עדיין בדיון

[נעה עצמי ואנוכי]

אבל בסוך גם אחותה יצאה כלבה לא קטנה

 

[rigoletto111]

מ"אני, קלאודיוס"

אני ממש שנאתי את ליוויה, אשתו של אוגוסטוס. <במציאות הגברת היתה פרו-יהודית ושלחה קרבנות לבית המקדש, אבל זה לא חשוב כרגע> אגב, מעניין שדווקא הקיסרים כי שפויים ומתקדמים מבחינת הרומאים, וספסיאנוס, טיטוס, והדריאנוס, הם אלו שנחקקו בתולדות היהודים לדראון עולם בגלל דיכוי המרידות .

 

[ציון טיטו]

מישהו קרא לטיטוס?

 

[sisyphus]

טיטוס אנדרוניקוס (אסוציאציה)

של שייקספיר. כמובן שלא אותו אני שונאת - הוא הגיבור הטראגי. אבל יש במחזה הגרוטסקי הזה כל-כך הרבה נבלים שמאמללים אותו. קודם כל ארון וטאמורה. שני אלו אין גבולות למזימותיהם נגדו. אחרי כן הקיסר, שכחתי את שמו, שמתעלם ואף מעודד את אשתו (טאמורה) ונותן לה לשלוט בו כבבובת משחק. והכי גרועים והכי שנואים הם דימטריוס וכירון... מי שלא קרא את המחזה - אל תקראו. אין צורך. רק זוועות. נדמה לי שזו אחת היצירות הבודדות שלא נהניתי מהן אפילו קצת. זה אחד המחזות הראשונים של שייקספיר, והוא בלתי-משויף ומאוד מהיר בהשוואה לאחרים. מה שלעולם לא אבין הוא איך שייקספיר היה יכול לתת את השם דימיטריוס אחר-כך לדמות חיובית וקומית דווקא.

 

[Mנטה]

ליידי מקבת, אישה מגעילה.

 

[אלת הירח]

אוי כן. קראתי את זה במסגרת קורס על

דרמת נקמה, וכמה ששאר המחזות היו מזעזעים למדי, כלום לא השתווה לזה. אני פשוט קראתי את המחזה עם פה ועיניים פעורות והתפללתי שזה יגמר, ואז המרצה הראה לנו את הסרט...

 

[rigoletto111]

מ"אני, קלאודיוס"

אני ממש שנאתי את ליוויה, אשתו של אוגוסטוס. <במציאות הגברת היתה פרו-יהודית ושלחה קרבנות לבית המקדש, אבל זה לא חשוב כרגע> אגב, מעניין שדווקא הקיסרים כי שפויים ומתקדמים מבחינת הרומאים, וספסיאנוס, טיטוס, והדריאנוס, הם אלו שנחקקו בתולדות היהודים לדראון עולם בגלל דיכוי המרידות .

 

[אלת הירח]

במציאות היא גם די נפטרה מכל מתנגדיה

ע"י הרעלתם, שליחתם למוות וכו' + בגדה באוגוסטוס עם כל העולם. אז כנראה שהספר לא עושה לה עוול גדול מדי...

 

[suki da yo]

שיר של אש וקרח../images/Emo58.gif

בהחלט קייטלין. מאוד קייטלין. למעשה, ממש שמחתי שהיא מתה! הגיע לה! קרצה. משפחה חובה כבוד, אבל כמה? יאללה, תשתקי. למה היו חייבים להחזיר אותה לחים? העיקר שהיא תשתוק, גם זה משהו

 

[Boojie]

הרבה לפניה,

נד, הנאד הנפוח, הצדקני והמוסרני, שמוכן להביא להרג של המון אנשים רק כדי לשמור על העקרונות הצדקניים המטופשים שלו בנוסח, "הו, אני כה מוסרי". בכלל, רוב משפחת סטארק הייתה ראויה מבחינתי לצליבה אמנותית.

 

[suki da yo]

לא..נד עוד היה בסדר

זה היה לפני שג'ורג' מרטין גרם לי לאבד את עקרונותי הקדושים ולהעדיף את הרעים למעשה, היחידה מכל הסטאקים שאני עדיין שומרת לה מקום חם בלב זו אריה- המכשפה הקטנה וג'ון, אבל הוא באמת סטארק.......

 

[rigoletto111]

האמא מ"בית קטן בערבה"

עם הביטויים "לילדות קטנות אסור לשקר". או זנב החזיר המטוגן (לא נשמע משהו, אבל בכל זאת..) שהוא "דשן מדי לילדות קטנות". הייתי חונק את הצדקנית בהזדמנות ראשונה.

 

[מנואליטה]

בחיי,

גם אני שונאת אותה.

 

[Rivendell]

האמא היא רק הסימפטום

את התופעה אפשר לראות בהרבה ספרים מהרבה תקופות שונות: גם בנשים קטנות יש מידה לא קטנה של צדקנות נוצרית טובה, וכך גם ב"משפחת וולטון", שנכתב הרבה יותר מאוחר. אבל אני מסכימה עם הרעיון הכללי - צדקנות זה ממש מעצבן

 

[אלת הירח]

כן, האמא ב"נשים קטנות" היתה ממש

בלתי נסבלת. אבל לא יכולה להגיד ששנאתי אותה. סתם לא סבלתי את הנאומים שלה.

 

[Mנטה]

לפעמים קורים דברים מוזרים לצדקנים

למשל רחל לינד שב"האסופית" (איזה שם נפלא !) היתה בלתי נסבלת בעליל ולעומת זאת בהמשך הסדרה הפכה להיות דמות ממש אהודה. אתם לא יודעים איזו עוגמת נפש נגרמה לי כשגיליתי שגוטברט זה בעצם קאת'ברט !

 

[אלת הירח]

זה כמו הסבתא ב"דוסון קריק" שהתחילה

דתיה שמרנית מעצבנת ועד סוף הסדרה הפכה להיות אחת הדמויות הכי קוליות (ויותר צעירה ברוחה מהטינאייג'רים המזדקנים שם).

 

[Boojie]

אולי זה המקום להזכיר

שהאמא בבית קטן בערבה היא תיאור ספרותי של דמות קיימת? ושזה באמת היה סגנון החיים באיזור ההוא באותה תקופה?

 

[Rivendell]

לא רק שם. אין ספק שזה תיאור של

מציאות מסויימת שהיתה קיימת (ועדיין קיימת במקומות וכתות מסויימות). גם בספרים אחרים זה נכון - הרי "נשים קטנות" הוא מעין אוטוביוגרפיה של אלקוט. אני מניחה שאז זה נראה להם אחרת לגמרי. אבל אנחנו רואים את הדברים בעיניים עכשוויות ועם ערכים עכשוויים.

 

[Ungareska]

קפטן בליי

אי אפשר רק אחד... במקום הראשון: קפטיין ויליאם בליי מהמרד על הבאונטי. רוע בהתגלמותו. מה שהכי מעצבן זה שהחוק היה לצידו. אני לא יודע אם זה נחשב, כי זה ספר על פי סיפור אמיתי, וכידוע בעניני שטניות המציאות עולה על כל דמות ספרותית. עוד שנואים: פרופסור מוריארטי, יריבו המושבע של שרלוק הולמס. קראתי את זה לפני שנים רבות ואני לא ממש זוכר למה. רק זוכר שמאוד שנאתי אותו. קפטן ג'ון סילבר הארוך מאי המטמון - הפירט שכולנו אהבנו לשנוא. יש להודות עם זאת שהיה לו חן מסויים. הברון הארקונן (חולית) - מסיבות שצוינו באחת ההודעות שמעלי. זה מה שקפץ לי לראש.