דבר שני- גם לנו באף אחת מהפעמים לא נתנו אנטיביוטיקה ורק בפעם האחרונה, הרופא אמר לי שהוא תמיד נותן. במקרים שלנו- החתכים היו מהרצפה בבית, אז לא היה יותר מידי מקום לזיהום (בבית נקי) וגם אנחנו חיכינו בבי"ח כמה שעות בלי שום חיטוי. אני מניחה שבמקרה שלכם- יש איזושהי רשלנות, אבל אני לא יודעת אם יצא לכם משהו מתביעה- תבררו.
...הייתי כל כך שובבה שאת ההורים שלי כל המיון ברמבם הכיר ברמת הזיהוי בשם פרטי
שברתי את שתי הרגליים...אף...היה לי 3 פעמים זעזוע מוח...פתחתי פעמיים את הסנטר...הזדקקתי לתפרים בכל מיני מקומות כמו גבה,רגל,יד...ולקינוח בגיל 16 וחצי הייתי מעורבת בתאונת אופנוע והייתי מחוסרת הכרה מספר ימים...מקווה מאוד שלירי לא תהיה כזאת למרות שהיא שובבה לא קטנה
הבן הגדול בין 15. טפו טפו טפו בחיים לא הגעתי איתו להדבקות-תפירות. הבן השני בן 11 ונפל פעם אחת בבית והיה צורך להדביק לו את הסנטר. שאר הילדים ב"ה ובלי לפתוח פה לאף אחד שלמים וחסרי תפרים-הדבקות.
כי לא היה עובר חודש שהיא לא היתה מגיעה איתי או עם אחי לשם. ספירה מהיארה ממה שאני זוכר על עצמי: 4 הדבקות בראש, 2 תפירות בראש, 3 שברים, 4 תפירות (2 אצבעות, ברך ורגל), ניתוח אחד (מחט בכף הרגל שחלק ממנה נשאר בפנים) ועוד כל מיני חבישות, קיבועים וכו'.
(לעת עתה). היה זקוק להדבקה. אבל אני, כשהייתי קטנה, אמא שלי כבר ידעה שכל פעם שאני יורדת למטה, אני חוזרת אחרי כמה דקות עם איזשהוא פצע. את הסנטר פתחתי 3 פעמים. בברך יש לי צלקת ענקית אחרי שעשיתי סלטה באוויר, אבל העיקר שניצחתי בתחרות ריצה. ויש עוד הרבה סיפורים, אבל נראה לי שאפסיק כאן.
רק דיברנו...../images/Emo122.gif../images/Emo4.gif
...והקטנצ'יק השתטח לנו על המדרכה (אבנים משתלבות...) ופצע את המצח. עדיין מתלבטים אם זקוק להדבקה או לא. נראה מכוער, אך הדם הפסיק לזרום. אוף! תמיד זה קורה בשעות ובימים הכי לא נוחים, כשכבר אין רופאים זמינים... עד שהצלחתי לשלוח את ההודעה (מחשב בסוף דרכו), החלטתנו שאין סיבה לרוץ עמו למיון. מקווה שעשינו החלטה נכונה. לילה טוב, בריא ובטוח לכולנו!