read "The gospal according to Jesus christ"? saramago describes him there as a blood thirsty bastard, and I totaly agree

 

[אלת הירח]

בחירה מעניינת!

 

[nina1]

../images/Emo45.gif