בתור ילדה
5 נקיעות של שני הקרסולים (זה כילדה, כבוגרת וטיילנית- עוד מספר פעמים), פעמיים מסמר חלוד המחובר לקרש נתקע ברגל (פעם בכף הרגל, פעם בירך מעל הברך, עד היום צלקת). סריטות מקוצים, שיחים, שיפשופים וסימנים כחולים, מאז ומתמיד, עד היום...) הקטע שלי היה- התעלפויות- פעם נפלתי מסולם גבוה של מגלשה בגיל 4-5, זוכרת את המטפלת בגן צועקת עלי למה ירדתי הפוך, לאחר שהתעוררתי מהעלפון... פעם בגיל בי"ס יסודי השתוללנו בבוקר, לפני שהמטפלת הגיעה (בית ילדים בקיבוץ...), אחד הילדים דחף אותי ופגעתי עם הגב בידית שלארון- התעלפתי ושוב, כשהתעוררתי המטפלת צעקה עלי וכעסה למה השתוללנו... פעם אחרת התעלפתי סתם כי הייתי חולה והרגשתי רע ופתאום החלקתי בחדר האמבטיה, פעם נוספת בשיעור חליל צד בכיתה ו'. כבוגרת התעלפתי רק פעמיים. למדתי להתיישב כשאני חשה שאני מסוחררת. לחץ דם נמוך... כילדה הייתי בבי"ח, סביב דלקת כליות. כבוגרת- 2 שברים בו זמנית בשתי הבליטות שבכף הרגל, באזור הקרסול = חודשיים גבס מכף הרגל ועד לחיבור הרגל עם הגוף. תפרים עמוקים בברך, בירך ולרוחב האף- הכל עקב תאונת דרכים לפני 10 שנים. את התפרים של הלידות גם סופרים?