עדיין בדיון

[נעה עצמי ואנוכי]

שירשור ../images/Emo18.gif שנאה

איזה דמות מספרים שקראתם, הכי שנאתם? למי איחלתם למות עשרות פעמים? שתפו אותנו

 

[Rivendell]

ללא ספק פוליאנה.

אבל רק בתור מבוגרת. בתור ילדה ראיתי את הדברים אחרת. בתור מבוגרת היא עיצבנה אותי בכמה רמות שונות, בצורה שקשה היה להתעלם ממנה.

 

[נעה עצמי ואנוכי]

מה עיצבן אותך כל כך?

 

[Rivendell]

דיברנו על זה בהרחבה בשרשור אחר

אז אני בעיקר אצטט את עצמי ואת מול שאמרה נהדר - זה לא אנושי תמיד להיות כל כך שמח. וכשאתה מדוכא, אתה לא רוצה שיגידו לך כל הזמן שזה לא כל כך נורא. בשלב מסויים, זה עולה על העצבים. ומעבר לזה - זו דמות ממש מבחילה. כל היום היא מצחקקת באוויליות, אין לה מחשבה רצינית את בראש, והיא לא אמינה כילדה בת 8.

 

[Boojie]

אני איתך, ריוו!

 

[arandiera]

מי זו?

 

[Rivendell]

../images/Emo2.gifאיזו מין ילדות עשוקה היתה לך?!?!

לא קראת פוליאנה?! לא ראית את הסרט? אני המומה...

 

[arandiera]

לא. מכירה רק את פוליאנה פרנק

 

[danieljj]

../images/Emo32.gifאוי, פוליאנה פרנק

לא תמיד הסכמתי עם התוכן של השירים, אבל תמיד אהבתי את המוזיקה שלהם אגב, פעם היה ראיון עם הסולנית שלהם, שרון בן-עזר והיא אמרה שהשם פוליאנה פרנק בא בגלל הספר פוליאנה (והפרנק בגלל אנה פרנק, לא שאני מבינה את הקשר בין השתיים).

 

[arandiera]

סליחה על ההעזה - אבל לדעתי

(ולדעת אחרים) זה קשור לפן הלסבי שביומניה של אנה פראנק. יש כאן אמירה חתרנית. ועכשיו תספרו לי משהו על הספר הזה?? (אם שם הלהקה מושפע מזה אז אני מעוניינת אפילו יותר)

 

[Rivendell]

על הספר "פוליאנה".

מדור בספר על ילדה ששמה פוליאנה, שחיה עם אביה הכומר באיזה חור, וכשהוא נפטר שולחים אותה לגור עם דודה עשירה ומרירה. אלה הפרטים הטכניים. עיקר הרעיון בספר הוא שפוליאנה היא ילדה מאושרת וצחקקנית שרואה תמיד את חצי הכוס המלאה. אני לא יודעת איך להתחיל להסביר בכלל כמה היא מעצבנת. שום דבר לא מדכא אותה, והיא גם מצליחה לעשות את כל תושבי העיירה מאושרים ושמחים בחלקם. בקיצור -הילדה מכה. היא ממש מעוררת אנטגוניזם. לא אצלך ילדים, אבל בהחלט אצל הרבה מהמבוגרים שאני מכירה. בניגוד לדמויות ספרי ילדים אחרות (אן, ג'ודי מאא"ר וכו') לפוליאנה לא נשאר ולו מעט קסם בקריאה בגיל מבוגר.

 

[Mנטה]

היא גם נעשית חולה או משהו בסוף, לא?

אני איכשהו הגעתי אליו רק בגיל מבוגר ולא מצאתי בו שום קסם. הוא עצבן אותי פחות או יותר מהשורה הראשונה. יש ספרים דידקטיים עם מסרים מעצבנים שכתובים היטב ומהנים ואנחנו אוהבים אותם כי הם מקסימים גם אם המסר לא מדבר עלינו (נשים קטנות למשל...) אבל הספר הזה פשוט כתוב רע כנראה.

 

[Rivendell]

כן, וזה בעצם ספוילר ../images/Emo6.gif

אבל אני בטוחה שאנשים יתאוששו.. היא נופלת מהעץ והופכת משותקת (אל דאגה. בסוף שמחת החיים שלה מנצחת את המחלה ועניינים, והיא כמובן מבריאה, וחוזרת להיות עצמה המאושרת ומעוררת האנטגוניזם). הבעיה עם הספר הזה היא באמת חוסר החן הבולט שלו. בתור ילדה זה לא בלט לי כ"כ (אולי בין השאר כי המודל שהיה לי בראש הוא הסרט עם היילי מילס) אבל בתור אדם מבוגר אני חושבת שזה פשוט עוול לתת לילד לקרוא ספר שכתוב כ"כ גרוע. "נשים קטנות", "האסופית" וכו' גם הם מלאים מסרים מסוגים שונים, אבל ברמה הספרותית יש בהם הרבה יותר מזה, והם כתובים היטב ונעימים גם לאדם מבוגר. בפוליאנה אין כלום מזה.

 

[FuzzyWuzzyGirl]

אני מתה עליה!

על שני הספרים - פוליאנה ופוליאנה וג'ימי (Pollyanna grows up)

ואני בת 24!

 

[sisyphus]

אני בטוחה שתיכף אזכר בעוד...

למרות שאינני מישהי שממש 'שונאת' אנשים, ובטח שלא דמויות ספרותיות. הרי בלי הרשע, העלילה הייתה הרבה פחות מעניינת. יש את אלק דרברוויל מ'טס' של תומס הארדי... (ספוילר בהמשך) שההרגשה הרעה כלפיו אולי בולטת יותר כי בהתחלה הוא נתפס כטיפוס מאוד סימפטי, וכמובן שרמנטי. זכור לטובה הקטע שהוא נושא את שלושת העלמות מעבר לשלולית הבוץ, ואז את טס כשהוא אומר: 'שלוש לאות בשביל רחל אחת'. אחרי האונס, התחלתי כל-כך לתעב אותו, במיוחד אחרי שטס פוגשת את אנג'ל קלר, ואז הכתם הזה מונע ממנה לחיות חיים מאושרים. ואם כבר מדברים... אז עכשיו אני נזכרת ששנאתי מאוד את ברוד, מ'שבט דוב-המערות'. אבל הרשע ב - ה' הידיעה לדעתי הוא הברון ולאדימיר הארקונן מ'חולית' ושאר ספרי הסדרה. כל צורת המשטר שלו, הצורה שבה הוא מתייחס לאנשים, הסאדיזם שלו, אהבת ההרג, הרמאות, הרוע ותאוות הבצע. הוא דוגמא לדמות שאני באמת ובתמים שונאת. וגם את שני אחייניו שאופיים והתנהגותם דומים לשלו. זהו בינתיים, סיזיפוס.

 

[sisyphus]

שלושת=שלוש

איפה העברית שלי?

 

[נעה עצמי ואנוכי]

גם אני מאוד שנאתי את ברוד

במיוחד שהוא היה "אונס" (זו המילה המתאימה?) אותה

 

[frustrated]

הולדן קולפילד

בהתחלה מאוד אהבתי את הספר, ואחרי שחשבתי על זה כמה זמן, הגעתי למסקנה שהולדן קולפילד הוא אישיות בלתי נסבלת ומרגיזה. ההתבכיינות הבלתי פוסקת שלו, הציניות מעוררת הרחמים שלו והגועל חסר הטעם שיש לו כלפי החברה מאוד מאוד מעצבנים. גם נינו מ"אלה תולדות" עצבן אותי. לבנאדם יש אחריות, והוא לא יכול להחליט שהוא עושה מה שהוא רוצה, בלי לחשוב קצת על האנשים הסובבים אותו. הוא בא, הולך, חוזר, לא חוזר, ולא טורח להקדיש מחשבה לעובדה שיש לו אמא ואח קטן.

 

[Mנטה]

ביוגרפיות נחשב ?

שנאתי את טולסטוי בביוגרפיה שלו. התחלתי לקרוא את הספר מתוך הערכה עצומה ונכונות גדולה לאהוב, אבל ככל שהתמשך הספר (המעצבן !) הזה של אנרי טרויה הלכתי ושנאתי אותו יותר ויותר ויותר. שורה תחתונה אני יכולה להגיד שאני חושבת שהוא הסופר הכי גדול שהיה איי פעם אבל מזה חרא של בן אדם, חבל על הזמן.

 

[neta2]

בספר "עלים נושרים" מתארת הגיבורה

מסכת התעללות מצד אמה החורגת. אז אותה שנאתי במיוחד!